רע"א 6970/18 Booking com B.V נ' לב ואח'

בית המשפט העליון צמצם את היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום שניתן כנגד Booking (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים הנדל, מזוז ושטיין, 13.11.2019):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א מיום 17.7.2018 [ע"ר 51834-11-17], שדחה את ערעור המבקשת על החלטת רשמת ביהמ"ש מיום 11.5.2017, לעניין מתן היתר המצאה מחוץ לתחום עבור המבקשת לפי תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 

המבקשת (בוקינג) מפעילה שירות מקוון להזמנת שירותי מלונאות. משיבה 2 (פתאל) היא רשת מלונות הפועלת בישראל. המשיב 1 הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד בוקינג ופתאל, בשל פרסום והזמנת מקומות אירוח בישראל ללא אפשרות לקבלת החזר כספי במקרה של ביטול ההזמנה.

נפסק: המשיב 1 הודיע כי הוא מסכים לקבל את הערעור במובן זה שייקבע כי אישור ההמצאה מחוץ לתחום למבקשת מוגבל אך להזמנות של מקום אירוח באמצעות אתר בוקינג במלונות פתאל, ולא במקומות אירוח אחרים בישראל. למרות ההסכמה לקבלת הערעור, ביהמ"ש מצא להכריע בסוגיה, שכן היא חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.

מתן היתר המצאה מחוץ לתחום למשיב 1 אף בנוגע להזמנות מקומות אירוח באמצעות בוקינג, שלא במלונות פתאל, חורג מלשון תקנה 500(10) כמו גם מתכליתה. התקנה מורה כי ניתן להתיר המצאה לנתבע זר מקום שהוא "בעל דין דרוש, או בעל דין נכון" בתובענה שהוגשה כהלכה נגד נתבע מקומי. מילוי התנאי ייבחן לפי תנאי תקנה 22 לתקנות. בהתאם לכך, אין צורך בזהות מלאה של העילות והשאלות המועלות נגד הנתבע הזר ונגד הנתבע המקומי, ודי בקיומה של שאלה משותפת ביחס לשני הנתבעים כדי לקבוע שהנתבע הזר הוא בעל דין דרוש או נכון.

במקרה זה, בנוגע להזמנות אירוח במלונות פתאל באמצעות בוקינג, יש אכן חפיפה - אף כי לא מלאה - בין העילות והשאלות הנוגעות לשני הנתבעים, ולפיכך בוקינג היא בגדר "בעל דין דרוש או בעל דין נכון" לפי תקנה 500(10) בתובענה נגד מלונות פתאל. לא כן לגבי החלק האחר של התובענה, המתייחס להזמנות באמצעות בוקינג של מקומות אירוח בישראל שאינן במלונות פתאל. חלק זה של התובענה מהווה למעשה תביעה נפרדת, שאינה נוגעת כלל לנתבע המקומי (פתאל), אלא רק לנתבע הזר (בוקינג), ובהעדר נתבע מקומי (מקומות האירוח הישראלים), נשמט הבסיס – מבחינת לשון התקנה ומבחינת תכליתה – לצירוף הנתבע הזר.

על כן, במקרה כזה לא חלה כלל תקנה 500(10) וממילא אין בית המשפט מוסמך להתיר במקרה כזה המצאה מחוץ לתחום. פרשנות מרחיבה של תקנה 500(10), כפי שנעשתה על-ידי ביהמ"ש קמא, חורגת אפוא מלשונה, כמו גם מתכליתה של התקנה, ועלולה אף לאפשר שימוש לרעה בתקנה זו להרחבה לא ראויה של סמכויות השיפוט של בתי המשפט בישראל על ידי חיבור מלאכותי של תביעות נגד נתבע מקומי ונתבע זר כדי לקנות סמכות נגד הנתבע הזר. הערעור מתקבל. פסק-הדין של ביהמ"ש קמא בוטל בחלקו באופן שהיתר ההמצאה שניתן יוגבל אך בהתייחס להזמנות על-ידי ישראלים, דרך אתר בוקינג, של מקומות אירוח במלונות פתאל בלבד.