ב"ל 30001-12-17 Ji ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי

נדחתה בקשה להתיר עדות ב-Video Conference (החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת אריאלה גילצר-כץ, 5.8.2019):

העובדות: בקשה להעיד את התובעת 2 באמצעות כינוס וידאו (Video Conference).

נפסק: במקרה דנן הותרה הגשת תצהיר התובעת 2, שאינו מאומת, בכפוף לכך שיאומת במעמד הדיון בישראל. אלא שכעת התובעים מבקשים לפטור עצמם מהתייצבות ולקיים תחת האמור כינוס וידאו כל זאת על בסיס תצהיר שלא נחתם לפני אף גורם בחו"ל ואינו מאומת גם כדין. אין מקום לקיים דיון הוכחות בהתבסס על תצהיר שאינו חתום ומאומת כדין. אימות התצהיר כדין נחוץ גם לצורך זיהוי הגורם החתום על התצהיר ובמקרה דנן אין כל אימות שכזה.

דרך המלך לשמיעת עדויות היא באולם בית המשפט. נקודת המוצא היא כי בקשה לשמיעת עדים בדרך של עדות מחוץ למדינה מלמדת על החריג לכלל, ולא על הכלל עצמו. הפרשנות שניתנה לסעיף 13(א) לפקודת הראיות לאורך השנים הייתה פרשנות מצמצמת. נקבע כי על המבקש גביית עדות מחוץ למדינה להוכיח כי פנייתו לבית המשפט נעשתה בתום לב; כי העדים שהמבקש חפץ בגביית עדותם ימסרו עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת; וכי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים לחקירה בישראל.

לעניין מתן עדות באמצעות כינוס וידאו הובעה בפסיקה דעה כי יש לשנות, במידת מה, את האופן שבו נבחנות בקשות למתן עדות מחוץ לתחום השיפוט כשמבוקש לגבות את העדות בהיוועדות חזותית, בין השאר, משום שהאמצעים הטכנולוגיים לגביית עדות כזו מחוץ לכותלי ביהמ"ש העומדים לרשותנו כיום מאפשרים להתרשם מן העד באופן ישיר ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. בית המשפט יכול לקבל תמונה ברורה, תרתי משמע, באשר למהימנותו של העד ועל כן קטן החשש מפני העדרה של התרשמות ישירה. עם זאת, נקודת המוצא היא כי עדיפה העדות בביהמ"ש. 

התובעים הגישו, יחד עם אלמנת המנוח, תביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגעי עבודה. בתיק קיימת מחלוקת האם הורי המנוח הם בחזקת תלויים. נראה כי עדות התובעת 2 רלבנטית לבירור האמת. הנתבע גם לא סתר את הטענה כי הבקשה הוגשה בתום לב. עם זאת, הבקשה עצמה אינה נתמכת בתצהיר ואינה נתמכת במסמכים המצביעים על "סיבה טובה". מדובר בעדות בעלת דין (תובעת) ובתיק מתעוררות שאלות של מהימנות. משכך, קיימת חשיבות להתרשמות הישירה של בית הדין מהחקירה. הבקשה נדחתה.