תאד"מ 16948-11-20 שורץ נ' טרייד מארק אודיו בע"מ ואח'

אולי יעניין אותך גם

הנתבעים יפצו מחבר של תוכן שיווקי על מקרן, לאחר שהעתיקו את התיאור (פסק-דין, שלום בת-ים, השופט אודי הקר, 30.12.2021):

העובדות: התובע טען כי הנתבעים, חברה העוסקת בסחר בציוד אודיו ומנהליה, העתיקו לאתר הנתבעת תוכן שיווקי שחיבר בעבר (על מקרן הנמכר באתר הנתבעת) ושהוא בעל זכות היוצרים בו, תוך הפרת זכות היוצרים שלו וזכותו המוסרית. הנתבעים טענו, בין היתר, כי מדובר בתיאור המפרט הטכני של המקרן, שתורגם מאנגלית, וכי אין מדובר ב"יצירה" החוסה תחת דיני זכויות יוצרים. עוד טענו הנתבעים כי יש לדחות על הסף את התביעה נגד הנתבעים 2-3, מנהלי החברה.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. התובע הוכיח את טענתו כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים ביצירתו, אולם יש לפסוק פיצוי על הרף הנמוך. המפרט הטכני הוא "יצירה ספרותית" לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. הטקסט שבמחלוקת הוא טקסט שיווקי הכולל תיאור פרטים טכניים של המוצר, אולם הוא אינו מכיל רק את הנתונים הטכניים שמפרסם היצרן, אלא יש בו גם תוספת של תיאור, שנועד לשיווק המוצר. התובע הוכיח כי הוא שהוסיף את התיאורים ויצר את הטקסט. קמה לזכות התובע החזקה הקבועה בסעיף 64(1) לחוק, שכן באתר בו פורסמה יצירת התובע נכתב כי זכות היוצרים בתוכן השיווקי שייכת לתובע. הנתבעים לא הצליחו להפריך חזקה זו.

הפסיקה קבעה שדי בכך שהיוצר יוכיח שהשקיע משאב כלשהו והתובע עשה כן. גם עיון ביצירה עצמה מלמד כי התובע נדרש להשקיע בה משאב אנושי מינימאלי. התרגומים אף עומדים במבחן היצירתיות. התובע הוכיח חותם אישי "מזערי" ולפחות רמה נמוכה של "ביטוי אישי". אומנם חלק ניכר מהטקסט ביצירה הוא תרגום של נתונים טכניים שלגביהם ניתן לקבל את הטענה שאין המדובר ב"יצירה מוגנת", אולם לנתונים אלו התלוו תיאורים שונים, לצרכי שיווק, שבהם יש ביטוי אישי של התובע, גם אם לא ברף הגבוה. הגם שעסקינן בתיאור עובדתי של נתוני מקרן, ישנם דרכים שונות לתאר נתונים עובדתיים אלו. אין לקבל את טענת הנתבעים כי מדובר ביצירה הניתנת לביטוי בדרך אחת בלבד.

הנתבעים הפרו את זכות היוצרים של התובע. יש לדחות את טענתם כי הנתבע 2 הוא שיצר את היצירה בעצמו וכי לא העתיק או עשה שימוש כלשהו ביצירת התובע. ההשוואה מלמדת על דמיון בין היצירות, שאינו יד המקרה, כאשר אין מחלוקת שלנתבעים היתה גישה ליצירת התובע. די בהוכחת נגישות למסמך המקור ובהוכחת מידת דמיון בין היצירות השוללת אפשרות של דמיון מקרי כדי להוכיח העתקה. הנתבעים הציגו מפרטים אחרים שפרסמו צדדים שלישיים למקרן זה וטענו כי אלו דומים מאד ליצירת התובע. מפרטים אלו אינם זהים ליצירה של התובע באופן בו זהה המפרט של הנתבעים ליצירה. עובדה זו תומכת במסקנה שהנתבעים העתיקו את היצירה.

הנתבעים טענו כי התובע העתיק את יצירתו מהמפרט שפרסם היצרן ולפיכך הוא לכל היותר בעל הזכות ביצירה נגזרת, שעשה התובע ללא רישיון מהיצרן. הנתבעים טענו כי הדבר שולל ממנו את זכות התביעה. הפסיקה הכירה במתן זכויות יוצרים גם כאשר נעשית יצירה העושה שימוש בחומר קיים. עבודת ליקוט, עריכה ותרגום, שיש בהם מאמץ וכשרון עצמאיים ואשר הוספו לה תכנים מקוריים - תהיה "יצירה מוגנת", גם אם היא מסתמכת על יצירה קודמת. גם אם תתקבל טענת הנתבעים כי יצירת התובע היא "יצירה נגזרת", וכי התובע היה צריך לקבל את רשות היצרן כדי לתרגם את הנתונים הטכניים שבמפרט - טענה שנדחתה - אין בכך לגרוע מההגנה המוקנית ליצירת התובע, גם אם לא קיבל את רשות היצרן.

הנתבעים 2-3 הם מנהליה ובעליה של הנתבעת. הם שיכולים לקבוע מה יפורסם באתר הנתבעת ומה יוסר ממנו. הם האחראים על פרסום המפרט והם אלו שהיו צריכים לבדוק האם הפרסום מהווה הפרה של זכות היוצרים של התובע. לפיכך, העוולה נעשתה גם על ידם, ויש מקום לחייבם באופן אישי בתשלום סכום הפיצוי. הנתבעים יפצו את התובע ב-6,000 ש"ח וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,250 ש"ח.