ת"א 27973-08-10 אבי בלומברג ואח' נ' יעקב חגי

(פסק-דין משלים, מחוזי מרכז, השופט שאול מנהיים): תביעה למתן צו מניעה קבוע, צו עשה, צו למתן חשבונות ופיצוי כספי, בעילות של גניבת עין, תיאור כוזב, גזל סוד מסחרי, הפרת סימן מסחר, הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר ולא במשפט, בשל ייצור מכשירי פילאטיס המועתקים לכאורה מאלו שפיתח התובע וכן בשל העתקת עמודים מאתר התובעים. נפסק -

• גניבת עין - התובע לא הוכיח ברמה הנדרשת כי הטובין שלו רכשו מוניטין בציבור וכי זה התרגל לראות בשם "kassai" את ציון עסקו. משלא הוכח המוניטין של התובעים בטובין, אין צורך לבחון האם נתקיים התנאי של חשש סביר להטעייה ויש לדחות את התביעה ככל והיא מבוססת על עוולת גניבת העין.
• סימן מסחר - הסימן "Kassai" לא נרשם בישראל כסימן מסחר. סימן המסחר היחיד הרשום על שמה של התובעת 2 הוא הסימן "Balanced Body". התובעים לא הביאו כל ראיה שהנתבע עשה שימוש בסימן מסחר זה. ביחס ליתר סימני המסחר של החברה, הרי שאלו נרשמו במדינת קליפורניה ולא בישראל. התביעה נדחתה ככל שהיא מבוססת על דיני סימני המסחר.
• זכויות יוצרים - התובעים טענו כי הנתבע העתיק תוכן מהאתר kassai.co.il לאתר שהוא מפעיל בכתובת daniel-pilates.co.il. את התכנים בהם טוענים התובעים לזכויות ניתן לחלק ל-3 קבוצות: תכנים מילוליים מאתר קסאי ברשות שימוש מאתר החברה (התובעת 2), שמות סימני המסחר של החברה ותמונה.
• ביחס לתכנים בהם הטקסט המופיע בשני האתרים אינו זהה לחלוטין, הרי לרוב מדובר בטקסט המתאר את מאפייני המכשירים, מידותיהם ותוספות להם. אין מדובר בהפרה של זכויות יוצרים. מדובר בנתונים עובדתיים ולא מן הנמנע שיהיה דמיון בין הכתוב בשני התיאורים. גם ביחס לזהות בין החלוקה לעקרונות שיטת הפילאטיס אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים, משום שנעשה שימוש ברעיון בלבד.
• בחלק מהפריטים קיימת זהות בין הטקסט באתר קסאי לזה שבאתר הנתבע. במקרה של הפריטים לגביהם נטען כי הועתקו באופן זהה, קסאי מבקש להגן על "ידע" ונתונים שברשותו ולא על "יצירה". אין מדובר ב"יצירה" הראויה להגנה מכוח חוק זכות יוצרים. לא מתקיים יסוד ה"מקוריות" הנדרש ביצירה. תיאור עובדתי של מאפייני המכשיר ותכונותיו, בדומה לתיאור בדף מידע או תווית, אינו מהווה "יצירה". אין הפרת זכויות יוצרים בתכנים אלו.
• התובעים טענו להעתקה של מילים שהן שמות המכשירים בגינם רשומים סימני מסחר בארה"ב. הטענה אינה להפרת דיני סימני המסחר, באשר אלה אינם רשומים בישראל. לנוכח ההלכה כי מילה בודדת אינה נחשבת ל"יצירה" לפי דיני זכויות יוצרים, השימוש במילים המצביעות על סימן המסחר אינן "יצירה" הראויה להגנה.
• התובעים טענו כי הנתבע העתיק לאתרו תמונת קפיצים שמקורה באתר התובעת 2, שהעניקה לתובע רשות שימוש בה באתרו. מהשוואה בין תדפיסי האתרים, עולה כי התמונה אכן זהה בשניהם. עסקינן בהעתקה וזכויות היוצרים בתמונה הופרו. לאחר שניתן סעד זמני במסגרת ההליך, לא היסס הנתבע מלהפר אותו ונדרש הליך של ביזיון בית משפט בעניין זה. זוהי נסיבה המצדיקה פסיקת פיצוי של ממש. הנתבע ישלם לתובעים 75,000 ש"ח עבור הפרה זו. 
• עשיית עושר - הנתבע העתיק באופן מודע את מוצריו של קסאי. גם אם מדובר בהעתקה מסוג "הנדסה חוזרת", הרי שהתקיים בה ה"יסוד הנוסף" הדרוש בעילת עשיית עושר. הנתבע העתיק מוצר באופן זהה מתוך כוונה לחקות את המוצר ולמכור אותו במחיר זול. בכך יצר תחרות בלתי הוגנת בינו לבין קסאי. יש להעמיד את סכום ההשבה שייפסק לזכות התובע על 150,000 ש"ח.

