ת"א 56502-01-17 לחיאני נ' סדובסקי

פיצוי עבור לשון הרע לחברתה לכיתה של תאיר ראדה ז"ל (פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט מוטי פורר, 10.9.2020):

העובדות: התובעת היא חברתה ובת כיתתה לשעבר של הנערה תאיר ראדה ז"ל, שנרצחה על-ידי רומן זדורוב. הנתבע הוא ד"ר לנטורופתיה הסבור כי זדורוב אינו הרוצח האמיתי והוא אף פעיל בקבוצת פייסבוק המוקדשת לכך. התובעת טענה כי הנתבע מוביל במשך שנים מסע הסתה והכפשה כנגדה, תוך שהוא מצביע עליה כמעורבת ברצח. התובעת טענה כי הנתבע פגע בה פגיעה קשה בכל מישורי חייה, הנמשכת עד היום. הנתבע כפר בדברים וטען כי פרסומיו לא חרגו מהמותר לפי חוק. הפרסומים נשוא התביעה כוללים ספר שכתב הנתבע ("לתפור חף מפשע"), סרט שיצר ודברים שפרסם בקבוצת הפייסבוק, כמו גם פרסומים של אחרים בקבוצה תחת ניהולו של התובע.   

נפסק: המתח המובנה בין הזכות לשם טוב לבין הזכות להתבטא בחופשיות מגיע לשיאו בנסיבות תביעה זו. פרשת רצח הנערה תאיר ראדה זוכה עד היום לעניין ציבורי רב. הביקורת המושמעת על מוסדות שלטון החוק סביב פרשת הרצח, מהווה נושא בעל חשיבות ציבורית ראשון במעלה המצדיק דיון ציבורי נוקב, שיש לאפשר את ניהולו באופן חופשי ופתוח וללא חשש. אולם מן העבר השני ניצבת הפגיעה החמורה ביותר אותה ניתן להעלות על הדעת בשמו של אדם – ייחוס מעורבות ברצח אכזרי מאין כמותו.

אין ספק כי פגיעה של ממש נגרמה לתובעת בכך ששמה הוזכר בהזדמנויות שונות כמי שמעורבת בדרך זו או אחרת ברצח חברתה. מדובר בפרסום שיש בו כדי להשפיל את התובעת בעיניי הבריות ולעשותה מטרה לשנאה ולבוז מצדם, כמאמר סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. איש לא יחלוק שייחוס עבירה פלילית לאדם מהווה לשון הרע. 

האיזון הראוי בין זכות התובעת להגנה על שמה הטוב, לבין חופש הביטוי הנתון לנתבע להביע את עמדותיו בפרשת הרצח, הוא זה - ככל שמדובר בפרסום, קידום והפצה של עמדת הנתבע לפיה זדורוב חף מפשע, לרבות ביקורת על רשויות החוק ולרבות קידום והפצת "תיאורית החברות" – לא ייחשב הדבר לשון הרע, ובלבד שהנתבע אינו מפנה את חיציו באופן ספציפי, מפורש או משתמע, כלפי התובעת; ככל שמדובר בפרסום המצביע באופן מפורש או משתמע על התובעת כמעורבת בדרך כלשהי במעשה הרצח, לרבות הסתרה מכוונת של מידע בקשר לרצח, ייחשב הדבר לשון הרע – ובחינת הביטוי תוסיף להתברר בהתאם להגנות הקבועות בחוק. המונח "משתמע" יתפרש בעיני האדם הסביר הנחשף לפרסום ולא בעיני יחידי סגולה המעורים בפרטי העדויות ויכולים להצליב את המידע.

לפי נוסחת איזון זו, אין לראות באמור בספר ובסרט משום לשון הרע. מדובר בביקורת המובעת על התנהלות גופי החקירה ובטענות לפיהם זדורוב אינו הרוצח האמיתי. בין היתר מציע אמנם הנתבע כי חברותיה של תאיר מעורבות ברצח אולם לא נוקב בשמות אמיתיים ולא מזהה את החברות. שישה פרסומים אחרים של הנתבע, לרבות בקבוצת הפייסבוק, מהווים לשון הרע.

אין חולק כי הנתבע שימש בזמנים שונים כאחד ממנהלי קבוצת הפייסבוק (admin), אם כי הצדדים חלוקים בשאלה באילו זמנים מדובר. הדבר מקבל משנה חשיבות לנוכח טענות התובעת לאחריות הנתבע כמנהל בקבוצה לפרסומים שפרסמו אחרים. התובעת כשלה מלהוכיח חפיפה בין מועדי הניהול של הקבוצה לבין מועדי הפרסום ולא הוכיחה כי הנתבע ידע על פרסום ונמנע להסירו. יש לזכור כי מדובר בקבוצת פייסבוק פעילה, המונה כרבע מיליון חברים, המנוהלת על ידי 15 מנהלים המתחלפים מדי פעם ואשר תעבורת הפרסומים והתגובות בה גבוהה וכמעט בלתי ניתנת למעקב. גם לו היה מוכח כי הנתבע שימש כמנהל במועד אחד הפרסומים הפוגעים, לא יהא זה סביר לצפות כי יעקוב באופן יומיומי מיוזמתו אחר כל תגובה וכל הערה שמעלה אחד החברים.

אין גם לקבל את הטענה שלנתבע אחריות לפרסומים הפוגעים שפרסמו אחרים מכוח היותו ה"אורים ותומים" בכל הקשור להפצת תיאורית החברות, ומי שקידם רעיונות אלו בכל דרך אפשרית. על מנת לייחס אחריות לתובע בגין פרסומיו השונים, יש להתמקד בפרסום ספציפי ואין להסתפק בהטלת אחריות כללית. שנית, איננו בוחנים את כוונותיו ואמונותיו הסובייקטיביות של הנתבע אלא את אמירותיו כלפי חוץ ואת המשמעות האובייקטיבית אשר מייחס להן האדם הרגיל הנחשף לדבר הפרסום. בנוסף, הקשר הסיבתי בין פרסומיו של הנתבע לבין התוצאה שהתקבלה בדמות שלל הנאצות והקללות שהיו מנת חלקה של התובעת במשך השנים, נפגם במידה רבה.

שלושה מתוך ששת הפרסומים שהם לשון הרע חוסים תחת הגנת האמת המורחבת (עניין מנירב). מדובר בהבעת דעה בנושא בעל חשיבות ציבורית, דעה המהווה הסקת מסקנה על בסיס עובדות נתונות. שני פרסומים אינם מוגנים כלל ופרסום נוסף שחלקו מוגן בהגנת האמת המורחבת וחלקו אינו מוגן. לפי נסיבות המקרה ישלם הנתבע לתובע פיצוי בסך 30,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 6,000 ש"ח.