סע"ש 58958-02-20 פלואנטק בע"מ נ' רוזן

תוכנת המבקשת לטיפול בגמגום מבוססת על שיטה אוניברסלית לעיצוב שטף הדיבור והיא אינה יכולה למנוע מהמשיב לפתח אפליקציה המבוססת על השיטה (החלטה, אזורי לעבודה י-ם, השופטת שרה שדיאור, 22.7.2020):

העובדות: בקשת התובעת להגנה על קניינה הרוחני וסודותיה המסחריים, ביחס לתוכנה / כלי טיפול נגד גמגום, ולמנוע מהמשיב את השימוש בכלי זה. המבקשת, חברה העוסקת בסיוע לאנשים הסובלים מקשיי דיבור, טענה כי אפליקציה של המשיב עושה שימוש דומה במידע אליו נחשף במהלך עבודתו אצלה. המשיב טען כי שיטת "ד"ר פלואנסי" של המבקשת אינה סוד מסחרי, אלא מידע הפתוח לכל המבוסס על שיטת עיצוב שטף הדיבור, וכי פיתח אפליקציה שונה מהותית מתוכנת המחשב של המבקשת.

נפסק: תוכנת המבקשת היא אמצעי למימוש ויישום תורת הדיבור לפי שיטת עיצוב שטף הדיבור, ומבוססת על שיטה אוניברסלית זו. לכאורה הרעיון ליישם את השיטה בתוכנה אינו ייחודי למבקשת. הטענה כי עצם דרך היישום של שיטת עיצוב שטף הדיבור בתוכנת תרגול ייחודי למבקשת, לא הוכחה. ההיפך, הוכח לכאורה כי אחרים ניסו לפחות דרך יישום זו והביאוה "לביטוי" לפי סעיף 5 לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007. התוכנה היא אמצעי מיני רבים ליישום שיטת עיצוב שטף הדיבור ומבוססת על שיטה כלל עולמית זו.

לפי חוק עוולות מסחריות, "סוד מסחרי" הוא "מידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פניו מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". הוכח כי אדני השיטה ידועים בעולם וכי נעשה בהם שימוש בעולם ובארץ. הוכח לכאורה כי אין למבקשת בלעדיות ביישום השיטה בארץ ובעולם וכי מדובר בידע המוקנה לקהל הרחב הנזקק לטיפול בליקוי הגמגום, המצוי בנחלת הרבים.

מערכת התבניות שהמבקשת טענה כי המשיב"העתיק" נמצאת בשיטה מקדמת דנא ובבסיס השיטה. את הכלים הללו העתיקה המבקשת עצמה לתוך התוכנה ד"ר פלואנסי ובאופן לא ראוי היא מנכסת אותם לעצמה ומנסה לשלול מהמשיב שימוש בה, אך המשיב הוכיח כי הכלים הללו מצויים במתודולוגיה עוד משנות ה-70. יש גם לדחות את טענת המבקשת להפסד לקוחות עקב תחרות. התחרות נשוא הליך זה היא לטובת הציבור.

מהותית כלל לא מדובר באותה מערכת. המבקשת פתחה תוכנה בטאבלט. המשיב פיתח אפליקציה למכשירים מסוג אנדרואיד ולא תוכנות העובדות על מחשב. לצורך כך, נדרש קוד תכנות שונה. ממילא הוכח כי המשיב לא נטל כל קוד של המבקשת ולא יכול היה לעשות בו שימוש תיאורטית או בפועל. המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה שהתוכן של המשימות באפליקציה הוא העתקה מהתוכנה שלה. מנגד, הוכח לכאורה ע"י המשיב שמדובר בפלטפורמות שונות. הקו המשותף היחידי הוא מתודולוגית עיצוב שטף הדיבור שאין למבקשת כל זכות בה והיא נחלת הכלל.

אמצעי החתמה שנקטה המבקשת אינו יכול להועיל למה שידוע שאינו סוד מסחרי או שאין בו זכות יוצרים או שאינו טעון הגנה על פי חוק. הבקשה נדחתה כולה על כל טענותיה. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ובשכר טרחה בסך 9,500 ש"ח.