ת"פ 40238-06 מ.י. פרקליטות מחוז המרכז ואח' נ' רוזנבלט ואח'

(גזר-דין, מחוזי ת"א, השופט ג'ורג' קרא): ביום 30.6.2011 הורשעו הנאשמים בהכרעת-דין מפורטת, בכך שבין השנים 1999-2004, הפעילו 3 מרפאות לטיפול באין אונות, במסגרתן מכרו כדורים מזויפים מסוגים שונים, אותם הציגו כמקוריים, תוך הפרת הסימן המסחרי הרשום של אותן תרופות והעמדת המשתמשים בהן בסיכון חיים. תרופות אלו נמכרו ללא מרשם רופא, לכל דכפין, הן במרפאות בארץ והן במכירה ברשת האינטרנט לישראל ולעולם כולו. פדיון המכירה של תרופות אלו הולבן על-ידי הנאשמים, באמצעות מערך חברות ישראליות וזרות, בו שלט הנאשם 1, תוך התחמקות מתשלום מכסים ומסים. מדובר במכירה של למעלה מ- 400,000 כדורים ומחזור כספי של למעלה מ-23 מיליון ש"ח. נפסק - העבירות בהן הורשעו הנאשמים חמורות מאוד, נעשו ממניעים של בצע כסף, כאשר הפעילות הייתה מתוכננת ומתוחכמת של הסוואה והסתרה. מדובר בתעשייה שלמה של זיוף וסחר סיטונאי בתרופות מזויפות, על כל המשתמע מכך. על הנאשם 1 הוטל עונש מאסר בפועל של 5 שנים ו-10 חודשים וכן מאסר על תנאי וקנס בסך 500,000 ש"ח. על הנאשם 2 נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח. על כל אחת מהנאשמות 3-7 הוטל קנס בסך 50,000 ש"ח.

ת"א 48511-07 ד"ר דב קליין נ' פרופורציה פי.אם.סי. בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה ינון): התובע הוא מנתח בעל שם בתחום הכירורגיה הפלסטית. לטענתו, הנתבעת 1, רשת מרפאות לניתוחים פלסטיים בשם "פרופורציה", מסרה לגוגל (נתבעות 2-4) צירופים שונים של שמו, כמילות מפתח שהקלדתן מובילה לשטח פרסום של הנתבעת וכקישור לאתר האינטרנט שלה. הנתבעות גורסות כי שיטת הפרסום של גוגל (Google AdWords) היא שיטה לגיטימית ונפוצה, כאשר לצד תוצאות החיפוש מוצגות גם פרסומות. נפסק - 

