בש"פ 4986/21 פישמן נ' מדינת ישראל

לא ניתן להשיג על החלטה למתן צו חיפוש במחשב (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יוסף אלרון, 18.7.2021):

העובדות: בקשת רשות לערור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [עמ"י 33814-07-21], שקיבל את ערר המשיבה על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [מ"י 32048-07-21]. המבקש נעצר בחשד לביצוע עבירות של תקיפת שוטרים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, ושוחרר ממעצר בכפוף להפקדת ערבויות. לצד שחרורו של המבקש נעתר ביהמ"ש השלום באופן חלקי לבקשה לצו חיפוש במכשיר הטלפון הנייד החכם של המבקש, אשר לכאורה באמצעותו צולמה חלק מההתרחשות. בהמשך הורה ביהמ"ש השלום על עיכוב ביצוע צו החיפוש בטלפון, עד לכשתועבר לעיונו עמדת מח"ש "באשר לגורם שיבצע את הצו".

ערר המשיבה על החלטה זו התקבל באופן חלקי. ביהמ"ש המחוזי קבע, באשר לצו החיפוש, כי "לבית המשפט אין סמכות לקבוע מי יחקור תיק על ידי המשטרה, ובנסיבות אלו, לא ברור מקור הסמכות לעכב את ביצוע צו החדירה". מכאן בקשת הרשות לערור.

נפסק: בנסיבות העניין, החלטת ביהמ"ש המחוזי בעניין צו החיפוש תבוטל. כפי שנקבע בעניין שמעון [בש"פ 5105/20], לא ניתן להשיג על החלטה למתן צו חיפוש במחשב, ובמכשיר טלפון נייד חכם בפרט. הלכה זו שרירה וקיימת בשלב זה כלפי המשיבה, אלא אם ייקבע אחרת בדיון נוסף שתלוי ועומד בעניין זה. המשיבה התחייבה במהלך הדיון בבש"פ שמעון כי לא יוגשו עררים מטעמה על החלטות בבקשות למתן צו חיפוש מהסוג האמור. אף לגופו של עניין, ובבחינת למעלה מן הצורך, דומה כי לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש השלום שהורה על עיכוב ביצוע צו החיפוש עד לכשייקבע מיהו הגורם המתאים שיהא אמון על החקירה. משנודע לבית משפט השלום מידע נוסף אודות נחיצות צו החיפוש שניתן במעמד צד אחד ואופן ביצועו, אין כל פגם בכך שנעתר לבקשת בעל המכשיר לשוב ולעיין בו. אך מובן כי המשך הטיפול בתיק החקירה ועמדת גוף החקירה הרלוונטי (המחלקה לחקירות שוטרים) עשויים להשליך על נחיצותו, מטרתו ותנאיו של צו החיפוש "באופן שלא יפגעו בפרטיותו של אדם מעבר לנדרש" לפי סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969.