תא"מ 68953-11-19 נגלר נ' נס

יש חשיבות להנחיות הרשות להגנת הפרטיות, אך בסופו של יום ביהמ"ש הוא הפרשן המוסמך של הדין (פסק-דין, שלום חיפה, השופט יואב פרידמן, 17.4.2020):

העובדות: המבקש (התובע), עו"ד במקצועו, ביקש לעיין בסרטונים ממצלמות האבטחה בבית המשפט בחיפה, שתיעדו את שהתרחש מחוץ לאחד מאולמות הדיונים (בו התקיימה ישיבת הוכחות בתביעת לשון הרע בין המבקש למשיב). המבקש טען כי הצילומים מתעדים תיאום עדויות בין המשיב לעדה מטעמו.

הנהלת בתי המשפט (המשיבה 2) התנגדה למסירת הסרטונים למבקש, בין היתר בנימוק כי בירור חשדות המבקש בדבר ביצוע עבירות פליליות מקומו אינו במסגרת הליך אזרחי. המשיבה טענה עוד כי העברת הסרטונים תפגע בפרטיות האנשים ששהו בזמן הצילומים בסמיכות לאולם ומנוגדת להנחיית הרשות להגנת הפרטיות 4/2012 (שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי התמונות הנקלטות בהן).

נפסק: תקנות הגנת הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב לבקשת עיון), התשמ"א-1981, אינן מתוות פתרון, שכן התקנות (מכוחו של סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות) מתייחסות למצב בו מבקש אדם לעיין במידע שעליו. לא למצב בו הוא מבקש לעיין בסרטונים של מצלמות מעקב שהנציחו אנשים אחרים. 

ביהמ"ש אינו גוף חקירה ואין זה מתפקידו לסייע לאדם או גוף פרטי באמצעות צווים בהליך אזרחי, ללקט ראיות לצרכי חקירה. אדם או גוף כזה רשאי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. בידי המשטרה לעשות כסמכותה, להחליט כי יש או אין ענין לציבור, כן לחקור או לא לחקור, ואם הוחלט לחקור, לעשות שימוש בסמכויות המוקנות לה בדין לפי שיקולי החקירה, לרבות במקרים של סרטוני מצלמות או חיפוש בחומר מחשב.

על-מנת שלא יטושטשו הגבולות, לא ניתן לפנות לביהמ"ש, בהליך אזרחי, בבקשה להוצאת צווים כלפי צד שלישי כדי ללקט חומר ראייתי, בבחינת סיוע של הזרוע השיפוטית לפעולה חקירתית באופייה: הכל כאשר מדובר בבקשה מעין זו המוגשת לביהמ"ש שלא בגדרו של הליך בו הוא דן, לצורך הכרעה באותו הליך. אלא אם מדובר בבימ"ש שלו הסמכות העניינית, כאשר מתבקש סעד למסירת מידע על פי זכות מפורשת המעוגנת בדין או בהלכה הפסוקה לקבל המידע המבוקש, זכות שמבוקש לאכוף. דין הבקשה אפוא להידחות.

הנחיית הרשות להגנת להגנת הפרטיות 4/2012 היא למעשה נוהל שנועד להסדיר שיקול דעת של רשויות המחזיקות או מנהלות מאגרי מידע ביחס להיקף השימוש בנתונים, למי ימסרו ובאילו תנאים והיקף. להנחיות רשם מאגרי המידע, שהוסמך לפעול מכוח חוק הגנת הפרטיות, יש חשיבות מעשית ניכרת בחיי המעש, אף בסכסוכים מול הרשות או הגוף המפוקח, הנדונים בערכאות. עם זאת חשוב לזכור כי מעמדן הנורמטיבי של הנחיות מנהליות אינו כזה של חקיקה. לא חקיקה ראשית ולא חקיקת משנה. למרות שלפרשנות רשות את הדין שעל ישומו היא מופקדת או מפקחת יש חשיבות, וכזו שעשוי שביהמ"ש יאמץ, הרי בסופו של יום ביהמ"ש הוא הפרשן המוסמך של הדין.

השאלה האם סרטונים של מצלמות אבטחה בהיכלות המשפט נכנסים לגדר מאגר מידע אינה נקיה מספק. סרטונים ממצלמות מעקב במרחבים ציבוריים הנשמרים במאגר ממוחשב עשוי אכן שייכנסו לגדר "מאגר מידע", וחלק מהם אף עשוי להיחשב בנתונים מסוימים כמאגר מידע החייב ברישום לפי החוק. ביהמ"ש אינו משוכנע כי כל מצלמת מעקב המוצבת במרחב ציבורי וצילומיה נאגרים אף באופן שמאפשר פילוח זה או אחר – נכנסת אוטומטית לגדר "מאגר מידע" כהגדרתו בחוק.