ת"א 40765-05-18 שורץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

בנק דיסקונט היה רשאי לחסום את חשבון התובע ולסרב לאפשר לו להפעיל אותו, לאחר שהסתיר את כוונתו לעסוק במטבעות דיגיטליים (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת עפרה אטיאס, 26.12.2020):

העובדות: תביעה למתן צו עשה שמטרתו לאפשר לתובע ליתן שירות בנכס פיננסי בחשבונו בבנק ולבטל את החסימה על ביצוע פעילות פיננסית בחשבונו. חשבון הבנק מושא ההליך שייך לעוסק במטבעות וירטואליים מסוג ריפל וביטקוין. 

נפסק: סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, קובע כי בנק לא יסרב סירוב בלתי סביר לתת שירות כספי. התאגיד הבנקאי מבצע, מלבד פעילותו העסקית, תפקידים בעלי גוון מנהלי המוטלים עליו לפי דין, שבביצועם הוא מצוי תחת פיקוח של רשות מנהלית וכפוף לביקורת מצידה. על הבנק הוטלה חובה לקבוע מדיניות וכללי פיקוח שנועדו למגר את השימוש בחשבונות הבנק לצורך פעילות של הלבנת הון.

נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק. אין די בחשש ערטילאי להתנהלות בלתי תקינה בחשבון, אולם נטל ההוכחה נמוך ממאזן ההסתברויות ותואם לנטל הנדרש מרשות מנהלית בעת קבלת החלטה המצויה במסגרת שיקול דעתה. בטרם ינקוט בנק בצעד דרסטי של סגירת/חסימת חשבון פעיל ללקוח, מוטלת עליו חובה לנהוג בהגינות וביושר כלפי לקוחו, אף אם מתעורר חשד לפעילות בלתי חוקית בחשבון. ראוי כי הבנק יפרט בפני הלקוח את העילות המהוות את הבסיס לחשד, ייתן ללקוח הזדמנות להפיג את החשד או לתקן את דרכיו, ורק אם לא תנוח דעתו, יפעל הבנק לסגירת החשבון.

התובע, באמצעות חשבון הבנק, עוסק במטבעות וירטואליים מסוג ריפל וביטקוין [עניין ביטס אוף גולד - ע"א 6389/17; עניין קופל - ע"מ 11503-05-16]. בעניין ישראמיינרס [ת"א 14643-04-18] הסביר ביהמ"ש כי אמנם מטבעות וירטואליים יכולים לשמש למטרות חיוביות, אך מנגד קיימת אפשרות לניצול יתרונותיהם על-ידי גורמים פליליים וכי קיימים גם סיכונים כלכליים לא מבוטלים גם למשתמשים לגיטימיים. בישראל אין הוראת חוק השוללת שימוש במטבעות וירטואליים. יחד עם זאת, אין הגדרה במסגרתה נכללים מטבעות וירטואליים כמטבע. ה עובדה כי הביטקוין אינו הילך חוקי בישראל, אין פירושה כי הביטקוין נחשב כאמצעי תשלום בלתי חוקי.       

הבנק חסם את חשבונו של התובע לפעילות פיננסית מבלי שקדמה לכך התראה בכתב. אולם, אין בפגם שאכן נפל בהתנהלות הבנק כדי לבסס את המסקנה שסירוב הבנק לאפשר פעילות פיננסית של התובע בחשבון, היה בלתי סביר, שכן גם אילו היה הבנק שולח התראה בכתב לא היה בכך לרפא את הפגמים שנפלו בהתנהלות התובע ולהביא לתוצאה אחרת. התובע ידע על חוסר שביעות הרצון של הבנק מכך שהסתיר את כוונתו לעסוק בפעילות פיננסית במטבעות דיגיטליים בחשבון.

התובע הציג מצג שווא והסתיר מהבנק את הפעילות האמיתית שבכוונתו לבצע בחשבון, בכוונת מכוון, על רקע סירוב של בנקים אחרים לאפשר לו לבצע פעילות דומה. במסגרת טופס "הכר את הלקוח" אמנם ציין התובע כי הוא עוסק במסחר אינטרנטי של שירותים דיגיטליים/מוצרים פיזיים, אך הצהרתו אינה מתייחסת לנכס פיננסי מתחום ביטקוין או ריפל, ולא ניתן להבין ממנה כי בכוונת התובע לעסוק במסחר במטבעות דיגיטליים. התנהלות התובע מעידה על חוסר תום לב והיעדר שקיפות בעת פתיחת החשבון. הסתרה זו פגעה באופן חמור באמון הבנק בתובע, בפרט לאור החובה המוגברת המוטלת על הבנק בכל הקשור במסחר מסוג זה.

סירוב הבנק לאפשר את הפעילות הפיננסית שנעשתה בחשבון, על רקע היקפה של הפעילות והסיכונים הגבוהים הנשקפים ממנה בהיבט של הלבנת הון וציות לחוקי המס, ובניגוד להצהרות התובע באשר להיקף הפעילות שהוא מבקש לבצע בחשבון, הוא בהחלט סביר, ואין להתערב בו. 

בהיעדר אישור המשך עיסוק, כנדרש לפי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016, הרי שהחלטת הבנק שלא לאפשר לתובע לפתוח חשבון למטרת סחר במטבעות דיגיטליים, לאחר שכבר נערך לו נוהל "הכר את הלקוח" מחודש, היה סירוב סביר נכון לאותו מועד. גם לאחר שהתובע קיבל אישור המשך עיסוק, זכאי הבנק להתמיד בסירובו לפתוח לתובע חשבון למתן שירות פיננסי. 

לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתובע כשל מול הבנק במצגים כוזבים בעת פתיחת החשבון. עניין לנו בפעילות עתירת סיכון, הן בהיבטי סייבר, והן בהיבטים הקשורים בהלבנת הון. בסוג פעילות שכזה מובנת שבעתיים דרישת הבנק לשקיפות מלאה ומוגברת של הלקוח מול הבנק. מקום שבו הלקוח אכזב את הבנק ונהג כלפיו בחוסר יושר כבר בצעד הראשון של פתיחת החשבון, אין לתמוה על סירובו של התובע לאפשר לו לנהל פעילות עתירת סיכון בחשבון. התביעה נדחתה.