• פרופורציה פרסמה את שם התובע בסמוך לשמה, בטור השמאלי במסך המחשב שמציגה גוגל, המהווה איזכור גורמים אחרים בתחום פעולתה המסחרי של המפרסמת, שהינם "גורמים ממומנים" על ידה. פרופורציה חדלה מאזכור שמו של התובע מיד עם הגשת התביעה.
• ההבדל בין תוצאת חיפוש רגילה וממומנת הוא על-ידי סימון תוצאות החיפוש מצד שמאל והימצאותה של כיתובית מפורשת כי מדובר ב"קישור ממומן". חברות גוגל הישראלית והאירלנדית במקרה דנן, מקבלות הכנסה על פי מספר ההקלקות שבוצעו (Pay Per Click).
• צודק התובע בדרישתו כי שמו הפרטי או צירופי שמו לא יופיעו בגדר פרסום מסחרי המהווה קישור ממומן, בלא ידיעתו והסכמתו. שמו של אדם אינו מילה או מושג גנרי ואף אינו סימן מסחר, על-כן אין להשתמש בו כמושא לקישורי פרסום ממומנים המופיעים, בדרך כלל, בסמוך לשם המפרסם המצוי בשטח עסקי או כלכלי דומה לשלו, בלא הסכמתו. לעניין זה, קובע ס' 2(6) לחוק הגנת הפרטיות כי פגיעה בפרטיות היא "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח". 
• הנתבעת הסתמכה על פסק-הדין בעניין "מתאים לי", שם טענה המבקשת כי המשיבה רכשה מילות מפתח באופן המהווה הפרת סימן מסחר רשום שלה. במקרה דנן, מדובר במסירת מילות מפתח המהוות שם פרטי ולא סימן מסחרי, לכן אין לומר כי ביחס לו מהווה האינטרנט אתר פרסומי ככל מדיה המאפשרת פרסום. יהא ראוי לקבוע כך בהעדר רשות מבעלי השם הפרטי כי שמו יפורסם למטרה הקשורה בתחרות פרסומית.
• במקרה דנן, גובר האינטרס של שמירה על זכות אדם להימנע מפרסום שמו על-ידי אחרים, לשם פרסומת, בניגוד לרצונו, דבר המצוי בניגוד "לדין וכללי התנהגות סבירים", על האינטרס השיווקי ועל עקרון התחרות החופשית, שאף אליהם יש לשאוף. שאחרת, אין כל גבול לפרסום אודות פלוני אלמוני כקישור ממומן, אף בשטח זהה למתעניין בפרסום הראשי ודבר זה אכן מהווה פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברי כי שמו של אדם קניינו הוא.
• בהתחשב בכך שהתובע לא נקב במספר ידוע של פונים פוטנציאליים שנמנעו מלבוא לטיפולו עקב הפרסום ובהתחשב בכך שפרק הזמן בו פורסם הקישור שכלל את שם התובע היה כשנה וארבעה חודשים (וכן לאור העדות שמספר ההקלקות שהניב החיפוש בשם התובע היה מועט ולא הוביל לסגירת עסקאות) - הרי שראוי לשקול פיצוי לפי אומדנא. ראוי לזכור כי הנתבעת הסירה את שם התובע כקישור ממומן מיד עם הגשת התביעה ויש לתמוה מדוע לא פנו אליה קודם במכתב דרישה. הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 50,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

א 59011/07 שרונה לבני גולן נ' איזי-טו-ווד בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת שרון גלר): תביעה לפיצוי התובעת עבור הפרה נטענת של זכויותיה בהזמנה לחתונה פרי עיצובה ובסימניה המסחריים. בבעלות התובעת עסק להפקות דפוס. הנתבעים, חברה ומנהליה, משווקים עסקאות לאירועי חתונה. בשנת 2005, החלה הנתבעת להציג הזמנות לאירועים שעיצבה התובעת, כחלק מעסקאות חבילה לחתונות. הקשר בין הצדדים נפסק בשנת 2006. לטענת התובעת, היא לא התירה לנתבעת להציג את ההזמנות באתר האינטרנט שלה והנתבעת עשתה שימוש ביצירותיה גם לאחר סיום ההתקשרות. נפסק -

