ת"ק 54/19 ברוך נ' שופמיינד בע"מ

הנתבעת מכרה לתובע מסך באינטרנט ויש לראותה כמי שבחרה לנהל פעילות ביהודה ושומרון, מקום מגורי התובע (החלטה, עניינים מקומיים קרית-ארבע, השופט אילן סלע, 1.9.2020):

העובדות: בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד הנתבעת בהיעדר הגנה, לרבות בקשה למחיקתה מחמת חוסר סמכות מקומית ועניינית. עניין התביעה במסך מחשב שרכש התובע באתר הנתבעת, כאשר לאחר מועד האספקה מסרה הנתבעת לתובע כי אינה מספקת מוצרים במקום מגוריו, שכן הוא מעבר ל"קו הירוק". הנתבעת טענה כי אינה "מתיישב" כהגדרתו בתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981, ולפיכך בהיעדר הסכמה מצדה ביהמ"ש נעדר סמכות לדון במקרה.

נפסק: הדין בעניין זה אינו עם הנתבעת. אכן, הנתבעת היא תאגיד הרשום בנתניה. אולם, שעה שהיא ביצעה את העסקה מול התובע ברשת האינטרנט יש לראותה כמי ש"מנהלת את עסקיה באזור יהודה ושומרון", הגם שאין לה סניף פיסי באזור. בנוגע לסמכות מקומית נקבע כי מקום בו צד לדיון הוא גוף העוסק ומשקיע מאמצים לקשור עסקאות באמצעות האינטרנט, עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ, הוא אינו יכול לצפות כי מקום ההתדיינות יוגבל לאזור מושבו בלבד [עניין ישרוטל - ת"ק 55661-07-14].

תקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, קובעות בסעיף 2(ב) כי "תובענה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע, בלבד". הסדר דומה מצוי בתקסד"א. לא ניתן להשלים עם מצב שבו הנתבעת נהנית מהיתרון שבסחר מרחוק, המאפשר לה לכרות הסכמים עם אנשים הגרים רחוק מהמקום בו היא מנהלת עסקיה מבלי שהיא נדרשת להעמיד באותו מקום סניף פיסי לניהול עסקיה, אך היא אינה נושאת בתוצאות סחר זה ומתנערת מהמשמעות של יצירת הסחר מרחוק באמצעות הטלפון.