תא"מ 13738-06-13 דראי נ' בן יעקב

(החלטה, שלום ת"א, השופט אריאל צימרמן): בקשה לצו מניעה זמני, שיאסור על המשך פרסומו של דבר לשון הרע נטען ביומן רשת (בלוג) של המשיב, המגדיר את המבקשת כרמאית ונוכלת, על רקע סכסוך בעניין שכר טרחה שנתגלע בין הצדדים. המבקשת היא עו"ד בתחום דיני המשפחה וייצגה את המשיב בסכסוך עם זוגתו. נפסק - דין הבקשה להתקבל בכל הקשור להסרת הפרסום. נדחתה בקשת המבקשת להורות על איסור פרסום ההליך. ביחס לטענת המשיב להיעדר סמכות, הרי שאין כל מניעה שבית משפט השלום ידון בצווים להסרת פרסום, בצוותא חדא עם הדיון בתביעה הכספית (לפי הוראות סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, המחיל את סעיפים 71-72 לפק' הנזיקין). אימוץ עמדת המשיב משמעותה פיצול בלתי נסבל ובלתי נחוץ של תביעות בין בתי משפט. המסגרת הנורמטיבית לדיון היא העימות הנפוץ שבין חירות הביטוי מזה והזכות לכבוד ולשם טוב מזה, בהקשר של צווי מניעה זמניים. כעניין שבעקרון, אין להיעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב המקדמי, שבו טרם נתבררו הנתונים שיאפשרו לקבוע האם הפרסום אכן מהווה לשון הרע, וזאת אלא אם משתכנע ביהמ"ש כי הגנת המפרסם היא הגנת סרק, או שאין בפרסום עניין לציבור. בעניינים דוגמת אלה בהם עסקינן, קיים צורך מופחת, הנלמד מן הפסיקה, בהגנה נמרצת על חופש הביטוי עד כדי הפנייתו של הנפגע מן הפרסום לנתיב הבלעדי של פיצוי בדיעבד, חלף מניעה מראש. בתי המשפט היו נכונים פעם אחר פעם לסייע לתובעים-מבקשים ששמם הוכתם, שלא בגדרי פרסומים עיתונאיים, בעיקר על-ידי פרטים שוחרי נקם או שוחרי ממון, וליתן צווי מניעה זמניים למניעת המשך הפרסומים, תוך הותרת בירור השאלה באשר לאמיתותם לשלב מתקדם יותר במשפט. לכן, אין מניעה עקרונית להגן על הנפגעים מפרסומים שלכאורה אינם אמת, בדרך של צווים זמניים.

המשיב מייחס למבקשת "מרמה". אין חולק כי בייחוס עבירות פליליות לאחר, יש משום "לשון הרע" כאמור בסעיף 1 לחוק. טענה כלפי עורך דין כי הוא רמאי ונוכל, ודאי יש בה כדי להשפילו, לבזותו ולפגוע במשלח ידו. יש לבחון האם עומדת למשיב הגנה כלשהי, כאשר הוא משליך את עיקר יהבו על טענת "אמת דיברתי". הקושי של המשיב הוא שעד כה לא עלה בידו להציג ולו בדל ראיה לקיומו של הרכיב העיקרי בהגנה - והוא כי דיבר אמת. יהיו טענות המשיב אשר יהיו ואפילו תתקבל עמדתו בהליכים המשפטיים הנפרדים בין הצדדים (המשיב תבע מהמבקשת החזר שכר-טרחה), לא ברור כיצד יהיה בכך לבסס טענה לביצוע עבירות פליליות בידי המבקשת, ובפרט עבירת המרמה. קיים קושי עצום לראות כיצד יעלה בידי המשיב לשכנע כי עמדה נוגדת לעמדתו, במחלוקת אזרחית שגרתית ופשוטה לגבי פרשנות הסכם שכר-טרחה, יכולה לעלות כדי "מרמה". מחלוקות חוזיות מתבררות בפני בתי המשפט מדי שנה לאלפיהן ולרבבותיהן. אם כל בעל דין יורשה להכריז על יריבו בעמוד הקלון האינטרנטי כ"עבריין", אנה אנו באים. במסקנות אלו יש כדי לעגן את הצורך בצו הזמני המבוקש, של הסרת הפרסום עד להכרעה בתביעה. משיקולים של פומביות הדיון, אין להיעתר לבקשת איסור פרסומו של ההליך. המבקשת לא ביססה פגיעה נוספת וחמורה עקב הפרסום. אין כל דמיון בין הפגיעה בבעל דין הטמונה בהליך המשפטי, או בסקירת הטענות בהחלטות שיפוטיות מנומקות, לבין הפגיעה הטמונה בפרסום משולל עכבות וסייגים באתר האינטרנט של המפרסם.