• לטענת התובעת, הופרו זכויותיה בסימן מסחר רשום שבבעלותה, שנטען לאתר הנתבעת, שעה שהוצגה כספקית הזמנות ללקוחות הנתבעת. כן נטענה לאתר הנתבעים דוגמה של הזמנת "פאזל" פרי עיצוב התובעת.
• ניתן לקבל את גרסת התובעת כי לא ניתנה הסכמתה לפרסום הנוגע להזמנותיה באתר הנתבעת. אולם, מעדותה עולה כי כלל לא הייתה מודעת לקיומו של האתר וכי הנושא כלל לא עלה לדיון. בנסיבות אלו, לא ניתן לייחס לתובעת הסכמה לשימוש בסימן המסחר באתר. בדיקת הגדרת המונח "הפרה" של סימן מסחר מעלה כי מתקיים היסוד הראשון של שימוש בסימן המסחר 'בידי מי שאינו זכאי לכך'.
• השימוש בסימן באתר הנתבעת הינו בסימן מסחר דומה (שאינו זהה) לסימן המסחר הרשום של התובעת. בנוסף, השימוש בסימן המסחר לא נעשה ביחס לאותם טובין שלגביהם נרשם סימן המסחר (שירותי הדפסה דיגיטלית מול שיווק חבילות חתונה).
• התובעת ומרכולתה הוצגו באתר לצד ספקים רבים אחרים. ברור ל"גולש הסביר" כי כל אחד מהספקים הנצפים באתר מספק טובין מסויימים הנוגעים לאירוע החתונה, בעוד שהנתבעת הינה גורם משווק-מתווך בין ציבור הלקוחות לבין הספקים ואינה מספקת בעצמה את השירותים או הטובין הספציפיים. עצם הצגת סימן המסחר באתר, לא היה בו כדי להקים חשש כי הציבור הרחב יטעה לסבור כי הטובין המיוצרים על-ידי התובעת ואלו המיוצרים על-ידי הנתבעת - נובעים מאותו מקור.
• השימוש בסימן המסחר באתר לא נעשה ביחס לטובין 'מאותו הגדר' של הטובין לגביהם נרשם סימן המסחר יסוד זה בהגדרת 'הפרה' בפקודת סימני המסחר אינו מתקיים. די בכך כדי לדחות את טענות התובעת בדבר הפרת זכויותיה בסימן המסחר (הן הטענה לעצם השימוש בסימן המסחר והן הטענה לקיומו של דמיון מטעה בין סימן המסחר לשם הנתבעת). גם בדיקה האם מתקיים דמיון מטעה מעלה כי לא קיים דמיון כאמור בין סימן המסחר הרשום לשמה המסחרי של הנתבעת.
• לטענת התובעת, הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים שלה בכך שהציגו את דוגמת הזמנת הפאזל פרי עיצובה בשלושה מקומות שונים באתר, במסגרת שלוש חבילות חתונה שונות המוצעות באתר. התובעת לא מסרה את הזמנת הפאזל לידי הנתבעים באופן וולונטרי ואף אסרה על שימוש פומבי כלשהו, וממילא על שימוש באתר הנתבעת, בדוגמאות ההזמנה שלה (למעט הצגתן במשרדי הנתבעת בתקופת ההתקשרות).
• הזמנת הפאזל מוצגת באתר הנתבעת בדרך של צילום הזמנה זו. צילום זה של הזמנת הפאזל מהווה "יצירה אמנותית" של התובעת, המוגנת בחוק זכויות יוצרים. היצירה המוגנת היא צילום הזמנת הפאזל ולא ההזמנה עצמה. צילום זה, המופיע בשלושה מקומות שונים באתר הנתבעת, זהה לצילום הזמנת הפאזל באתר התובעת. הצגת הצילום באתר הנתבעת מהווה העתקה מפירה של זכות היוצרים של התובעת בצילום זה. 
• אין לקבל את טענת הנתבעים כי עומדת להם "הגנת שימוש ההוגן", נוכח הפומביות שהתובעת עצמה נתנה להזמנה בעצם הפצתה, באמצעות הלקוחות, בציבור נמעניה של הזמנה זו ובאתר האינטרנט שלה עצמה. הגנה זו לא נועדה להכשיר שימושים מסוג השימוש נשוא ההליך. למרות פומביותו של אתר התובעת והיותו פתוח לכל גולש, אין מדובר ב"מקום או בבנין ציבורי" ואין לפרש כל פרסום פומבי שעושה בעל זכות היוצרים בצילומיו, באתר שלו, באופן אוטומטי, כמקיים את דרישת המקום הציבורי.
• אין לקבל את טענת התובעת כי הזמנת הפאזל מהווה אף "יצירה ספרותית". אף אין לקבל את טענתה להפרת זכותה המוסרית, שעה שהוצג שם עסקה של התובעת (הוא סימנה המסחרי) בסמוך לכל הזמנה.
• התובעת טענה כי קמה לה הזכות לפיצוי בגין שלוש הפרות שונות של זכות היוצרים, עבור כל מופע של הזמנתה באתר הנתבעת. אין לקבל טענה זו. הואיל ובשלוש חבילות החתונה הופיע אותו צילום מפר, הרי שמדובר בהפרה אחת של זכות יוצרים. פיצוי סטטוטורי הולם וראוי בנסיבות העניין הינו בסך של 15,000 ש"ח. 

