ת"א 11586-02-18 וינר נ' קרול

הנתבע יפצה את התובע ב-100,000 ש"ח לאחר שהשתמש בתמונתו באפליקציית "גריינדר" (פסק-דין, שלום הרצליה, השופט גלעד הס, 10.1.2021):

העובדות: התובע והנתבע ניהלו בעבר קשר רומנטי, שהסתיים בפרידה. הנתבע פתח פרופיל באפליקציית ההיכרויות "גריינדר", למטרת מין מזדמן, והשתמש בתמונות התובע בהתקשרויות שנבעו מהפרופיל שפתח. הנתבע טען שעשה כן עד שלוש פעמים בעבר. התביעה הוגשה מכוח חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת הפרטיות וחוקים נוספים. החברה המפעילה את "גריינדר" (שמקום מושבה מחוץ לישראל) בחרה שלא לקיים צו שיפוטי שניתן בהסכמת הצדדים, על-מנת לחשוף את מספר הפעמים בהם השתמש הנתבע בפרופיל שפתח. 

נפסק: לשון הרע - הנתבע טען כי מעשיו אינם מהווים לשון הרע. מדובר במקרה מובהק של לשון הרע. הנתבע הציג עצמו כתובע, לרבות באמצעות תמונות, כמי שמגיע בחשכה להעניק מין אוראלי לזר מוחלט, ומיד לאחר האקט מסתלק והולך. יש בכך כדי להשפיל ולבזות את התובע מבחינה אובייקטיבית.

הובהר כי טענת התובע אינה כי יש לשון הרע בכך שהנתבע הציג אותו כמשתייך לקהילה הלהט"בית. ספק אם בישראל של שנת 2021 שיוך של אדם לקהילה הלהט"בית מהווה לשון הרע. לשון הרע במקרה הזה היא בהצגת התובע כמבצע אקט מיני חריג (וזאת מבלי לשפוט את האקט לגופו). ניתן היה לזהות את התובע בקלות בתמונות. הנתבע לא טען לאילו מהגנות החוק ולכן יש לקבוע כי יסודות העוולה התקיימו.

פרטיות - הנתבע אינו מכחיש כי שלח שני תצלומים של התובע (באחד מהם הוא מצולם ללא חולצה) לאנשים הזרים לתובע, על-מנת לקיים עמם יחסי מין. יש בכך כדי לפגוע בפרטיות התובע לפי חלופות שונות של סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. סעיף 2(4) לחוק: אין לקבל את טענת הנתבע כי התמונות לא מבזות כשלעצמן ולכן אין בפרסומן משום פגיעה בפרטיות. האדם הסביר אינו רוצה שיפרסמו תמונה שלו בעירום חלקי לאנשים זרים. משלוח תצלום של התובע ללא חלק עליון בנסיבות של התחזות על מנת לקיים יחסי מין, יש בה לבזות ולהשפיל את התובע לצורך סעיף 2(4).

סעיף 2(6) לחוק: הנתבע עשה שימוש בתמונות התובע לצרכיו שלו (על-מנת לקיים יחסי מין), כלומר לצורך ריווח, הגם שאין מדובר ברווח כלכלי. לאור מסקנות אלה אין צורך לדון בחלופות האחרות לפי סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, אך נראה כי לכל הפחות גם החלופות לפי סעיפים 2(9) ו-2(11) מתקיימת. הנתבע לא טען כי מתקיימת אילו מהגנות החוק.

אין להתייחס לאמירת התובע לנתבע לאחר שגילה את דבר המקרה, כי לא יתבע אותו, כהתחייבות משפטית כלשהי. מדובר במילים שנאמרו בסיטואציה קשה ומביכה ובכל מקרה התובע רשאי לחזור בו מהתחייבות זו. יש לדחות את טענת הנתבע כי מעשיו הם "מעשה של מה בכך" לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין. מוטב כי הטענה של זוטי דברים לא היתה נטענת. לא רק שדינה להידחות, אלא שיש בה להשפיע על גובה הפיצוי שכן הנתבע לא הפנים את חומרת מעשיו. לא רק שאין מדובר במעשים של מה בכך, אלא הם אף יכולים להוות עילה לאישום פלילי (סעיף 348 לחוק העונשין).

סעדים - התובע לא תבע נזק ממוני, אלא את הפיצוי הסטטוטורי מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין מספר הפעמים בהן הנתבע השתמש בתמונות התובע לצורך קיום יחסי מין. המחלוקת רלבנטית לקביעת שיעור הפיצוי. הנתבע הודה בשלושה מקרים. התובע טען כי היו מקרים נוספים. קיימות די ראיות לקבוע במידת ההוכחה הנדרשת כי אכן היו מקרים נוספים, אך לא ניתן לקבוע כמה מקרים כאלה היו. בין היתר הדבר נקבע לאור אי אמירת אמת של הנתבע ביחס למספר הפרופילים שפתח בגריינדר, מחיקת התכתובת באפליקציה, שימוש בתמונות נוספות בה ועוד. יש לקבוע בנוסף כי לא הוכחה כוונה לפגוע בתובע. בשקלול נסיבות המקרה, הנתבע ישלם לתובע פיצוי כולל של 100,000 ש"ח, שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח והוצאות בסך 4,000 ש"ח.