ת"א 22755-06-14 אורבן נדל"ן י.ד. בע"מ נ' שפורר

רצוי כי המחוקק הישראלי יידרש לנושא תביעות השתקה, על-מנת למנוע אפקט מצנן (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת רחל ערקובי, 2.6.2020):

העובדות: התובעת היא חברת נדל"ן. הנתבעת היא עיתונאית. התובעת טענה כי הנתבעת פרסמה 7 פרסומים המהווים לשון הרע כלפיה בעמוד הפייסבוק שלה. הפרסומים עסקו בתובעת ובקשריה עם גורם שבעברו היה מעורב בפרשה חמורה של סחר בנשים. התובעת טענה, בין היתר, כי פרסומיה המתמשכים והשיטתיים של הנתבעת, שהמשיכו חרף דרישותיה להסירם, מהווים לשון הרע ונועדו להביא לחרם צרכנים עליה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי יש בפרסומים כדי להועיל לציבור וכי מדובר בתביעת השתקה שמטרתה להשתיקה ולהרתיעה מלפרסם ידיעות על התובעת וקשריה לגורם ולמעורבותו בפרשה ובתעשיית סחר בנשים, סחיטה ואלימות.

נפסק: האמירות בפרסומים הן אמירות שהקורא הסביר יראה בהן משום לשון הרע, מבחינה משפטית אובייקטיבית. לא היתה מחלוקת כי במועדים הרלוונטיים לפרסומים, הגורם היה קשור לתובעת. כן נטען לקיומה של אישיות משפטית נפרדת שיש להפריד בינה לבין מעשיו של אותו גורם. לפיכך נותר להכריע האם לנתבעות הגנות כלשהן. במקרה זה, דין התביעה להידחות.

לעניין הגנת "אמת דיברתי", הנתבעת נשאה בנטל הראייה החל עליה והוכיחה כי הביטויים שנכללו בפרסומיה מתכתבים עם התמונה העובדתית ששררה במועד פרסומם וכן כי קיים עניין לציבור בפרסומם. הביטויים שהובאו בפרסומים נקשרים בעיקרם לכך ששם התובעת נקשר עם גורמים פליליים, לא מוסריים הפועלים בכוחנות. קיים אינטרס חברתי מובהק המצדיק את הפרסומים, חרף לשון הרע הטמונה בהם. פרסומי הנתבעת חוסים גם תחת הגנת תום הלב, בשל החובה החברתית והמוסרית של הנתבעת, כעיתונאית ואשת תקשורת, ואף כאדם פרטי שיש בידו מידע מהותי שעשוי להשפיע משמעותית על חייהם והחלטותיהם החשובות של אחרים, כדוגמת עסקה במקרקעין. 

בימינו אנו, ימים של קידמה טכנולוגית, ריבוי רשתות חברתיות, אפליקציות מסרים והרחבת העולם התקשורתי והשיח הציבורי במגוון רחב של נושאים, נראית במקביל עליה במספר תביעות לשון הרע, שחלקן, ניתן להניח, חוטאות בכוונת השתקה. החשש המרכזי שיוצר ריבוי תביעות אלו הוא שהן עלולות ליצור "אפקט מצנן" באוכלוסייה שירתיע אותה מלהשתתף בפעילות ציבורית, שעשויה, במקרים מסוימים לחשוף מידע שראוי שיגיע אל הציבור. סוגיית תביעות ההשתקה, סילוקן או מניעתן מוצאת את מקומה בתרבות של ימינו אנו ותופסת תאוצה, וככזו רצוי שתמצא ביטוי בחקיקה הישראלית, על מנת למנוע את ניצול ההליך המשפטי בהגשת תביעות סרק ויצירת "אפקט הצינון" ושמירה על שוק הדעות החופשי, להם לא ניתן כיום מענה בחקיקה הישראלית.

טענת הנתבעת לעניין מהות התביעה כתביעת השתקה (SLAPP) אינה משוללת בסיס. יחד עם זאת, בהינתן החקיקה הקיימת והיעדרה של חקיקה רלוונטית לעניין תביעות השתקה והתגוננות מפניהן, הרי שבהתאם לדין הקיים, אשר אינו מאפשר את סילוק התביעה על הסף, הרי התביעה הצריכה בירורו לגופו של עניין ולכן לא סולקה על סף. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 100,000 ש"ח.