ת"פ 4505-09 מדינת ישראל נ' ויין

(גזר-דין, שלום ירושלים, השופט אלכסנדר רון, 6.5.2012): הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בעבירות פרסום תועבה והחזקת פרסומי תועבה. הנאשם נהג לשוחח שיחות בעלות אופי מיני, באמצעות המחשב, עם אחרים שנחזו בעיניו כקטינים וביקש מהם כי ישלחו לו תמונות. בנוסף, החזיק הנאשם במחשבו תמונות תועבה רבות ובהן תמונות של קטינים וקטינות. הנאשם עתר כי תבוטל הרשעתו. נפסק - בשים לב לחומרת העבירות, כאשר במוקד ניצבות תמונותיהם של קטינים רבים, אין מנוס מהותרת הרשעת הנאשם על כנה. על הפרק מעידה יחידה, לנאשם ללא עבר פלילי ואין בדעת ביהמ"ש למצות את הדין עם הנאשם, הגם שמענישה ממשית לא יהיה מנוס. על הנאשם נגזרו 2 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות ומאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים.

ת"א 1932-07 תומר הרפז ואח' נ' אלון שעשוע ואח'

(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ד"ר עמירם בנימיני): החלטה בשאלת האחריות והזכאות לסעדים בשל הפרת זכויות יוצרים. התובעים כתבו, הפיקו, ביימו וערכו סרט פורנוגרפי בשם "מרותקות לבסיס". לטענתם, הנתבעים העלו העתק מלא של הסרט לאתרי אינטרנט שבבעלותם, ללא הסכמתם ומבלי לציין את שם התובעים כמפיקי הסרט. נפסק - אין כל בסיס לטענת הנתבעים כי התובעים אינם בעלי זכות היוצרים בסרט, המהווה יצירה דרמטית, שהתובעים הם מחברה. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם הנתבעים קשורים לאתרים sex5g ו- arab-sex, בהם הופיע עותק לא מורשה של הסרט, לאחר שהוסר מהאתר ero לבקשת התובעים. עדות התובעים, על הקשר בין הנתבעים לבין האתרים המפרים, הייתה מהימנה ביותר, לעומת עדות הנתבעים שהותירה רושם בלתי מהימן בעליל. אין להאמין לטענת הנתבעים כי השליטה באתרים המפרים לא הייתה בידם במועד ההפרה. הסתירות הרבות בעדות הנתבעים אינן מאפשרות לקבל את גרסתם לפיה האחריות לניהול האתרים המפרים מוטלת כולה על אלמוני בשם "איציק לוי". אין בסיס לטענה כי יש לפטור את הנתבעים 1-2 מאחריות אישית להפרת זכויות התובעים. הנתבעים 1-2 התבקשו על-ידי התובעים להפסיק להפר את זכויותיהם בשנת 2005, לכן היו מודעים היטב לכך שכאשר הם מעלים את הסרט לאתרים המפרים, הם מפרים את זכויות התובעים. הואיל והנתבעים היו מעורבים באופן אישי בהפרת זכויות התובעים ואף בניסיון להסוות את העובדה כי הם ממשיכים להפר את הזכויות, הרי שמתקיימים בהם, באופן אישי, יסודות העוולה של הפרת זכויות יוצרים, באופן המצדיק הטלת אחריות אישית עליהם. הוכח כי הנתבעים אחראים להפרת זכויות היוצרים של התובעים בסרט "מרותקות לבסיס". ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להפר הזכויות בסרט.

ת"פ 46429-10-10 מדינת ישראל נ' ברקאי

(גזר-דין, שלום חיפה, השופט זאיד פלאח): ביום 27.11.2011 הורשע הנאשם, רופא ילדים במקצועו, בפרסום תועבה (ריבוי עבירות) והחזקת פרסומי תועבה. הנאשם התקין במחשבו את תוכנת GigaTribe, המאפשרת למשתמשיה לשוחח עם גולשי אינטרנט אחרים ולהחליף עימם קבצי מחשב. הנאשם ביקש מגולשים אחרים תכני תועבה והציע את פרסומי התועבה שהיו שמורים במחשבו. בחיפוש בבית הנאשם נתפסו למעלה מ- 190,000 קבצי תועבה, בנפח של כ- 478GB. נפסק -

• העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות ביותר. הנאשם החזיק כ-190,000 סרטי פורנוגרפיה בהם שותפים ילדים, לעיתים בגיל רך מאוד. מדובר בכמות אדירה של סרטים, שיש בה כדי להעיד על האובססיה של הנאשם לצפייה בסרטים אסורים אלה. הנאשם לא הסתפק בהחזקת הסרטים, שעה שאפשר לאחרים להוריד למחשביהם סרטים שהוחזקו על-ידו ובכך הפיץ למדינות רבות סרטי פדופיליה אסורים.
• החזקת סרטי פדופיליה והפצתם עלולה לעודד אחרים ליצור סרטים מעין אלה, תוך ניצול והתעללות מינית בקטינים. הנאשם ידע לחפש סרטי פדופיליה בהם מופיעים קטינים, ידע לבחור את שם החיפוש המתאים וידע להסתיר את הסרטים בקבצים פרטיים לאחר הורדתם (אמצעי המקשה על גילוי העבריינים, קושי שיילקח בחשבון בקביעת העונש).
• הקלות הבלתי נסבלת בגישה לאתרי אינטרנט, לשם הורדת סרטים פורנוגרפיים בהם שותפים קטינים, הביאה את המחוקקים בכל רחבי הגלובוס לחקיקת חוקים המגבילים חופש תנועה זה. החוק אוסר החזקה ופרסום של פרסומי תועבה בהם מעורבים קטינים, אך אינו אוסר, למרבה הצער, על צפייה בחומרים מעין אלה. הרחבת האיסור גם לצפייה בתכנים אלה מתבקשת לשם המלחמה בתעשיה בזויה זו ויש לקרוא למחוקק להרחיב את האיסורים שבחוק.
• נזקו הפרטי של הנאשם מתגמד אל מול נזקיהם של האחרים. נזקים אלו נגרמו לו ממעשיו הוא והיה עליו לצפות נזק מעין זה. לעומתו, נזקיהם של הקטינים המופיעים בסרטי הפדופיליה לא נגרמו על-ידי הקטינים עצמם, אלא על-ידי מבוגרים, דוגמת הנאשם.
• הנאשם הינו רופא ילדים וככזה עליו לדעת, אולי יותר מכל אחד אחר, את משמעות הצפייה בילדים כתוצאה מצפייה והפצת סרטי פדופיליה. הטלת ענישה מקלה עלולה להחמיץ את המסר החד משמעי שיש להעביר לכל אותם מפיצי חומר תועבה בו מעורבים קטינים - שמעשיהם בלתי נסלחים ושעושיהם יורחקו מהחברה לזמן ממושך. על הנאשם נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשי מאסר על תנאי.

ת"פ 10672-12-08 מדינת ישראל נ' אלימלך

(גזר-דין, שלום חיפה, השופט זאיד פלאח): הנאשם, שהיה שוטר במועדים הרלבנטיים לאישום, הורשע בביצוע מספר עבירות של החזקת פרסומי תועבה ובהם דמויות קטינים. הנאשם שמר והחזיק במחשבו 25 סרטים המציגים דמויות קטינים בעירום ואף מקיימים יחסי מין, אותם אסף ממקורות שונים באינטרנט. נפסק - אין להקל ראש בעבירות מעין אלה, שהרי החזקת חומר פדופילי משמעותו עידוד תעשיה בזויה מעין זו, המנצלת את תום ליבם של קטינים, לצורך צילומים פדופיליים, במטרת רווח למארגנים, תוך רמיסת זכויות הילדים. העונש הראוי לנאשמים המורשעים בהחזקת חומר פדופילי הוא 6 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות. לא התקיימו בעניינו של הנאשם הדרישות המאפשרות את ביטול הרשעתו. לעניין העונש, יש לקחת בחשבון את מספר הסרטים המועט שהחזיק הנאשם, לעומת מקרים אחרים בהם הוחזקו מאות עד עשרות-אלפי סרטים. לאחר שקילת מכלול הנתונים, נגזרו על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

ע"פ 490-08-11 מדינת ישראל נ' גורביץ

(פסק-דין, מחוזי נצרת, השופטים הלמן, קולה ועיילבוני): ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בנצרת, מיום 7.7.2011 [ת"פ 6961-09-08 מדינת ישראל נ' גורביץ]. המערער הורשע בריבוי עבירות של החזקת פרסומי תועבה (לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין), לאחר שהחזיק בביתו קבצי מחשב רבים, הכוללים סרטים ותמונות ובהם דמויות של קטינים בעירום וכשהם מקיימים יחסי מין. על המערער נגזרו 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח. הערעור נסב על הכרעת הדין המרשיעה מחד ועל קולת העונש לשיטתה של המדינה. נפסק -

