ע"א 4110/18 פלונית ואח' נ' קדימה מדע-חינוך לחיים בע"מ

אירוע אבטחת המידע בשירותי המשיבה אינו מקים עילה לתובענה ייצוגית (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים הנדל, קרא וגרוסקופף, 7.11.2019):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [ת"צ 66597-07-17], שקיבל את בקשת המשיבה לסילוק על הסף של בקשת המערערים לאישור תובענה כייצוגית. הערעור עוסק בשאלה האם עילות התביעה שהגישו המערערים נכללות בסוג העניינים בגינם ניתן לנהל תובענה ייצוגית, כפי שהם מפורטים בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2016. המשיבה היא חברה לתועלת הציבור בתחום החינוך, המספקת שירותי חינוך למדינה לפי מכרז, מכוח חובת המדינה לספק חינוך חינם לילדים חולים. המערערת היא נערה הזכאית לשירותי חינוך חינם בביתה והמערערים 2-3 הם הוריה.

בקשת המערערים לאישור תובענה ייצוגית הוגשה בטענה כי שמות התלמידים והמורים המשתמשים בשירותי המשיבה דלפו מאתר הלמידה מרחוק שבאמצעותו ניתנו השירותים (בשני אירועים נפרדים שהתרחשו בשנת 2015). נטען כי הדבר מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות ושל סעיף 6(א)(1) לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק על הסף משום שעניינה של התובענה לא נכנס לגדר העניינים הקבועים בתוספת השנייה. מכאן הערעור.

נפסק: אין מקום להתערב בפסק-הדין של ביהמ"ש קמא ולפיכך דין הערעור להידחות. המחוקק הגביל את עילות התביעה בגינן ניתן לנהל תובענה ייצוגיות רק לאלה הכלולות בתוספת השנייה או בהוראת חוק מפורשת, כך שנוצרה רשימה סגורה של עילות תביעה בגינן ניתן לנהל תובענה ייצוגית. הטענה כי יש לדחות בקשה לאישור תובענה כייצוגית מהטעם שעילות התביעה הנטענות בה אינן נופלות לאף אחת מהעילות המפורטות בתוספת השנייה, היא מסוג הטענות החריגות שקיימת הצדקה, במקרים מתאימים, לבחון אותה במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

עילת התביעה המרכזית היא פגיעה בפרטיות. הפרה של חוק הגנת הפרטיות אינה נזכרת בתוספת השנייה, ועל כן לא ניתן לנהל תובענה ייצוגית בגין כל טענה להפרת חוק זה. ניהול תובענה ייצוגית בגין פגיעה בפרטיות יתאפשר רק באותם מצבים בהם פגיעה זו מבוצעת במסגרת אחת ממערכות היחסים אליה מתייחס אחד מפרטי התוספת השנייה: עוסק-לקוח (פרט 1); מבטח-מבוטח (פרט 2); בנק-לקוח (פרט 3); עובד-מעביד (פרט 10) וכיו"ב.

בחוק הגנת הפרטיות נקבעו מנגנונים אחרים המיועדים להקל על אכיפה של הוראותיו באמצעות תביעות אזרחיות. למשל סעיף 29א לחוק מאפשר לנפגע מהפרת הפרטיות לתבוע פיצוי בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 50,000 ש"ח. אין זאת אלה שהמחוקק סבר שבצד הסדרים אלה אין מקום להכרה גורפת באפשרות השימוש במנגנון התובענה הייצוגית לשם אכיפת הוראות חוק הגנת הפרטיות. 

העובדה שבין המדינה לבין המשיבה מתקיימים יחסי עוסק-לקוח, אינה מלמדת כי יחסים כאלה קיימים בין המערערים לבין המשיבה. כל מערכת יחסים משפטית עומדת בפני עצמה – וכמובהר, בענייננו השירות הניתן למערערת 1 הוא במובהק במסגרת ציבורית-שלטונית.