ת"א 5924-07-17 זאהר נ' מנסור

הנתבע חשף את שמה של התובעת לראשונה כמי שהתלוננה על הטרדה מינית (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה קלוגמן, 24.6.2020):

העובדות: תביעה שעניינה פרסום תגובה לפוסט בפייסבוק, שלטענת התובעת יש בו פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות. התובעת, עובדת במועצה מקומית בכרמל, טענה כי הוטרדה מינית על-ידי ראש המועצה לשעבר. הנתבע, אחיינו של ראש המועצה, פרסם תגובה לפוסט בפייסבוק שעסק בישיבה שהתקיימה בכנסת והזכיר את שם התובעת. התובעת השתתפה בישיבה בכנסת והשמיעה את סיפורה כמי שעברה הטרדה מינית. התובעת טענה כי הנתבע הוא הראשון שפרסם ברבים את שמה כמי שהגישה תלונה בגין הטרדה מינית נגד ראש המועצה.

נפסק: חוק העונשין קובע כי אין לפרסם ברבים שמו של אדם שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירה או כמי שהתלונן כי הוא נפגע בעבירה לפי סימן ה' לחוק. כלומר, מספיק שהתובעת הגישה תלונה במשטרה כדי שאסור יהיה לפרסם פרט מזהה שלה. יש לבדוק האם הנתבע הוא הראשון שפרסם את שם התובעת, או הייתה זו התובעת שפרסמה את שמה וזהותה טרם הפרסום נשוא התביעה.

הנתבע חשף את שמה של התובעת (רק את שמה הפרטי) טרם חשפה היא עצמה את פרטיה ביתר הפרסומים האחרים, לרבות הופעתה בכנסת. תוכן התגובה עונה להגדרת לשון הרע בסעיף 1 בחוק. הנתבע ייחס לתובעת תכונות כמי שבולטת, בהופעתה החיצונית ובסגנון הדיבור, והציגה באופן שלילי. הנתבע הטיל ספק רב באמיתות תלונתה. מתוך השאלות שהעלה הנתבע בתגובתו ניתן רמז עבה לכך שיש להטיל דופי באופן בו מנהלת התובעת את חייה האישיים. בנסיבות המקרה דנן גוברת זכות התובעת לשם טוב. לא עומדות לנתבע ההגנות לפי חוק איסור לשו הרע.

פגיעה בפרטיות - כל עוד אין צו המתיר את פרסום הפרטים או ניתנה הסכמה על ידי המתלונן/ת, אסור לפרסמם. יש חשיבות רבה להקפיד על עיקרון זה לצורך שמירת הפרטיות של המתלוננים. במקרה הנדון הפרסום בשעתו היה פרסום אסור והדבר יילקח בחשבון בעת קביעת הפיצוי. הפרסום לא נעשה בכוונה לפגוע. הנתבע ישלם לתובעת פיצויים בסך 30,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ש"ח.