ת"א 16410-04-17 אבידן נ' סגל ואח'

כתב התביעה מהווה יצירה משותפת ולתובעת אין זכות יוצרים בלעדית בו (פסק-דין, שלום פ"ת, השופט נחום שטרנליכט, 26.8.2019): 

העובדות: התובעת, עו"ד במקצועה, טענה כי הנתבעים העתיקו כתב תביעה שהכינה, ללא רשותה ותוך הפרת זכויות היוצרים שלה. התובעת טענה בנוסף כי דברים שפורסמו בפייסבוק, בהם "תוייגו" הנתבעים, עולים כדי לשון הרע. התובעת ייצגה את פלוני בהליכים בפני ביהמ"ש למשפחה בי-ם. הנתבעים ייצגו גם הם את פלוני בהליכים אחרים. הנתבעים מייצגים גם את אלמוני בפני ביהמ"ש למשפחה בפ"ת.

אלמוני העלה לעמוד הפייסבוק שלו פוסט ובו צילום חלקי של עמוד ראשון של כתב תביעה ותחתיה הפסוק "צדק צדק תרדוף". אלמוני תייג בפוסט את הנתבעים. התובעת טענה, בין היתר, כי חלקים ניכרים בכתב התביעה בתביעת אלמוני הועתקו על-ידי הנתבעים מכתב תביעתה בתביעת פלוני. הנתבעים טענו, בין היתר, כי התובעת אינה בעלת זכות היוצרים בכתב התביעה.

נפסק: ניתן עקרונית לראות בכתב טענות יצירה, שיכולה להוות מושא לקיומה של זכות יוצרים. מדובר ביצירה המבוטאת בכתב, שיכול ותהיה בה מקוריות של היוצר. יחד עם זאת, ההגנה תינתן בצמצום היות שכתבי טענות כוללים לעיתים ביטויים סטנדרטיים, המוכתבים מנוסח הוראות חוק שלגביהן נטען כי הופרו. הגנה על זכויותיהם של יוצרי כתבי טענות תקדם ותעודד העשרת עולם הביטויים והיצירתיות בעולם המשפט.

כבר ממבט ראשון בתביעה המקורית, אל מול כתב התביעה בעניינו של אלמוני, נראה כי קיים דמיון בנוסחם ובסגנונם של שני כתבי התביעה. ניתן לראות דמיון בראשי הפרקים, ברקע המשפטי, בהפניה לפסיקה, בציטוטים ועוד דמיון סגנוני וצורני. הדמיון הרב ניכר לאורכו של כתב התביעה. לא די בהוכחת קיומה של העתקה, אלא יש לבחון האם זו מהווה העתקה של חלק מהותי מכתב התביעה המקורי. בחינת השאלה תהייה בחינה מהותית ולא בחינה כמותית.

אין חולק כי לנתבעים הייתה גישה לכתב התביעה בתביעה המקורית. לנוכח השוואת כתבי התביעה, אכן הדמיון בסעיפים מהותיים מותיר את הרושם כי מדובר בהעתקה של חלקים מהותיים ויצירתיים, שאינם נחלתם של כתבי תביעה אחרים בתחום הנזיקין, אלא חלקים ייחודיים. חלקים אלו יש בהם מידה של מקוריות, כאשר את תוכנם ניתן להציג גם בדרכים אחרות מאלו בהם הוצגו בשני כתבי התביעה.

התובעת עמדה בתנאי מבחן הבחירה ובחרה להציג את כתב התביעה המקורי באופן בו הוצג, תוך שהיא עושה שימוש במטבעות לשון ייחודיים לשם הצגת טענות מרשה. יצירה זו ראויה להגנה ולהענקת זכות יוצרים למי שיצר אותה. לא הוכחה טענת הנתבעים כי כתב התביעה בתביעה המקורית הוא שבלוני, שאינו ראוי להגנת זכויות יוצרים.

התובעת עמדה במבחן ההשקעה ובמבחן היצירתיות. מדובר בכתב תביעה המכיל פרטים רבים: רקע המשפטי, הפניות לפסקי דין, ציטוטים, וכו'. קיומם של כל אלו עונה בוודאי על מבחן ההשקעה, כאשר ברור כי לצורך כתיבת כתב תביעה מעין זה יש צורך בהשקעה של זמן, ידע ומחשבה משמעותיים. משנקבע כי מבחן היצירתיות אינו מציב בפני הטוען לקיומו רף גבוה, ניתן לומר שכתב התביעה בתביעה המקורית עומד גם במבחן זה.

לא הופרכה טענת הנתבעים לפיה הוכן כתב התביעה בעבודה משותפת של הצדדים. זאת, לנוכח בקשתה המפורשת של התובעת לקבלת הערות מהנתבעים ובקשתה מהם כי ישלימו את כתב התביעה. בקשה זו, ששיגרה התובעת לנתבעים, מהווה ראיה ניצחת לכך שכתב התביעה הוכן בעבודה משותפת של הצדדים והתובעת לא עסקה בכך באופן בלעדי.

חלקם של הנתבעים בהכנת כתב התביעה אינו מסתכם במתן רעיון בלבד, אלא הם נתבקשו להשלים פרקים שלמים בו. מדובר בתרומה יצירתית מהותית לכתב התביעה ויש לראות במסמך יצירה משותפת של הצדדים. הנתבעים הוכיחו שמדובר ביצירה משותפת וממילא אין התובעת יכולה לטעון כי השימוש שהנתבעים עשו בהמשך בנוסח כתב התביעה בתביעה המקורית מהווה הפרה של זכות יוצרים שיש לה באופן בלעדי. דין התביעה בעניין זה להידחות. 

באשר לתביעה בעניין הפוסט שפרסם אלמוני והתגובות לו. התביעה נגד מפרסם הפוסט, אלמוני, נדחתה בהסכמת התובעת. חלקם של הנתבעים באותו פוסט, אף לטענת התובעת, מסתכם בעצם תיוגם בו. לא הוכח כי הנתבעים נחשפו לתוכנו של הפוסט עד להגשת התביעה ובוודאי לא כי נטלו בו חלק פעיל. דין הטענה להידחות.