ת"ק 23317-10-20 אביהב נ' אטיאס ואח'

התובע בחר שלא לקרוא את התקנון האינטרנטי ונטל על עצמו את הסיכון שכל שנאמר בו יחול עליו (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשמת אילנה הדר, 24.6.2021):

העובדות: התובע טען שעל הנתבעים לפצותו, משום ששלחו אליו הודעות דוא"ל פרסומיות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב - 1982. התובע טען, בין היתר, כי רכש מוצר מוסיקלי מאתר הנתבעת וכי מסר את כתובת הדוא"ל שלו לצורך משלוח חשבונית. התובע טען כי קיבל מהנתבעת 11 הודעות, 8 מתוכן לאחר ששלח בקשת הסרה בדוא"ל חוזר. הנתבעים טענו, בין היתר, כי תוכנת המייל התריאה על מייל ההסרה של התובע ככזה העלול להיות פוגעני וכי לא נפתח מסיבה זו. הנתבעים טענו עוד כי חלק מההודעות היו שירותיות וכי התקנון שאישר התובע כולל אישור למשלוח פרסומים מעת לעת.

נפסק: אין חולק כי לפחות 8 מתוך 11 ההודעות שנשלחו לתובע הן בגדר "דבר פרסומת" וכי הנתבעת היא בגדר "מפרסם". לאור הגדרתם הרחבה של מונחים אלה, גם שלוש ההודעות "העדכוניות", כהגדרת הנתבעים, מהוות אף הן "דבר פרסומת", אך אין צורך לפרט על כך לאור תוצאת פסה"ד. יש לבחון האם מתקיים החריג הקבוע בסעיף 30א(ג), המתיר למפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, אף אם לא ניתנה הסכמתו המפורשת בכתב, וזאת כאשר היו בין הצדדים יחסי מסחר קודמים [עניין בן עמי - רע"א 4704/20].

התובע מסר את פרטיו לנתבעים במהלך רכישת כלי נגינה. היו בין הצדדים יחסי מסחר שקדמו למשלוח ההודעות. לעניין זה אין נפקא מינה שהתובע ביטל את העסקה לאחר מכן. הנתבעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי התקיימו תנאי סעיף 30א(ג). התובע מסר את פרטי ההתקשרות איתו מרצונו במהלך עסקת הרכישה. הובהר לתובע שבכוונת הנתבעת לכללו ברשימת התפוצה וניתנה לו הזדמנות לסרב. אין לקבל את טענת התובע לפיהן לא קרא את התקנון לפני אישורו כי הוא מאוד ארוך. התובע, שבחר שלא לקרוא את התקנון המהווה חלק מההסכם בינו לבין הנתבעת, בטרם אישר אותו, נטל על עצמו את הסיכון שכל האמור בו יחול עליו, ואין נפקא מינה האם מדובר במסמך כתוב או במסמך אינטרנטי.

הנתבעים טענו והראו שהיו לקוחות ששלחו מיילים להסרה שכן התקבלו אצלם, וכן היו לקוחות אחרים שציינו את אי-רצונם לקבל מידע פרסומי בהערות לאחר שקראו את התקנון. לתובע עמדה הזכות לשלוח את הודעת הסירוב במייל ולא ללחוץ על לחצן ה"הסר". עם זאת, גם בזכות זו יש לעשות שימוש בתום לב, והתובע לא נהג כך במקרה זה. התובע לא הוכיח ששלח מייל הסרה תקין. הנתבעים הראו שהמייל התקבל כשהוא כולל קוים וסימנים שהחשידו אותו כמייל ספאם ולכן הועבר על-ידי מסנני השרת שלהם לתיבה שאינה תיבת הדואר הנכנס, ולכן לא הגיע אליהם. יש לקבוע כממצא עובדתי כי ההודעה לא הגיעה לנתבעים. 

בשים לב לכך שהנתבעים הודו בכך שהייתה הפרה באי רישום המילה "פרסומת" בכותרת המייל, אולם היות שמדובר בטעות אנוש שתוקנה מחד, ובכך שהתובע ממילא לא טרח לפתוח את המיילים באותם מועדים מאידך, אמנם יש הפרה, אולם היקפה קטן עד מאוד. כל התנהלותו של התובע הייתה מכוונת להגשת התביעה ולקבלת פיצוי מהנתבעים. התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעים.