ת"א 11499-04-19 שולפטר נ' קסטינה תקשורת בע"מ ואח'

נדחתה בקשה שלא לשדר את התוכנית "המתחזים", שעסקה בשימוש התובעת בפייסבוק תחת זהות בדויה (פסק-דין, מחוזי י-ם, השופט רפאל יעקובי, 12.6.2019):

העובדות: תובענה לצו מניעה קבוע, שיאסור שידור כתבת תחקיר על התובעת. מדובר בכתבה העוסקת בהתנהלות התובעת ב"פייסבוק", תוך שימוש בזהות בדויה. הנתבעת מעוניינת לשדר את הכתבה בתוכנית "המתחזים" שהיא מפיקה. הנתבעת טענה כי אין להעניק לתובעת את הסעד שהיא עותרת לו, אשר יש להעניקו בנסיבות חריגות בלבד, שאינן מתקיימות במקרה זה. לתובענה קדמה תובענה נוספת שעסקה בקשרי הפייסבוק בין התובעת לידוען שרון גל, אשר בסופה שודרה כתבת תחקיר בעניין זה תוך טשטוש פרטיה המזהים של התובעת.

נפסק: יש לדחות את התובענה, תוך קביעה שהנתבעת רשאית לשדר את הכתבה החל מה-1.7.2019 וכן שעליה לאפשר לתובעת למסור את תגובתה, ולשקול כיצד לפעול בעקבות תגובת התובעת. על הנתבעת לאפשר לתובעת גם שגירסתה ותגובתה תישמענה במסגרת הכתבה שתשודר.

התובעת מודעת לקשיים הרבים בהם נתקלת תובענה מהסוג שהגישה ולסיכויי הקבלה הנמוכים שלה. לא עלה בידי התובעת לשכנע כי מקרה זה הוא מסוג המקרים החריגים אשר בו יש מקום לסעד שנתבקש. התובעת טענה כי "הגנת המפרסם היא הגנת סרק". לא רק שהתובעת עצמה מודה כי ניהלה קשר וירטואלי כפי שמיוחס לה עם מעורבים שונים וכי דבר זה כשלעצמו מצביע על שיטות הפעולה שלה, אלא שבנוסף לכך הטענה נשללת בהינתן תשובת הנתבעת והטענות שבתצהיר התומך, שלא הופרכו. בוודאי שאין אנו מצויים במצב שבו "על פני הדברים וללא צורך בהליך מורכב וממושך, ניתן לראות באופן ברור שהפרסום הוא דבר שקר ואין אנו מעוניינים להביאו בתחום ההגנה של חופש הביטוי".

הטענה כי אין בפרסום "שמץ של עניין ציבורי" היא תמוהה מאד. במקרה דנן יש חשיבות לכך שאם מתגלה זהותו של מי שהשתמש בזהות בדויה – כפי שעשתה זאת התובעת – ניתן יהיה לפרסם זאת לציבור בכללותו, כדי שידע להיזהר מן הנחוץ ולכלכל צעדיו בהתחשב גם במידע זה. התובעת גם רחוקה מלשכנע כי אילו הגישה תביעת לשון הרע כנגד הנתבעת בקשר לעניינים שעל הפרק, לא הייתה לנתבעת הגנה של ממש בקשר אליה. גם הטענות שמעלה התובעת לגבי הפגיעה בה משידור הכתבה, אינן רלבנטיות ומכל מקום אין בהן להטות את הכף ולהביא לצעד חריג בדמות קבלת התביעה.