• גרסת המערער לפיה החזיק בקבצים ובסרטונים הפדופיליים בתום לב ובאקראי, דינה להידחות וכך גם טענת ההגנה מן הצדק שהעלה. השאלה העיקרית העולה במסגרת הערעור היא מהי אותה החזקה המקיימת את יסודות העבירה ובאילו נסיבות תחול ההגנה של החזקה ובאקראי ובתום לב. האם אף החזקה "פסיבית" בקבצים פדופיליים אסורה, או שמא נדרש שימוש או צפיה בקבצים והורדה יזומה ואקטיבית שלהם?
• המערער ידע כי הוא מוריד קבצים פדופיליים ואולם לא מצא פסול בכך, כל עוד לא שיתף את תוכן הקבצים עם אחרים. המערער ידע שהקבצים שמורים במחשב ולמרות זאת לא מחק אותם. שמות הקבצים אינם יכולים להותיר שום ספק באשר לתוכנם. טענת המערער כי רצה למחוק את הקבצים, אך לא הספיק בשל פרמוט שנעשה למחשב או שהייתו בתאילנד, אינה אלא היתממות לשמה וניסיון לספק הסברים בדיעבד.
• המערער ידע שהוא מחזיק במחשב חומר תועבה אסור ושבכך הוא עובר על החוק. אותה ידיעה על האיסור הפלילי שבדבר, לצד אי מחיקת הקבצים באופן מיידי ואחזקתם הממושכת לתקופה של מספר חודשים, שוללת את הגנת תום הלב. 
• מלבד העובדה שמדובר בהחזקה ממושכת ורצופה בקבצים, מדובר גם בהחזקה ממוקדת באותם קבצים, על בסיס מיון והפרדה מקדמיים. עצם פעולת מיון הקבצים היא פעולה אקטיבית ויזומה, המלמדת אף היא על ידיעת המערער אודות החזקת הקבצים הפדופיליים ועל שליטה בהם באופן השולל את הגנת תום-הלב.
• לפנינו מערער שהחזיק במחשבו, מתוך ידיעה, קבצים בעלי שמות המעידים על תוכן פדופילי ברור, בתיקיות נפרדות, חלקן מוסתרות, בכמות עצומה. בנסיבות אלה, טענת המערער כי לא צפה בתוכן הקבצים ולא שיתף אחרים בהם, אינה אלא ניסיון להרחיק עצמו מהעבירות ואינה יכולה להקים לו את הגנת האקראיות ותום-הלב.
• המערער טען כי לא עשה שימוש בסרטים ולא צפה בהם. הדרישה לחיפוש של קבצים פדופיליים וצפייה בהם אינם חלק מיסודות עבירת ההחזקה בפרסום תועבה ודי בידיעה כי תוכן הקבצים המוחזקים הוא פדופילי כדי לקיים את העבירה.
• הגנת הסעיף יכולה אולי לקום מקום בו אדם קיבל לידיו מייל שלא נפתח, המכיל תוכן פדופילי, שכותרתו אינה מלמדת על תוכנו. אדם שכזה עשוי אמנם להיחשב כמחזיק, אך לאור אי ידיעתו על תוכן החומר שהועבר אליו והעובדה כי אף אדם סביר לא יכול וצריך היה לדעת על כך, נראה כי יכול ותקום לו הגנת ההחזקה באקראי ובתום לב. זה אינו המקרה שלפנינו.
• העבירה של החזקת פרסום תועבה היא עבירת עוון חמורה, שהמחוקק קצב לצדה עונש מקסימילי של מאסר בן שנה אחת. לאור התכלית הכפולה העומדת ביסוד העבירה (הגנה על קטינים ומניעת ניצולם וכן הוקעת מעשי העבירה, תוך הטלת אחריות פלילית על מבצעיה) ובשל הקלות הבלתי נסבלת של ביצוע עבירות באמצעות מידע המועבר ברשת האינטרנט, הזמין ונגיש לכל משתמש ברשת, יש להגן ביתר שאת על אותם קטינים חסרי ישע המנוצלים לצורך הפצת חומרי התועבה, תוך הטלת עונשים מחמירים גם על "משתמשי קצה" - אותם אלה המחזיקים בפרסומי תועבה, דוגמת המערער. על עונש המאסר המותנה שהוטל על המערער בביהמ"ש קמא יתווסף מאסר בפועל ל-6 חודשים, שירוצו בדרך של עבודות שירות.

