עש"א 4316-09-16 עזריאלי אי קומרס בע"מ נ' הרשות להגנת הצרכן

המערערת אינה "חלון ראווה" או "קניון וירטואלי" בלבד (פסק-דין, שלום ת"א, השופט עדי הדר, 15.8.2019):

העובדות: ערעור על החלטת הרשות להגנת הצרכן [לעיון בנסיבות ההפרה] להטיל על המערערת עיצום כספי בסך 89,600 ש"ח, בשל הפרת סעיפים 2(א), 14ג(א)(1) ו-14ה לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. המערערת והמשיבה היו חלוקות בשאלה האם המערערת היא "עוסק" לפי החוק וזאת במעמדה כפלטפורמה למסחר מקוון ברשת.

נפסק: האם המערערת היא מתווכת ללא אחריות למידע שפורסם (ולשוני בינו למוצר שסופק) וכן לחובת עוסק לבטל עסקה מרחוק ולהשיב לצרכן את כספו? הראיות מצביעות על מעורבות רבה, שחורגת במידה ניכרת ממפרסם מודעות, או מתווך שמפגיש בין מוכר לקונה, או קניון שמשכיר שטחים לחנויות. כספה של המתלוננת התקבל בחשבון הבנק של המערערת והיא שהוציאה לה חשבונית מס. מפרסם מודעות, מתווך, או קניון, אינם גובים התמורה ומוציאים חשבונית של עסקם לרוכש מוצר על מלוא סכום התמורה.

לו חפצה המערערת להבהיר המצב המשפטי לאשורו היה עליה לפרסם זאת בדף הבית, באותיות קידוש לבנה, כי אין לה כל אחריות לביצוע העסקה, בהתאם לתקנון שפוטר אותה מכל אחריות. המערערת מעורבת לא רק בהליך לפני הרכישה, אלא גם לאחריה, ככתובת לצרכן לקבלת מסרים ומתן תשובות. פעולת המכר מוגדרת בסעיף 1 לחוק באופן רחב ככוללת "הצגה למכירה והצעה למכירה". פעולות המערערת משתלבות בפעולות הספק באופן שחורג מתיווך או פרסום בלבד.

המערערת לא פעלה לשם שמיים. מעורבותה הרבה בעסקה, לפני הרכישה ולאחריה, נועדה להבטיח כי עסקאות ייצאו לפועל, וזאת כדי להאדיר שמה בקרב הגולשים למען הגדלת מספר הגולשים המשתמשים בשירותיה, לעומת אתרים אחרים, שיתכן ומסתפקים בהפגשה בלבד, או במעורבות מצומצמת. היה על המערערת להביא בחשבון כי לנוכח המעורבות הרבה בעסקה והעניין הרב שלה בהוצאתה לפועל, ניתן לראות בה מבחינה מהותית כמוכרת, לצד הספק, כאשר לשניהם אחריות ביחד ולחוד.

המערערת שמשה בפועל כעוסק בעובדות המקרה ולכן יש להמשיך ולבדוק הטענות לעניין הפרת חובותיה כלפי המתלוננת, כעוסק. אין לקבל את טענת המערערת כי נמכר אותו מוצר שפורסם, או שכיוון פתיחת הדלת של המוצר אינו מהותי. אולם, מכיוון שבדין אין עדיין הסדר המחיל אחריות מוחלטת על המערערת בגין כל כשלי הספק, התוצאה לפיה יש לייחס למערערת הטעיה, ללא שאכן היה באפשרותה לדעת המידע הנוגע לעניין, אכן מרחיקת לכת כטענת המערערת, ובלתי סבירה. אין מקום לקבוע כי המערערת הטעתה את המתלוננת. 

מכיוון שתמונת המוצר שפורסמה הייתה שונה מהמוצר שקיבלה המתלוננת, באופן מהותי, למתלוננת עמדה זכות לבטל העסקה ללא כל תנאי. החוק אינו קובע לגבי מכר מרחוק הוראה המתנה את השבת הכספים על ידי העוסק לצרכן (או ביטול החיוב אם שולם באשראי) בקבלת המוצר שסופק, או בכך שאריזת המוצר לא נפתחה או לא נעשה שימוש כלשהו, שכן החוק מניח הנחת מוצא בסיסית כי בעסקת מכר מרחוק - לאחר שצרכן שלח הודעת ביטול, העסקה בוטלה. לאחר ביטול העסקה בהודעה למערערת, היה על המערערת להשיב למתלוננת כספה שכן בשלב זה, אין בידה לטעון כי העובדות אינן ידועות לה, שכן בשלב זה הייתה אמורה לקיים ברור הטענות מול הספק. אין להתערב בחיוב שהוטל על המערערת בעניין זה. 

האם היה על המערערת לפרסם את מספר החברה באתר? ביהמ"ש היה מוצא קושי להטיל חיוב פעמיים בגין אותו מעשה, אי פרסום באתר, אם המערערת לא הייתה מוציאה חשבונית מס על שמה. אולם, בנסיבות העניין מוטל עיצום אך ורק בגין הפעילות השיווקית, ולכן פרסום מספר הרישום בחשבונית, אך ורק בגלל ביצוע המכירה, אינו מרפא המחדל הראשוני של אי פרסום מספר הרישום כלל, ככל שלא הייתה נקשרת עסקה. ביהמ"ש חייב את המערערת בשתי הפרות, של אי גילוי ואי ביטול עסקה, בסך של 47,000 ₪.