ת"א 2985-08-18 חזן נ' לונשטיין

אשתו של חבר הכנסת לשעבר אורן חזן זכתה בתביעת לשון הרע כנגד טוקבקיסט שהשמיץ אותה (פסק-דין, שלום רחובות, השופטת אפרת פינק, 23.2.2020):

העובדות: תביעת לשון הרע שהגישה בת-זוגו של חבר הכנסת (לשעבר) אורן חזן. התובעת פרסמה תגובה בדף הפייסבוק הפרטי שלה על אודות אירוע שהתרחש בוועדת הכספים של הכנסת, בין בעלה לחברת כנסת נוספת. הנתבע פרסם את התגובה נשוא התביעה באתר NRG, שפרסם את דברי התובעת. התובעת טענה כי תגובת הנתבע מבזה ומשפילה ומהווה לשון הרע. הנתבע טען, בין היתר, כי התובעת נטלה צד בוויכוח פוליטי וכי דברי כל הצדדים המעורבים בפרשה מתאפיינים ב"שפת ביבים".

נפסק: התובעת אישרה את הפרסום בחשבון הפייסבוק שלה ואישרה כי בתיוגה את חברת הכנסת שהתעמתה עם בן-זוגה היה כדי להביא לחשיפת הפרסום בפני אחרים. ייתכן מאוד כי דווקא תיוג זה הביא לפרסום הרחב יותר של הדברים. 

גרסת הנתבע, שלא באה לידי ביטוי בכתב הגנתו, כי כלל לא פרסם את הפרסום, אינה מעוררת אמון. גרסה זו לא הועלתה בכתב ההגנה ודי בכך על מנת לדחותה. הנתבע גם לא טען בכתב ההגנה כי פנה למשטרה בקשר לפריצה הנטענת לחשבון הפייסבוק שלו. לו היו נכונים דברי הנתבע, כי הפרסום אינו על דעתו, יכול היה לפעול בקלות להסיר את הפרסום מפייסבוק. הנתבע גם יכול היה להתלונן מול פייסבוק כי פרצו לו לחשבון, אולם הנתבע לא הסיר את הפרסום ולא פנה לפייסבוק. לנתבע אחריות מלאה לפרסום. 

הפרסום מהווה לשון הרע ואף הנתבע אישר כי מדובר ב"דברי בלע". מדובר בביטויים שליליים, מכוערים ופוגעניים. לא ניתן לומר כי מדובר בקללות גרידא. אין בעובדה כי הפרסום נעשה בפייסבוק, ואף לא בכך שהיווה תגובה לדברי התובעת, כדי לשלול קיומה של עילה לפי חוק איסור לשון הרע. לא עלה בידי הנתבע להוכיח אילו מההגנות שלהן טען. הפרסום אינו בגדר הבעת דעה על התנהגות התובעת בקשר לענין הציבורי או על אפיה, מעשיה ודעותיה לפי סעיף 15(4) לחוק. גם אם התובעת פרסמה את הפרסום הראשון בקשר לענין ציבורי, אין בפרסום השני על ידי הנתבע משום "הבעת דעה".

לאור נסיבות הענין, חלקה של התובעת ובהתחשב ברף הפיצויים המקובל במקרים דומים, נפסק כי הנתבע ישלם לתובעת סכום של 20,000 ₪, בצירוף שכר טרחה בסכום של 4,637 ₪ כולל מע"מ, ואגרה בסכום של 2,517 ₪.