עדכון: ביום 16.2.2012 דחה ביהמ"ש העליון (השופט א' רובינשטיין) בקשת רשות ערעור שהגיש המערער על פסק-הדין. נקבע כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית הנדרשת לשם דיון בגלגול שלישי, בפרט שהבקשה מופנית לחומרת העונש בלבד. טענות המערער נדחו אף לגופו של עניין. בשים לב לכמות סרטי הפדופיליה אותם החזיק המערער במחשבו ובשים לב לכך שהעונש המירבי על החזקה בלבד הוא שנת מאסר בפועל, העונש שהוטל אינו חורג מטווח הענישה באופן המצדיק התערבות {רע"פ 1286/12 גורביץ נ' מדינת ישראל}.

עפ"ג 24588-10-11 מדינת ישראל נ' נחום

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטים ברלינר, קרא וסוקולוב): ערעורים על גזר-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"פ 4735-07-10], במסגרתו נגזרו על המשיב 44 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננות. המשיב הורשע, לפי הודאתו, בכתב אישום הכולל 11 אישומים, בעבירות של מעשה מגונה בפומבי, בעילה אסורה בהסכמה, מעשה סדום בהסכמה, הטרדה מינית, נסיון להטרדה מינית ואיומים. במהלך השנים 2006-2010 שוחח המשיב עם קטינות (בנות 10-16) באתר הרשת החברתית "שוקס", המיועד לילדים ובני נוער, במטרה להטרידן מינית ולנסות לשדלן להיפגש עימו, לצורך סיפוק צרכיו המיניים. המשיב התחזה לקטין ואף הציג תמונות כוזבות בעמודו האישי באתר. בחלק מהמקרים נפגש המשיב עם המתלוננות וקיים איתן מגע מיני. המדינה ערערה על קולת העונש לטעמה ואילו המשיב על חומרתו. נפסק -

• העובדה כי מדובר באתר המיועד לילדים ולבני נוער היא נסיבה מחמירה. העבירות לא בוצעו באתרים של מבוגרים, שאליהם "התגלגלו" או גלשו ילדים במקרה, אלא באתר שמטבע ברייתו מיועד לבני נוער.
• לאחר שקילת טיעוני הצדדים, נקבע כי ערעור המדינה בדין יסודו. מכל זווית שהפרשה תיבחן, זועקת למרחוק חומרה, חומרה ושוב חומרה. שלא לדבר על הכיעור והשפלות שבמעשים לצד ההיבט המיני שבהם.
• 4 שנים ארוכות ביצע המשיב את העבירות. לא רק אורך התקופה, אלא מספר ההטרדות והפניות הוא משמעותי ביותר. כ- 4,000 פעמים. זהו מספר שכמעט אינו נתפס, אך זהו מספר ההודעות ששלח המשיב לקטינות שעשו שימוש באותו אתר שוקס. חומרות נוספות ניתן למצוא באישומים בהם איים הנאשם על קטינה בת 13 ובאישומים בהם מדובר במעשים מיניים של ממש.
• מקובל טיעון המדינה לעניין חשיבות ההרתעה מקום שמדובר בעבירות שמבוצעות באמצעות האינטרנט. העידן הנוכחי הוא עידן האינטרנט. העולם כולו השתנה בעקבותיו וההשפעה הגדולה ביותר היא על בני הנוער והילדים. לצד הקידמה, הברכה וההישגים שניתן להשיג באמצעות המחשב והאינטרנט, צפויה בו גם סכנה אמיתית ומוחשית שבאה לידי ביטוי בתיק זה. העבריין כמעט אינו נוטל על עצמו סיכון ודי לו במקלדת כדי לבצע את זממו. ערעור המדינה התקבל, על המשיב הוטלו חמש שנות מאסר במקום 44 חודשים.

