עת"מ 43552-04-16 העמותה למען מדע מוסרי נ' הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות ואח'

החשש לשיימינג ברשת חברתית הוא מספק כדי להימנע ממסירת מידע אודות חברי הוועדות לאישור ניסויים בבעלי-חיים (פסק-דין, מחוזי ירושלים, השופט ארנון דראל, 11.4.2019):

העובדות: עתירה מנהלית שעניינה בשאלת חשיפת זהותם של חברי הוועדות הפנימיות לאישור ניסויים בבעלי חיים, שפועלות במוסדות מחקר בישראל לפי חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1984. העתירה הוגשה לאחר שבקשת העותרת אל המשיבה 1, מכוח חוק חופש המידע, נענתה באופן חלקי.

נפסק: דין העתירה להידחות. אין להתיר מכוחו של חוק חופש המידע את מסירת שמותיהם של חברי הוועדות המוסדיות. יש לתת את הדעת להסדר המיוחד שנקבע בסעיף 22 לחוק הניסויים במסגרת האיזונים שאותם יש לערוך לפי חוק חופש המידע. 

החשש העיקרי שנלווה להתנגדותם של חברי הוועדות המוסדיות הוא מביושם (shaming) ברשתות החברתיות, והשלכותיו של הביוש על ביטחונם האישי ושלומם הפיזי ויותר מכך החשש מפני פגיעה בהם ובבני משפחותיהם על רקע חברותם בוועדות המוסדיות. בעידן הנוכחי שולטת בחיינו המדיה הדיגיטלית. ההפגנות, העיתונות והתקשורת המוסדית אינן עוד המוקד היחיד לשיח הציבורי וזה מתנהל גם ברשתות החברתיות.

    המרשתת יוצרת מצע נוח וזמין להבעת דעה מיידית ורחבת היקף אך גם לצדה מאפשרת באופן נגיש יחסית לפגוע בשמו הטוב של אדם, להעליב או לפגוע בעובד הציבור. נוכח המסקנה כי קם חשש ממשי בהסתברות גבוהה לביושם של חברי הוועדות המוסדיות ככל ששמם יפורסם, עולה השאלה האם יש בחשש ממשי כזה כדי למנוע את מסירת המידע על זהותם של חברי הוועדות המוסדיות מכוחו של סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע? 

נכון להרחיב את תחולתו של הסייג כך שיחול גם על ביוש, שיש הסתברות גבוהה להתרחשותו, וכי יש לראות את הביטוי "בטחונו או שלומו של אדם", ככולל גם את הממדים הנפשיים ולא רק את הממדים הפיזיים. אין עילה להתערב בשיקול דעתם של המשיבים בעת שדחו את בקשת העותרת למסירת המידע המבוקש.