ת"א 16799-10-16 נאמן נ' קריבצ'יקוב

נדחתה תביעת ירקן נגד פוסט ביקורתי שהופנה כלפיו בפייסבוק (פסק-דין, שלום חיפה, השופט אייל דורון, 6.9.2019):

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה פרסום בפייסבוק של צרכן בחנות ירקות. התובע הוא בעל חנות לפירות וירקות בנהריה והנתבע היה נוהג לרכוש פירות וירקות מהתובע יחד עם זוגתו. הנתבע פרסם פוסט בפייסבוק, בקבוצה המנוהלת בשפה הרוסית, בה הלין על "טעויות" של התובע במחירים שהוא גובה מלקוחותיו ועל חיוב כפול של כרטיס האשראי. התובע טען כי הפרסום הכפיש אותו ללא עוול בכפו ואילו הנתבע טען כי מדובר בתביעת השתקה שנועדה להשתיק ביקורת הוגנת. 

נפסק: דין התביעה להידחות. אין חולק כי הפוסט בו עוסקת התביעה מהווה 'פרסום' כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע [עניין סרנה - רע"א 1688/18]. מצד אחד, נראה לכאורה כי לא יכול להיות חולק שבדברים שנכתבו בפרסום יש משום לשון הרע במשמעותו האובייקטיבית. בכך אין די. הבחינה אינה מתמצה בשליפת המשמעות האובייקטיבית של הביטוי, ובשלב השני נבדקת השאלה האם מדובר בביטוי שהחוק מטיל חבות בגינו, וזאת לאור תכלית החוק ולאיזונים בין האינטרסים הנוגדים המגולמים בהוראותיו, קרי חופש הביטוי מחד גיסא וזכות האדם לשמו הטוב מאידך גיסא.

מדובר בביקורת צרכנית בנוגע להתנהלותו של בית עסק, ובאשר לביקורת מעין זו ראוי לנקוט זהירות כפולה ומכופלת טרם שמכתירים אותה בכותרת לשון הרע. לביקורת צרכנית אמיתית, כזו שאינה נובעת ממניעים זרים אך גם אינה נרתעת מן האפקט המצנן של חשש מפני הליכים משפטיים, יש תפקיד חשוב מבחינה חברתית ויתרונות מובהקים לכלל הציבור [עניין פוגרבנוי - ע"א 5001-02-18]. לכן, כאשר מדובר בביקורת צרכנית, אזי על אף האפשרות המתבקשת לפטור את המפרסם מאחריות באמצעות ההגנות הקבועות בחוק, ככל שהן מתקיימות, ראוי להקדים ולשקול האם כלל נכון וראוי לראות בפרסום בעל אופי שלילי משום לשון הרע.

במקרה זה, הגם שמדובר בביקורת צרכנית עניינית ואמיתית, אין מנוס מלראות בה משום לשון הרע. הפרסום מכיל תיאור עובדתי מפורט של התנהגות מצד התובע, החורגת הרבה מעבר לשירות לא מיטבי, ועולה אף כדי הונאה של ממש. אופיו זה של הפרסום מחייב להכיר בפרסום כלשון הרע. הגם שיש בפרסום לשון הרע, הרי שחלות עליו שתי הגנות, הגנת תום הלב ואף הגנת אמת בפרסום. התובע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 11,700 ש"ח.