פ 7987/07 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' אוריאל ואח'

(הכרעת-דין, שלום ת"א, השופטת הדסה נאור): הכרעת דין לנאשמים 3-4, לאחר שהנאשמים 1-2 הודו בעובדות כתב אישום מתוקן, הורשעו ודינם נגזר. עניין כתב האישום בהפצת כדורי ויאגרה וסיאליס מזוייפים, באמצעות חברות ואתרי אינטרנט שהוקמו לצורך כך, תוך הפרת סימני המסחר של החברות "אלי לילי" ו"Pfizer". הנאשמים 3-4 כפרו במיוחס להם. נפסק - הנאשם 3 הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מעשה פזיזות ורשלנות וכן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (כולן עבירות לפי חוק העונשין); עבירה על חובת מרשם, מכירה קמעונאית של תכשיר מרשם, שיווק וייבוא וכן מכירת תכשירים (כולן עבירות לפי פקודת הרוקחים); בנוסף הורשעו הנאשמים בעבירה של מכירת והפצת טובין, לפי פקודת סימני המסחר. הנאשמת 4 הורשעה בסיוע לחלק מהעבירות הנ"ל. 

ה"פ 3768-12-10 Red Hat Inc נ' סטארט קומארשל בע"מ ואח'

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת שושנה אלמגור): המבקשת היא חברה המאוגדת בארה"ב, העוסקת בהפצת תוכנות קוד פתוח ובכלל זה גרסאות של מערכת ההפעלה "לינוקס". המשיבים הם חברה ישראלית ומנהלה, העוסקים בתחום טכנולוגיית המידע. לטענת המבקשת, המשיבים מציגים בבלוג ובאתר המשיבה סימנים ומוטיבים ויזואליים, הדומים מאוד לסימן מסחר רשום של המבקשת ולסימן מסחר מוכר היטב שלה. נפסק -

