ת"א 33190-10-10 פלאש 90 בע"מ ואח' נ' פור פיטנס נ.ד. בע"מ ואח'

ייתכן כי התובעת מגישה תביעות רבות בשל קלות ההפרות בעידן האינטרנט (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת קרן מילר, 28.7.2020):

העובדות: התובעת 1 היא סוכנות צילום המאגדת צילומים של צלמים שונים, שהתובעת 2 היא אחת מהם. הנתבעת 1 היא חברה המקיימת פעילויות ספורט שונות והנתבעים 2-3 הם מנהליה. אין מחלוקת כי הנתבעים השתמשו בתמונה שזכויות היוצרים בה מסורות לתובעות. הנתבעים השתמשו בתמונה בהזמנה לאירוע רכיבת אופניים שפורסמה באתר הנתבעת 1. 

נפסק: הצדדים אינם חלוקים על כך כי הנתבעים הפרו את זכות היוצרים ואת הזכות המוסרית של התובעות בתמונה שפורסמה ללא רשותן. גם אם קיימות תמונות רבות הדומות לתמונה נשוא ההליך, אין בכך לשלול את זכויות התובעות. דרישת המקוריות הקבועה בחוק לצורך הכרה בזכות יוצרים היא מינימלית. טענת הנתבעים כי התובעת 1 מציבה מלכודות ברחבי האינטרנט על-מנת לגרום לשימוש שלא כדין בתמונותיה היא טענה חמורה שלא הוכחה. העובדה כי התובעת מגישה תביעות רבות יכולה לנבוע גם מקלות ההפרות בעידן האינטרנט, מצרכי התובעת להגן על הכנסותיה ומהצורך להרתיע מפני הפרות נוספות.

אין לקבל את טענת הנתבעים כי עשו שימוש הוגן ביצירה. ראשית, הפסיקה נוטה שלא להעניק את הגנה זו במקרים בהם נעשתה ההפרה ללא מתן קרדיט לבעל היצירה [עניין ראובני - ת"א 3560/09]. שנית, נסיבות הפרסום אינן מצדיקות את מתן ההגנה. הפרסום אינו בא בגדר המטרות המותרות בסעיף 19. פרסום התמונה, גם אם היה מכוון לפעילות קהילתית ללא כוונת רווח ותוך משלוח הפרסום למוזמנים בלבד, נעשה במסגרת אתר מסחרי שיש להניח שבאופן עקיף מרוויח מפעילויות ופרסומים מעין אלו. באשר להיקף השימוש, אמנם מדובר בשימוש מוגבל מבחינת כמותו, אך מבחינת האיכות מדובר בשימוש בתמונה במלואה ללא כל שינוי בה. הכרה בשימוש כזה כשימוש הוגן יביא לפגיעה ממשית בערכה של התמונה וביכולת של התובעות להרוויח ממתן רישיון להשתמש בה.

הנתבעת היא חברה מסחרית שעליה לדאוג כי הפרסומים באתרה אינם מפרים זכויות יוצרים. הטענה כאילו מי שיצר את הפרסום עבורה לא ידע על הפרת זכות היוצרים או הזכות המוסרית אף היא אינה יכולה לעמוד לנתבעים שהיה עליהם לבדוק את העניין באופן עצמאי ומנותק מיוצר הפרסום. הפיצוי צריך להתחשב בעצם ההפרה הן של הזכות המוסרית והן של זכות היוצרים, אך מאחר שמדובר בהפרה ברמת חומרה נמוכה על הפיצוי להיות ברף נמוך. אמנם, מדובר בפרסום שנעשה במסגרת הכללית של חברה מסחרית, אך הפרסום הוא לאירוע ללא תשלום וללא רווח עבור הנתבעים, אלא במסגרת רכיבה קהילתית. הנתבעים יפצו את התובעת 1 ב-4,000 ש"ח עבור הפרת זכות היוצרים שלה ולתובעת 2 ישלמו 2,000 ש"ח עבור הפרת זכותה המוסרית. כן ישלמו הוצאות בסך 3,000 ש"ח.