ע"א 20665-02-19 צורי ואח' נ' קרשובר ואח'

מה האחריות לפרסומים משמיצים בפייסבוק כלפי ראש העיר ורעייתו? (פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטת תמר שרון נתנאל, 16.6.2019):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בחיפה [ת"א 14187-05-17], שקיבל בחלקה תביעת לשון הרע שהגישו המערערים נגד המשיב 1 ודחה את תביעתם נגד המשיב 2. המערערים הם ראש עיריית קריית מוצקין ורעייתו (מנכ"ל היכל התאטרון בעיר). המשיב 1 הוא תושב העיר. המשיב 2 הוא יו"ר האופוזיציה במועצת העיר ומפעיל דף הפייסבוק "הרוח החדשה - קריית מוצקין". התביעה עסקה ב-13 פרסומים שביצע המשיב 1 בדף הפייסבוק, שרובם ככולם מהווים תגובה לפוסטים שפורסמו בדף. המערערים ייחסו למשיב 2 אחריות כמנהל דף הפייסבוק, בגין מתן האפשרות לפרסום תגובות המשיב 1.

ביהמ"ש השלום קבע כי התובעים הם אנשי ציבור וכי 8 מהפרסומים אינם מהווים לשון הרע, שכן הם מתייחסים אל המערערים בתפקידם הציבורי. לגבי יתר הפרסומים נפסק כי לכל היותר מדובר בהבעת דעה, אשר לכאורה עשויה לחסות תחת הגנות החוק, אך ההתבטאויות חרגו ממידת הסביר בנסיבות העניין. עוד נקבע כי אין מדובר בתביעת השתקה (SLAPP) וכי לא הורם הנטל להטלת אחריות על המשיב 2 כמנהל דף הפייסבוק. המשיב 1 חויב לפצות את המערערים ב-5,000 ש"ח.

נפסק: המערערים השלימו עם הקביעה באשר להיעדר אחריותו של המשיב 2. המשיב 1 לא הצליח להוכיח את אמיתות דברי לשון הרע שהוא פרסם על המערערים. בית המשפט קיבל את ערעור המערערים לגבי הפרסומים הראשון והשני ודחה את ערעורם ביחס לשאר הפרסומים. בית המשפט קיבל את הערעור שכנגד שהגיש המשיב 1 לגבי הפרסום השלישי ודחה את ערעורו שכנגד ביחס ליתר הפרסומים שנקבע לגביהם שהם לשון הרע. סיכומם של דברים הוא כי 6 מתוך 13 הפרסומים מהווים לשון הרע.

סכום הפיצוי שקבע ביהמ"ש קמא אינו עומד במבחן של סבירות. הוא נמוך בהרבה מהראוי ומחייב התערבות. המשיב 1 הסיר את הפרסומים לאחר הגשת התביעה, אך לא התנצל. על אף שהפרסומים נעשו בתגובה לפוסטים שהעלו אחרים, רובם חרגו מתגובה לגיטימית וכללו ביטויים חמורים, המהווים לשון הרע, שלא הופיעו בפוסטים שפרסמו האחרים. האשמת המערערים, שוב ושוב, בשליחת יד בכספי ציבור ובשוד הקופה הציבורית, נמצאת במדרג חמור של התנסחות. מדובר בהאשמה חמורה, שיש בה פגיעה של ממש בשם הטוב. המשיב 1 יפצה את המערערים בסך כולל של 30,000 ש"ח בגין ששת הפרסומים, במקום סכום הפיצוי שקבע ביהמ"ש קמא. המשיב 1 יישא בהוצאות המערערים בערעור בסך 5,000 ש"ח.