• המבקשת היא בעלת סימן מסחר רשום, אותו היא מכנה "Shadow Man". מדובר באיור בו נראה ברנש חובש מגבעת אדומה בזווית אלכסונית (בסגנון פדורה). באתר המשיבה ובמסך הכניסה של מערכת ההפעלה שהיא מפיצה, ניתן למצוא סמליל המציג מגבעת שחורה עטורה בסרט כחול, המונחת באלכסון על ריבוע התוחם מעגל ובתוכו שני חצים.
• האיורים בסימן המסחר של המבקשת ובסמליל המשיבה אינם זהים והרושם הראשוני בהשוואה בין שניהם הוא כי הצרכן הסביר אינו עלול לחשוב בטעות כי מקור שני הסימנים חד הוא. ניכר הדמיון בדימוי המגבעת ותו לא. לא ניתן לומר כי סמליל המשיבה מעביר לצופה את אותו המסר שסימנה הרשום של המבקשת מכוון להעביר.
• באשר למבחן חוג הלקוחות וצינורות השיווק, סבור ביהמ"ש כי תחומי העיסוק של שני הצדדים הם מאותו הגדר. לא עלה בידי המשיבה להוכיח את טענתה כי אינה פעילה כלל בתחום הקוד הפתוח. יש לחדד כי המבקשת אינה באה בטרוניה על כך שהמשיבה מפיצה את מערכת ההפעלה. מטבע הדברים, תוכנות שקוד המקור שלהן פתוח נועדו להפצה חופשית ולפיתוח מצד כלל המשתמשים בהן. המודל העסקי לפיו פועלות המפיצות מבוסס על הפקת רווח ממכירת מוצרים ושירותים נלווים.
• צלע אחת של המבחן המשולש מורה על זיקה מסוימת בין המבקשת והמשיבים, בכל הנוגע לקהל הלקוחות ולצינורות השיווק. אולם, את המשקל המשמעותי יש להעניק למבחן המראה, שתוצאתו היא כי בין סמליל המשיבה ובין "איש המסתורין", אין מתקיים דמיון מטעה. אין מקום להרחיב יתר על המידה את ההגנה המוענקת לסימן המסחר, כך שתתפרס גם על המגבעת כמוטיב נפרד.
• עוד טוענת המבקשת כי המגבעת לבדה, דימוי אותו לא רשמה כסימן נפרד, קנתה לה שביתה בתודעת העוסקים בטכנולוגיית המידע ובקוד הפתוח. לטענתה, בעולמות הללו, המגבעת היא "סימן מסחר מוכר היטב". מגבעת פדורה אינה סימן המזוהה במקומותינו עד כדי כך שניתן לומר עליו בוודאות כי הוא מצוי בהכרתו של ביהמ"ש במידה כזאת שתפטור מן הצורך בהוכחת הטענה שהוא ומשמעותו מוכרים היטב. המבקשת לא הרימה את נטל הוכחת הטענה כי מגבעת הפדורה היא בבחינת סימן מסחר מוכר היטב בישראל. התביעה נדחתה.

ת"א 36336-01-10 ענק הבלונים 2000 בע"מ נ' אברהם ארז

(פסק-דין בפשרה, מחוזי תל-אביב, השופט יהודה פרגו): התובעת טענה כי הנתבע משווק עצמו ברשת האינטרנט תוך שימוש בשמה ובסימנה המסחרי "ענק הבלונים". הנתבע טען, בין היתר, כי מדובר בשימוש במילים "ענק" ו"הבלונים" כמילות מפתח במערכת Google Adwords, שנמשך ימים ספורים בלבד. נפסק - טענות ההגנה של הנתבע הן המתיישבות עם הוראות הדין והפסיקה. היות והנתבע הפסיק מיוזמתו את פרסום האתר crazyballoon.co.il, במנוע החיפוש Google, תחת המילים "ענק הבלונים" וגם נתן את הסכמתו לצו מניעה קבוע, יוותר צו המניעה הזמני על כנו ויהפוך לקבוע. ההבדלים ב"לוגו" בין סימני המסחר של התובעת והנתבע הם ניכרים ומהותיים, עד כדי היעדר דמיון או אפשרות להתבלבל בין השניים.

ע"א 1622/09 גוגל ישראל בע"מ נ' חב' ברוקרטוב ואח'

(פסק-דין, בית המשפט העליון, השופטים ריבלין, גרוניס והנדל): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [ה"פ 250/08], שהורה למערערת לחשוף בפני המשיבים 1-2, מפעילי האתר brokertov.net, את כתובת ה- IP של גולש אנונימי באינטרנט, בעל כתובת דוא"ל בשירות Gmail. המשיבים 1-2 מבקשים לפתוח בהליכים משפטיים נגד אותו גולש אנונימי, שלטענתם הקים ברשת אתר בשם brokertov.com, שתכניו וצורתו מפרים את זכויות הקניין הרוחני שברשותם. נפסק -

