ע"א 2393/19 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ ואח' נ' דידיה ואח'

כאשר בעל-דין בוחר מיוזמתו להשתמש בכתובת דוא"ל מסוימת, חזקה עליו כי קיבל וקרא הודעות שנשלחו אליו לאחר מכן לכתובת זו (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, הרשם רון גולדשטיין, 25.7.2019):

העובדות: בקשת המשיבים לסילוק ערעור על הסף, בשל איחור שנפל בהגשתו. המערערים התנגדו לבקשה ואף עתרו להארכת המועד להגשת הערעור. הערעור המדובר הוא על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, שפסק בסכסוך בין הצדדים ביחס לעבודות שיפוץ ובינוי בבניין מגורים בתל-אביב. פסק-הדין ניתן ביום 10.2.2019 והערעור הוגש ב-2.4.2019, 51 ימים לאחר מתן פסק-הדין. בין היתר נטען כי פסק-הדין נצפה על-ידי ב"כ המערערים ביום בו ניתן, באמצעות "נט המשפט". 

נפסק: הערעור הוגש בחלוף המועד הקבוע בדין (45 ימים). בשים לב לכך שהמועד להגשת ערעור נמנה ככלל מעת המצאת פסק הדין לידי בעלי הדין, יש להיזקק תחילה לשאלה מתי הומצא פסק הדין לידי המערערים. בהקשר זה הציגו המערערים גרסה עובדתית מעורפלת אשר רב בה הנסתר על הגלוי. מן התיעוד במערכת "נט המשפט" עולה כי ב"כ המערערים צפה מיוזמתו בפסק-הדין ביום בו ניתן. 

אף שאין בהכרח הלימה בין המועד שבו צפה בעל-דין באופן יזום בפסק-הדין ב"נט המשפט" לבין מועד ההמצאה [עניין טויב - רע"א 4947/18], הרי שנקבע לצד זאת כי טענות של בעלי דין לעניין המצאת החלטת בית משפט, שעה שאין חולק כי הם צפו באותה ההחלטה, מעוררות חוסר נוחות והן עשויות להצדיק בנסיבות מסוימות העדפה של מועד הידיעה של בעל הדין על אודות קיומה של ההחלטה, על פני מועד המצאתה [עניין כהן - בש"א 8839/18]. התעלמותם המוחלטת של המערערים ממועד ה"צפייה היזומה" המתועד במערכת "נט המשפט" – מעוררת קושי.

המערערים טענו כי פסה"ד שנשלח למשרד בא-כוחם בדוא"ל ביום 12.2.2019 (על ידי המשיבים) לא נקרא במועד שבו נשלח אך משום שהתקבל בתיבת הדוא"ל של המתמחים במשרד. אין משקל ממשי לטענה. המשיבים הציגו מסמך ממנו עולה כי המערערים השתמשו בתיבת הדוא"ל של המתמחים במשרד בא-כוחם על מנת להמציא למשיבים כתבי בי-דין. המערערים היו רשאים להניח כי כתבי בי-דין שיומצאו לכתובת דוא"ל זו יגיעו ליעדם ויקראו במועד בו נשלחו.

בעלי דין בהליך האזרחי לא אמורים לנהל ביניהם מרדפים של "חתול ועכבר" לצורך המצאת כתבי בי-דין. על כן, כאשר בעל דין בוחר מיוזמתו להשתמש בכתובת דוא"ל מסוימת לצורך המצאת כתבי טענות, חזקה עליו כי קיבל וקרא הודעות שנשלחו אליו לאחר מכן לכתובת זו (והנטל להוכיח אחרת מוטל עליו). כך או אחרת, פסה"ד הומצא כדין למערערים לכל המאוחר ביום 13.2.2019, באמצעות הודעת דוא"ל שנשלחה על ידי ביהמ"ש. המצאה זו בוצעה לפי הדרישות המעוגנות בדין
(תקנה 497 ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי). בנסיבות אלה ומשלא הוצג ולו במשתמע כל טעם מיוחד אשר עשוי להצדיק מתן ארכה להגשת הערעור בדיעבד – לא ניתן להיעתר לבקשת הארכה. הערעור נמחק.