ה"ט 13517-08-20 היועץ המשפטי לממשלה נ' לב

אבן הנזרקת אל המים האינטרנטיים יוצרת אדוות מסוכנות, שלעתים אינן ניתנות לעצירה (החלטה, שלום ראשל"צ, השופט מנחם מזרחי, 17.8.2020):

העובדות: היועץ המשפטי לממשלה פנה לביהמ"ש בבקשה לקבלת צו לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, וזאת ביחס לעו"ד ליאת בן ארי ובני משפחתה. המבקש עתר להוציא צו האוסר על המשיבה להפיץ או לפרסם בדף ה"פייסבוק" שלה, או בכל ערוץ אחר, סרטון שבו נראה לכאורה אדם צעיר מתעמת עם שוטרים, במהלך הפגנה שנערכה בהשתתפות המשיבה סמוך לביתה של עו"ד בן ארי. המשיבה מייחסת בסרטון את התקיפה לבנה של עו"ד בן ארי.

נפסק: נקודת המוצא היא כי האדם הנצפה בסרטון אינו בנה של עו"ד בן ארי. המסד הראייתי הקלוש שהציגה המשיבה אינו יכול להוביל אדם סביר למסקנה אליה הגיעה המשיבה, ובוודאי שלא יכול היה להצדיק את פרסום הסרטון, הפצתו ואת האמירה לכלי התקשורת שלהם התראיינה, כי מדובר בבנה של עו"ד בן ארי.

כה מצער לפגוש התנהלות שכזו, שבמסגרתה במחי מלל פה מגיעים אנשים למסקנות שגויות על סמך אבק ראייתי. אבן הנזרקת אל המים האינטרנטיים יוצרת אדוות מסוכנות, שלעתים אינן ניתנות לעצירה. זכות המשיבה לחופש הביטוי שרירה וקיימת, זכותה לממש את מחאותיה שרירה וקיימת, זכותה להמשיך ולבקר את מעשי עו"ד בן ארי, כפי הבנתה, במסגרת החוק והדין – כל אלו אינם נלקחים ממנה, והמבקש לא ביקש זאת, אך מוצע להשאיר את בני המשפחה, שאינם עובדי ציבור מחוץ לתחום, שכן אלו יותר מכולם זכאים לשלוות חייהם במנותק מעיסוקו של בן משפחתם.

במהלך הדיון בבקשה ניכר היה כי המשיבה הבינה לבסוף את הפסול במעשיה והודיעה לאחר מכן כי הסירה את הסרטון ואת כל הפוסטים הקשורים בו. בנסיבות אלה, כאשר המשיבה פעלה, הלכה למעשה, לפי הבקשה, אין טעם מעשי להוציא צו כמבוקש, על-אף שהוצגו ראיות המלמדות כי המשיבה נקטה כלפי עו"ד בן ארי בהטרדה מאיימת כפי שהוגדרה בחוק.

עדכון: לאחר ההחלטה לעיל הודיע המבקש לביהמ"ש כי הוא סבור כי הודעת ההסרה של המשיבה אינה מדויקת, שכן בדיקה העלתה התייחסות ברורה של המשיבה בטוויטר אל הסרטון. המשיבה הכחישה את הודעת המבקש, אשר משך לבסוף את בקשתו [לעיון בהחלטה הנוספת מיום 20.8.2020].