• השופט א' ריבלין: מאז הגשת הערעור ניתן פסה"ד ב- רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ ונקבעה בו הלכה עקרונית לגבי חשיפת פרטיהם של גולשים אנונימיים ברשת האינטרנט. במקרה דנן, בניגוד לפס"ד מור, לא הזכות לשם טוב היא שנפגעה, כי אם קניינם הרוחני של המשיבים. חשיפת זהותו של גולש אנונימי, לצורך הגשת תביעה בגין הפרת סימן מסחר, אינה כרוכה בפגיעה בחופש הביטוי (אף כי בשני המקרים עלולה להיפגע זכותו של הגולש לפרטיות).
• הבדלים אלה, בין עניין מור לבין המקרה דנן, עשויים להשפיע על האיזון בין השיקולים השונים לעניין חשיפת זהותו של גולש אנונימי ומידת ההגנה שראוי להעניק לאנונימיות אינה בהכרח זהה. אולם, בהבדלים אלה, אין כדי לפתור את שאלת סמכותו של ביהמ"ש ליתן סעד נגד צד שלישי, אשר נגדו אין לנפגע העוולה עילת תביעה ישירה. ההכרעה לגבי האיזון בין השיקולים מותנית בקיומה של מסגרת דיונית מתאימה להכרעה זו. הכרה באפשרות לרתום את מערכת המשפט לשם עריכת הליך מעין חקירתי, עוד בטרם משפט, מצריכה הסדרה חקיקתית. אין בהיעדרה של מסגרת דיונית כאמור כדי לאיין את קיומה של העוולה. זכות הקיימת במרחב הפיזי, קיימת גם במרחב הווירטואלי.  
• המשיבים לא טענו לקיומה של עילה ישירה נגד המערערת ודי בכך על-מנת לקבוע כי דין הערעור להתקבל. המערערת אינה בעל הדין המתאים לחשיפת פרטיו של בעל כתובת Gmail: היא אינה מפעילה או מספקת את השירות ואף אינה בעלת האתר. עצם קיומו של קשר בין המערערת לחברת Google Inc, המפעילה את השירות Gmail, אינו בסיס מספיק לראות בהן כבעלות דין חליפיות.
• הקשיים באיתור המעוול האנונימי אינם מתמצים בקשיים משפטיים. קיימים קשיים מעשיים-טכנולוגיים באיתורו, עד אשר השאלה המשפטית הופכת אקדמית ממש. המידע המצוי בידי Google Inc מתמצה בפרטים אשר בעל כתובת הדוא"ל מוסר בעצמו, ככל שיבחר לדווח, ואין כל דרך לאמתם. אף לא ברור שבעל כתובת ה- Gmail הוא גם בעל האתר המעוול. הקשיים הטכנולוגיים מקשים גם על האפשרות לבצע המצאת כתבי בי-דין לכתובת הדוא"ל של מי שבחר לבצע עוולה באמצעות אותו דואר, אפילו ניתן היה לעשות כן במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי. הדברים צריכים בחינה לגופם.
• השופט נ' הנדל: לא ברור שנדרש הסדר חקיקתי כדי להגיש תביעה נגד Google Inc. ייתכן שלו Google Inc הייתה מצטרפת לתביעה, כי אז ניתן היה לברר האם מכוח הקשר בין החברה לבין Gmail, מוטלת חובה לחשוף את פרטי בעל הכתובת. תשתית עובדתית כזאת לא הוגשה, היא אינה מצויה בידיעה שיפוטית וייתכן כי די בה כדי לעבור את המשוכה הדיונית. דיני האינטרנט, כמו הרשת עצמה, חוצים גבולות וירטואליים ופיזיים בלא מאמץ. מוקדם מדי לשלול, לפי הדין הישראלי, את אפשרות התביעה כאמור, מבלי שהמארג העובדתי יוצג בפני ביהמ"ש.
• לעניין אפשרות ביצוע מסירה לכתובת הדוא"ל, למי שביצע עוולה באמצעות הכתובת, הנטייה היא שתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות המצאה כזו בגדר תחליף המצאה. המצאה באמצעות מערכת דוא"ל אינה זרה לתקנות, זאת בכפוף לכך שהנמען מסר את כתובתו לצורך כך. נדמה כי במקרה המתאים, ביהמ"ש רשאי לקבוע מסירה לדוא"ל כתחליף המצאה.

