ת"א 10621-05-17 מיקרוליין מערכות מחשבים בע"מ נ' המרכז הישראלי ל.ע. ברשת בע"מ ואח'

שילוב קוד פתוח בתוכנה אינו שולל את הגנת זכויות היוצרים (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט גדעון גינת, 9.8.2019):

העובדות: התובעת מפתחת פתרונות תוכנה לעסקים והעסיקה בעבר את הנתבע 2, בין היתר בפיתוח התוכנה נשוא התביעה. מעסיקתו הנוכחית של הנתבע 2 היא הנתבעת 1, העוסקת בשירותי אינטרנט. התובעת פיתחה תוכנה להתאמת אתרי אינטרנט שבנתה לדרישות תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013. התובעת טענה כי הנתבעים העתיקו את התוכנה תוך הפרת זכויות היוצרים. 

נפסק: התוכנה היא "יצירה ספרותית" לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, והתובעת היא בעלת זכות היוצרים בה. הצהרתה בעניין זה לא נסתרה והיא מתחזקת לאור הודאת הנתבעים כי הנתבע 2 השתתף בפיתוח התוכנה כשהועסק על-ידי התובעת. העובדה כי אין בתוכנה אזכור לזכות היוצרים אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין חזקה זו.

העתקת התוכנה עולה כדי הפרת זכות יוצרים כשהיא נעשית ללא רשות בעל הזכות. יש לבחון האם בוצעה העתקה של חלק מהותי מהתוכנה. אין ספק כי ההעתקה כוללת בתוכה חלק מהותי. מסקנה זו עולה בבהירות מחוו"ד מומחה התובעת, שהנתבעים לא השכילו לסתור. בהינתן כי חלקים מהותיים מהתוכנה כלולים בתוכנה המפרה, על התובעת להראות בנוסף כי אכן מדובר בהעתקה של הנתבעים מהתובעת, ולא בהעתקות בלתי תלויות, של התובעת והנתבעים, ממקור שלישי.

בפסיקה נקבעו 2 תנאים מרכזיים להוכיח העתקה - לנתבע היתה גישה ליצירת התובע; מידת הדמיון בין היצירות שוללת אפשרות לדמיון מקרי. לנתבע 2 היתה גישה לתוכנה בעת שהתובעת העסיקה אותו. התנאי השני מתקיים לאור הפרמטרים הבאים: א. חשיבות הצטברות נקודות דמיון: ככל שהן רבות יותר, מתחזקת המסקנה כי מדובר בהעתקה; ב. שאלת הדמיון בין שתי יצירות היא שאלה של עובדה ושל דרגה, הנקבעת לפי התרשמות השופט מהיצירות בכללותן.

הדמיון בין התוכנה להתוכנה המפרה הוא גם בפרטים משותפים כגון גופנים, גוונים, אורך תפריט ושגיאות כתיב. מדובר בקווי דמיון מובהקים שהסברי הנתבעים לגבי הימצאותם בתוכנה המפרה אינם משכנעים. הדמיון בין התוכנות הוא גם כמותי. קוד התוכנה הועתק במלואו אל תיקיה בתוכנה המפרה. הסברי הנתבעים לקיום התיקיה גם הם אינם משכנעים. הנתבע 2 העתיק את התוכנה, תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעת. את העותק המפר שיצר הנתבע 2 נטלה הנתבעת 1 ועשתה בו פעולות נוספות כגון מכירה, הצעה או העמדה למכירה, החזקה למטרה עסקית והפצה בהיקף מסחרי. המסקנה מתחזקת נוכח העובדה המחשידה כי הנתבעים החליפו את קוד התוכנה מיד לאחר הגשת התביעה.

אין ממש בטענת הנתבעים כי התובעת השתמשה בקוד פתוח ולכן לא הוכח קיומה של יצירה מקורית. התובעת לא הכחישה כי הסתייעה בקוד פתוח, אך טענה כי אין בכך כדי לשלול את זכות היוצרים המוקנית לה. הדין עמה. העובדה כי "אבני הבניין" שהיו החומר שביד היוצר במלאכתו הן נחלת הכלל, אין לה ולא כלום לשאלה אם קמה לו זכות יוצרים ביצירתו. היצירה לא חייבת להיות חדשנית ביחס ליצירות קיימות. די ביצירתיות מועטה ואף חסרת ערך כדי לספק את תנאיו של מבחן המקוריות. אף שחלק מהתוכנה הועתק מקוד פתוח, מדובר ביצירה מקורית. 

גם אם היה בידי הנתבע 2 עותק מורשה של התוכנה (לפי סעיף 24 לחוק) - גם אז היתה העתקתו עולה כדי הפרת זכויות יוצרים. דין התביעה להתקבל. אין מקום לדון בנושא גם לפי העוולה של עשיית עושר ולא במשפט. לעניין הפיצוי יש לקחת בחשבון את טענת הנתבעת 1 כי מכרה את התוכנה המפרה מספר מועט של פעמים. יש אף להתחשב בכך שהתוכנה הוגדרה כ"קוד טיפש", כלומר כתוכנה פשוטה לפיתוח (עובדה שיש בה לצמצם במידת מה את מידת תרומתה של ההעתקה להתעשרות). הנתבעים יפצו את התובעת, ביחד ולחוד, בסכום כולל של 40,000 ש"ח וכן את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 36,000 ש"ח.