ת"פ 46429-10-10 מדינת ישראל נ' ברקאי

(הכרעת-דין, שלום חיפה, השופט זאיד פלאח): כתב האישום מייחס לנאשם, רופא ילדים, ביצוע ריבוי עבירות של פרסום תועבה והחזקת פרסומי תועבה. לפי האישום, הנאשם התקין במחשבו את תוכנת GigaTribe, המאפשרת למשתמשיה לשוחח עם גולשי אינטרנט אחרים ולהחליף עימם קבצי מחשב. הנאשם ביקש מגולשים אחרים תכני תועבה והציע את פרסומי התועבה שהיו שמורים במחשבו. בחיפוש בבית הנאשם נתפסו למעלה מ- 190,000 קבצי תועבה, בנפח של כ- 478GB. הנאשם הודה בהחזקת פרסומי התועבה, אך כפר בפרסומם. נפסק -

• הוכח כי הנאשם רכש את תוכנת GigaTribe, באמצעותה ניתן להוריד קבצים בשני תנאים מצטברים: הראשון, פנייה למשתמש אחר, שרכש אף הוא את התוכנה, ובקשת אישור חברות ממנו. השני, שיכול להתקיים רק עם משתמש שאישר את בקשת החברות, ועניינו בקשת שיתוף קבצים, כאשר המשתמש יכול לקבוע איזה קבצים יהיו זמינים בשיתוף שאישר.
• הנאשם פנה למשתמשים שונים, אודותם קיבל המלצות ממשתמשים אחרים (מחשש כניסת משתמש שהוא שוטר). בעת תפיסת מחשב הנאשם, היו 78 חברים מחוברים און-ליין ובסה"כ פנה הנאשם ל-624 משתמשים. הנאשם אישר למשתמשים אחרים שיתוף קבצים עימו וכך הציע לאותם משתמשים את פרסומי התובעה שהורדו על-ידו ונשמרו בתיקיית N. 
• הנאשם היה מודע לאיסור שבמעשיו ולאפשרות הורדת הקבצים על-ידי אחרים מתיקיית N. לכן, וככל הנראה בכדי להקטין את הסיכון לחשיפתו על-ידי הרשויות, הוא העביר את הקבצים כל מספר ימים לתיקייה אחרת, שאינה משותפת. מצב עובדתי זה מוביל למסקנה כי הנאשם פרסם פרסומי תועבה.
• המחוקק נתן משמעות למילה "פרסום" כך שהיא מכילה גם "חומר מחשב". בנוגע למונח "פרסם", קבע המחוקק שמשמעותו כוללת הפצת הקובץ הפדופילי לציבור באמצעות מחשב בדרך הזמינה לציבור, או להציעו לציבור באמצעות מחשב. משנקבע כי הנאשם נקט בפעולה אקטיבית, עת אישר למשתמשים אחרים בתוכנה להשתמש בקבצים שהוריד ממשתמשים אחרים, ונשמרו בתיקיית N, הרי שהנאשם הציג באמצעות מחשב את אותם קבצים פדופיליים למשתמשים אחרים.
• האם מדובר בהצעה ל"ציבור"? המונח "ציבור" כולל כל חלק ממנו העלול להיפגע מפרסום פרסומי התועבה. הפגיעה אליה מתכוון המחוקק אינה מכוונת רק לקהל הצופים המוריד אל מחשבו את התכנים האסורים, אלא לכל חלק בקהל, העלול להיפגע כתוצאה מהפרסום. הקהל העלול להיפגע כתוצאה מפרסום התכנים הוא קהל הקטינים. הפרסום מעודד ניצול ופגיעה בקטינים והם אותו חלק בציבור העלול להיפגע מהפרסום. הנאשם הורשע במיוחס לו.

ת"פ 2507-08 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' רותם

(גזר-דין, שלום ת"א, השופטת לימור מרגולין-יחידי): ביום 28.3.2011 הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון להטרדה מינית של קטינה מתחת לגיל 15. עניין הפרשה בתחקיר ערוץ 10, שמטרתו לאתר פדופילים באתרי אינטרנט לילדים. תחקירן הערוץ, שהציע עצמו כילדה בת 13, נכנס ל"לובי" של האתר "תפוז". הנאשם יזם פניה אליו ובשיחה עמו כתב תכנים בעלי אופי מיני. הנאשם עתר לבטל את הרשעתו. נפסק - הנאשם הפנה הצעות בעלות אופי מיני למי שהתייצגה כקטינה בת 13. הגם שבמדרג עבירות המין אין מדובר בעבירות ברף הגבוה, לא ניתן להתעלם מהחומרה שבתקשורת בעלת תוכן מיני בין אדם מבוגר לבין מי שמתייצגת כקטינה בת 13, הכול באמצעות התקשורת שמציעה רשת האינטרנט ותחת המחסה שלה. בשל הסכנה הגלומה ברשת האינטרנט לביצוע עבירות מין והקלות הרבה שבביצוע העבירות, נדרשת אמירה ברורה ומפורשת של הנוגעים בדבר נפסדותן של עבירות אלה ואמירה כזו אינה מתיישבת עם העדר הרשעה. מכלול הנסיבות מביא למסקנה כי אופי המעשים מצדיק תווית פלילית של הרשעה. על הנאשם נגזרו 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח.