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 202424 - MAXIMUMASP

(החלטה, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הפוסק נח שלו שלומוביץ): בקשה לרישום סימן המסחר MAXIMUMASP, בסוג 42, לגבי שירותי אחסנת אתרים והתנגדות לבקשה. נפסק - הסימן המבוקש הוא "סימן משולב", המהווה מילה אחת שהיא שילוב של שתי מילים יחדיו. הסימן מורכב משילוב המילים Maximum ו-ASP. האסוציאציה המיידית שנוצרת במוח הצרכן הממוצע, היא שמדובר במילת השבח מקסימום ובפלטפורמת ASP. מדובר בשילוב של מילה משבחת, עם סיומת של מילה גנרית מתחום שרתי האינטרנט והשפות עליהן מבוססת פעולתם. אין בצירוף מילים זה כדי לשנות במאומה את הרושם שהוא יוצר אצל האדם הקורא או שומע אותו. הסימן אינו כשיר לרישום משום שהוא סימן תיאורי שאינו בעל אופי מבחין. לא שימושה של המבקשת ואף לא זה של המתנגדת, עשוי לנגוס בגנריות זו ולהקנות לו אופי מבחין נרכש. חלק גדול מטיעוני המתנגדת, מושתת על כך שלמבקשת אין משרד בישראל, אתר האינטרנט שלה אינו בעברית, שרתיה ממוקמים מחוץ לישראל וכיו"ב. פעמים רבות, יכול שירות שניתן על גבי רשת האינטרנט להיחשב כשירות הניתן בישראל, גם אם בפועל השרתים אינם בישראל. די כי לקוח היושב במשרדו בישראל, מתחבר לרשת האינטרנט, שוכר נפח אחסון ושירותי אינטרנט בשרת מרוחק ומבצע את השימוש. ההתנגדות התקבלה בכל הנוגע בפסלות הסימן לרישום.

בקשה לרישום סימן מסחר מס' 218060

(החלטה, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הפוסק נח שלו שלומוביץ): בקשה לרישום סימן המסחר המעוצב "רדיו ישראל", שסורב לרישום. נפסק - הסימן הוא תיאורי. השירות אותו מציעה המבקשת מתגלם בסרגל כלים אינטרנטי, המשולב אל תוך הדפדפן, וכולל קישורים לשידורי רדיו ישראליים. לצד קישורים אלה מאפשר הסרגל גם פעילויות נוספות, אך לב פעילות המבקשת במתן גישה באינטרנט לשידורי רדיו מישראל. מהדו"ח שהגישה המבקשת, בדבר השקעתה בפרסום במנוע החיפוש Google, עולה כי רובם המכריע של הביטויים אשר הוגדרו לפרסום המבקשת היו של הביטוי "רדיו ישראל", או של נגזרות שלו. המשמעות היא כי גם המבקשת סבורה כי מי שיחפש מוצר מהסוג שאותו היא מספקת, יחפש אותו תחת המילים הגנריות המתארות אותו - "רדיו ישראל". השקעה מעין זו אינה מלמדת על רכישת אופי מבחין, אלא דווקא על כך שמראש "התבייתה" המבקשת על תיאור גנרי של מוצרה, כדי למשוך אנשים המחפשים מוצר ואשר אינם מכירים דווקא אותה להגיע אליה. בחיפוש ברשת האינטרנט, נמצאו מספר לא מבוטל של עוסקים המשתמשים בביטוי "רדיו ישראל", או בנגזרות דומות לו. בשוק זה קיימת תחרות ובתחרות המתנהלת באינטרנט, מחפשים כל העוסקים להשתמש במילים אשר יביאו אליהם את הצרכנים הרלבנטיים. גם שמות המתחם "רדיו ישראל", על אפשרויות הכתיבה השונות ובסיומות השונות, מצויות בידי עוסקים אחרים ועל חלקם ניתן לראות כי הם מספקים שירותים דומים. הבקשה נדחתה.