ה"פ 33104-10-16 הרשקוביץ נ' ישראכרט בע"מ ואח'

זמן קריאה: 2 דקות עיון במסמך

(החלטה, שלום ת"א, השופטת רחל ערקובי, 29.3.2017): ייתכן שיש מקום להכיר באתרים העושים שימוש בטכנולוגיה כשלוחים של משתמשים למטרות רצויות.

העובדות: המבקש הגיש המרצת פתיחה ביחס לאתר שהקים, "Do not call", המספק שירות הסרה מרשימות תפוצה של חברות שונות ובכללן המשיבות. המשיבות טענו כי ביהמ"ש נעדר סמכות עניינית, שכן הסעדים המבוקשים אינם בתחום סמכותו משום שהם אינם ניתנים להערכה. עוד נטען כי ההליך לא הוגש מכוח חוק הגנת הפרטיות, שכן המבקש למעשה עותר מביהמ"ש להכיר בו כשלוח של משתמשי האתר, מבלי שהמציא את פרטי השולחים בעבר ומבלי שקיימת רשימת שולחים קונקרטית. המבקש טען, בין היתר, כי חוק הגנת הפרטיות מקנה סמכות לביהמ"ש השלום לדון בדרישת הסרה מרשימת תפוצה.

נפסק: המבקש עתר לצו הצהרתי וצו עשה לפיהם: א. המשיבות יסירו את פרטי המשתמשים הרשומים ברשימות ההסרה ששולח המבקש; ב. אתר המבקש ומערכת הפניה למשיבות הינה שלוח של הנרשמים באתר לפי חוק השליחות ועל המשיבות לראות בפניותיו בכתב כפניות מטעם המשתמשים. 

סעיף 17ו לחוק הגנת הפרטיות קובע את זכותו של אדם לדרוש את מחיקתו מרשימת תפוצה, וככל ובעל האתר נמנע מלעשות כן, ניתן לפנות לביהמ"ש השלום על-מנת שיורה לעשות כן. לפי הוראות חוק השליחות, שלוחו של אדם כמותו. המבקש מפנה להוראות סעיף 3 לחוק השליחות.

צירוף הוראות חוק השליחות וחוק הגנת הפרטיות הוא כי רשאי אדם להסמיך אחר לצורך משלוח דרישה להסרתו מרשימת תפוצה, או לצורך פנייתו לביהמ"ש לשם הסרתו כאמור. המבקש טוען כי לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, ביהמ"ש מוסמך לקבל עתירה מטעם השלוח ולהורות על יסוד חוק הגנת הפרטיות כי יש למחוק את משתמשי האתר מרשימת המשיבות.

המבחן לעניין הסמכות העניינית בתחום האזרחי הוא מבחן הסעד. כאשר מדובר בפס"ד למתן סעד הצהרתי בנושא ששוויו עולה על הסכום המצוי בגבולות סמכותו של ביהמ"ש השלום, או שהוא אינו ניתן להערכה כספית, מצוי הדבר בסמכות ביהמ"ש המחוזי. סעיף 75 לחוק בתי המשפט אמנם מעניק לביהמ"ש סמכות כללית לתת כל סעד, אולם הסעד אמור להיות בגדר הסמכויות שהוענקו לביהמ"ש מלכתחילה.

במקרה זה אין המבקש עותר למתן פס"ד הצהרתי בנוגע לרשימה קונקרטית של משתמשי האתר שבבעלותו, אלא המבקש עותר שהאתר שהקים יוכר כשלוח באופן כללי ולא ביחס למשתמשים קונקרטיים. לו היה מדובר במשתמשים קונקרטייים, הרי לאור סעיף 17ו לחוק הגנת הפרטיות היתה לביהמ"ש השלום הסמכות לדון בתביעה (אם כי לא בדרך של המרצת פתיחה).

הסעדים המבוקשים הם להורות למשיבות לראות באתר כשלוח ולהסיר מרשימות התפוצה כל מי שהאתר יודיע ברשימת הסרה. הסעד אינו נוגע להוראות סעיף 17ו לחוק הגנת הפרטיות, אלא לשאלת מעמדו של המבקש כבעלי האתר והאם הוא יכול להיות מוכר כשלוח של צדדי ג' לא ידועים שטרם נרשמו. מדובר בסעד שאינו ניתן להערכה ומשכך הסמכות לדון בו היא לביהמ"ש המחוזי. התובענה תועבר לביהמ"ש המחוזי בת"א. אנו מצויים בעידן טכנולוגי מתפתח וייתכן שיש מקום להכיר באתרים העושים שימוש בטכנולוגיה כזו או אחרת כשלוחים של משתמשים למטרות רצויות.