עמ"נ 14215-12-20 גלובל דאטה סנטר בע"מ נ' עיריית הרצליה

יש לסווג מתקן Data Center כ"מחסנים" לצרכי ארנונה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת הדס עובדיה, 10.11.2021):

העובדות: ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית הרצליה. המערערת מבקשת לבטל את ההחלטה לעניין סיווג הנכס בו היא מחזיקה בהרצליה, בו המערערת משכירה שטחים לאחסון שרתי מחשב (בהם מאוחסן מידע לגיבוי), ולקבוע את סיווג הנכס ל"מחסנים" לפי צו הארנונה, ולא כ"משרדים, שירותים ומסחר". 

נפסק: דין הערעור להתקבל. כאשר העובדות עצמן אינן שנויות במחלוקת, והמחלוקת היא משפטית טהורה, שעניינה השאלה מהו הסיווג הנכון של בית עסק מסוים, אין מניעה להתערב במסקנות אליהן הגיעה ועדת הערר, שכן אין מדובר בשאלת של מדיניות המסורה לשיקול דעת הרשות, אלא לפרשנות של דין, שזהו תפקיד המסור לביהמ"ש. לעניין השימוש הנעשה בפועל בנכס קבעה ועדת הערר כי ליבת העסק של המערערת הוא אחסון שרתים בנכס, וכי זהו המוצר אותו היא מספקת ללקוחותיה. בשים לב לקביעה זו, השאלה הטעונה הכרעה היא כיצד יש לפרש את הדיבור "מבנה המשמש אך ורק לאחסנה ולא מתבצעת בו פעילות עיסקית", בצו הארנונה, והאם מהקביעות העובדתיות של הוועדה עולה המסקנה כי בנכס מתבצעת פעילות עסקית, כקביעת הוועדה.

בשונה מבתי עסק המכונים בשמות המסחריים כגון "מחסני סטוק" ו "מחסן היבואן", ששמם המסחרי מיועד להעיד על גודלם, היצע הסחורה הגדול הנמכר בהם, ומחירה הזול, שהפכו לאבן שואבת לצרכן הישראלי, במחסן השרתים לא מבוצעת כל פעילות של מכירה, שיווק והפצה. שירותי המערערת ללקוחותיה ניתנים לצורך אחסנת המידע הדיגיטאלי לגיבוי בשרתים וכחלק משירותי אחסנת השרתים. אף בשים לב לכך שהשרתים מחוברים online ללקוחות, והמידע שנשמר בשרתים אשר בנכס מתעדכן מרחוק באמצעות פעולות וירטואליות לצרכי אחסנה וגיבוי, אין משמעות הדבר כי בנכס מתקיימת פעילות עסקית או פעילות אחרת לבד מאחסנה. אין כל ממצא עובדתי שקבעה ועדת הערר, שלפיו נעשה בשרתים שימוש שוטף מרחוק שאינו לצרכי אחסנה בלבד. גם מיקום הנכס, שנבחר להנגשתו ללקוחות ולטכנאים, אינו חורץ את דין השימוש שנעשה בו כשימוש עסקי.

בצו הארנונה של עיריית הרצליה, בשונה מצו הארנונה של עיריית תל אביב, גם לא קיים תנאי לפיו לקוחות אינם מבקרים במחסנים. גם עצם ביקור טכנאי ככזה אינו פוסל את אופי השימוש בנכס כמחסן, וממילא אין מדובר בביקורים תכופים אלא דחופים בלבד, למטרות שימור המידע שבשרתים. המסקנה היא כי השימוש בפועל בנכס, תנאי האחסון הייעודיים לאחסון השרתים (והמידע הדיגיטאלי המאוחסן בהם לגיבוי) אינם חורגים מפונקציית האחסנה הנדרשת לצורך סיווג השימוש במבנה כשימוש לאחסנה בלבד, ואינם מהווים פעילות עסקית המתבצעת במבנה כהגדרתה בצו הארנונה. יש לסווג את הנכס נשוא המחלוקת בסיווג "מחסנים" לפי צו הארנונה, ולפיכך העתירה מתקבלת.