תא"מ 57923-04-18 הרשון נ' עזריאלי אי קומרס בע"מ

לחצן "הסר" בגוף הודעת הפרסומת עונה על דרישות 'חוק הספאם' (פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת מירב כפיר, 30.10.2019):

העובדות: תביעה לפיצוי כספי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בעקבות משלוח הודעות פרסומת לתובע לאחר ששלח הודעת סירוב. הנתבעת היא מפעילת האתר group-e.buy2.co.il, יחד עם חברה נוספת. התובע, שקיבל פרסומות מהאתר, שלח הודעת סירוב בהודעה חוזרת לכתובת ממנה נשלחו אליו ההודעות. הנתבעת לא קיבלה את הודעת הסירוב שכן היא נשלחה למערכת הדיוור האוטומטית המשמשת אותה. התובע הוסר מרשימת התפוצה מספר שבועות לאחר משלוח מכתב התראה של בא-כוחו. לתובע נשלחו סה"כ 120 הודעת פרסומת לאחר הודעת הסירוב הראשונה, מתוכן 11 נשלחו לאחר מכתב ההתראה של בא-כוחו.

נפסק: גם אם ניתנה הסכמה של נמען למשלוח הודעות פרסומת, הוא יכול לחזור בו ממתן ההסכמה בכל עת (סעיף 30א(ד)(1) לחוק). מטרת הסעיף היא לאפשר לנמען להסיר עצמו מכל רשימת דיוור בכל עת בדרך הנוחה לו וללא כל עלויות. סעיף 30א(ה)(1)(ג)(1) לחוק מציין את הפרטים שעל המפרסם לציין בדבר הפרסומת, כאשר ביחס לפרסומת המשוגרת בדוא"ל חייב המפרסם להמציא "כתובת תקפה של המפרסם ברשת האינטרנט למתן הודעת סירוב". הנתבעת טוענת כי לחצן ה"הסר" עונה על דרישה זו בעוד התובע טוען כי יש לפרסם כתובת דוא"ל.

אין לקבל את טענת התובע. החוק אינו קובע כי קיימת חובה להמציא "כתובת דואר אלקטרונית", אלא נקבע כי יש לפרסם "כתובת תקפה ברשת האינטרנט למתן הודעת סירוב". כתובת כזו היא לא בהכרח כתובת הדוא"ל ממנה נשלחה הודעת הפרסומת, או כל כתובת דוא"ל אחרת, אלא יכולה להיות גם דף באינטרנט בו ניתן להסיר את הנמען. השימוש במלל "למתן הודעות סירוב" מלמד כי עיקר המטרה של כתובת האינטרנט היא לשמש את הנמען להסרה מרשימת הדיוור דווקא ודף אינטרנט שאליו מופנה הנמען בעת לחיצה על לחצן "הסר" עומד בדרישה זו.

הקישור "הסר" עונה על הוראות החוק. מדובר בלחיצה על קישור שמפנה לכתובת אינטרנט שבאופן אוטומטי גורעת את הנמען מרשימת הדיוור. בנסיבות אלה, משלא לחץ התובע על כפתור ה"הסר", אלא רק השיב במייל אשר לא הגיע לידי הנתבעת, ברי כי הנתבעת לא שלחה ביודעין את ההודעות וגם החזקות שנקבעו בחוק אינן מתקיימות ואין מקום לחייבה בפיצויים. אין מקום לפסוק פיצויים גם ביחס להודעות שנשלחו לאחר מכתב ההתראה.

אין לקבל את טענת התובע כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק כיוון שלא פרסמה את שמו של המפרסם ודרכי יצירת הקשר עמו. משפורסם השם המסחרי של המפרסם וכתובתו פעלה הנתבעת לפי הוראות החוק. אין מניעה לתת את שמו המסחרי של המפרסם ואין חובה לתת את שם האישיות המשפטית דווקא. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.