ת"פ 38645-02-11 מדינת ישראל נ' קורידו

(הכרעת-דין, שלום חיפה, השופט יחיאל ליפשיץ): הנאשם הורשע באישום אחד של החזקת חומרי תועבה ובהם דמויות של קטינים (לפי ס' 214(ב3) לחוק העונשין), לאחר שהחזיק מספר סרטונים, חלקם בשלבי הורדה מהאינטרנט, בהם נראים קטינים מקיימים יחסי מין. נפסק - אין מקום להרשיע את הנאשם ב"ריבוי עבירות" של החזקת חומר תועבה. בעבירת ההחזקה, עצם ההחזקה-שליטה היא החשובה. החזקה זו מתקיימת בו זמנית לגבי כלל הפריטים שנתפסו. לא הורדת או קבלת הסרטונים נכללים ברכיבי העבירה, כי אם החזקתם בלבד (וזו התקיימה באותו זמן ומקום במועד החיפוש בדירת הנאשם). אין משמעות לכך כי מדובר במספר אמצעי אחסון (מדיות מגנטיות).

הנאשם זוכה, מחמת הספק, מאישום נוסף באותה עבירה (ביחס לתקליטור שנתפס בחיפוש נוסף ובו שני סרטונים פדופיליים). יש לפרש את הגדרת המונח "החזקה" (מחזיק - למעט המחזיק באקראי ובתום לב) על רקע המציאות הטכנולוגית בה אנו חיים ועל רקע אופי השימוש במחשבים מקוונים. מציאות זו, עלולה להוביל להימצאות קובץ המכיל חומר תועבה במחשבו של אדם, בנסיבות בהן לא תהיה הצדקה משפטית, ראייתית ומוסרית להרשיעו בביצוע עבירה פלילית. אותם קבצים עשויים להימצא לאו דווקא במחשבו של אדם או החזקתו הפיזית הקרובה, אלא אף באמצעי אחסון אחרים כגון "ענני" אחסון למיניהם. מטרת המונח לחדד את המבחנים הראייתיים שעל ביהמ"ש להפעיל, בבואו לקבוע אם המאשימה הוכיחה את מודעות הנאשם לחומר שנתפס במחשבו. שונה המקרה בו תתגלה כמות רבה של קבצים וכן יתבררו נתונים נוספים (כגון מיקום בספריות המחשב, מועד הורדתם ועוד) שיצביעו על מודעות הנאשם. בנסיבות המקרה, ביחס לאישום השני, נותר ספק סביר בדבר מודעות הנאשם לגבי תוכן הדיסק.

תפ"ח 21310-07-10 מדינת ישראל נ' אשתמקר

(גזר-דין, מחוזי חיפה, השופטים אלרון, גלעד ורניאל): ביום 20.7.2011 הרשיע ביהמ"ש את הנאשם, בין היתר, בעבירות של אינוס ומעשה סדום בנסיבות מחמירות. הקשר בין המתלוננת לנאשם נוצר באמצעות אתר הרשת החברתית "מקושרים", שם הציג עצמו הנאשם באופן שיקרי וכוזב, תחת שם בדוי ונתונים אישיים כוזבים. נפסק - המסכת העובדתית מלמדת על ליל אימים קשה במיוחד שעבר על המתלוננת, כאשר כל חטאה בכך שביקשה להכיר חבר באמצעות אתר אינטרנט, שמהותו קשר בין אנשים. ממקרה זה ניתן ללמוד עד כמה קלה דרכם של עברייני מין להסתייע בטכנולוגיית האינטרנט, כשהם מנצלים את רצונם ותמימותם של המבקשים ליצור קשר חברי. טכנולוגיית האינטרנט הזמינה, הפכה לכלי פיתוי של ממש לאיתור קורבנות. למרבה הצער, הסכנה האורבת מן האינטרנט, אינה אורבת לפתחם של קורבנות קטינים בלבד, אלא גם לאנשים בוגרים שמטרתם הרצון לקשר המאפיין כל בן אנוש. על הנאשם נגזרו 12 שנות מאסר, מתוכן 10 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כן חייב ביהמ"ש את הנאשם לפצות את המתלוננת ב- 20,000 ש"ח.