תדפיס מאתר האינטרנט law.co.il

| |

סדר דין פלילי RSS

ת"פ 55558-12-11 מדינת ישראל נ' דה פאס |more

23.07.2015
(החלטה, מחוזי ב"ש, השופט אלון אינפלד, 16.11.2014): בין הצדדים נתגלעה מחלוקת ביחס לקבילותם של עותקי מסמכים, שהוצאו ממחשב חברת ישרוטל. מדובר במסמכים שהיו על המחשב או השרת שהיה בשימושה הבלעדי של הנאשמת בתקופת עבודתה במקום. המסמכים הועתקו על-ידי איש המחשבים של החברה, במסגרת חקירה פנימית שנערכה בחברה עקב החשדות כלפי הנאשמת וללא צו שיפוטי המתיר זאת. הנאשמת טענה כי המסמכים הושגו תוך פגיעה בפרטיותה ולפיכך אינם קבילים לפי חוק הגנת הפרטיות. לטענתה, מדובר בתיקיות פרטיות באופיין, בהן שמרה גם מסמכים אישיים. המדינה טענה כי מדובר בתיקיות ממוחשבות, הדומות מבחינה משפטית לתיקיות פיזיות על מדף במקום העבודה, שלמעביד יש גישה אליהן ולכן לא נפגעה הפרטיות. נפסק - ביהמ"ש החליט שלא להחליט בשאלת קבילות המוצגים בשלב זה ולהותיר את ההכרעה לשלב הכרעת הדין. לעיתים לא ניתן להכריע בשאלת הקבילות, מבלי להכריע, במקביל, בשאלות אחרות העולות במשפט. במקרה דנן חסרים נתונים עובדתיים הכרחיים. לא נכון להכריע בדבר טיב התיקיות המדוברות ומידת הציפייה של הנאשמת לפרטיות, מבלי לשמוע את עדות הנאשמת בשאלה זו. בהעדר יכולת להכריע באופן חד בשאלה העובדתית, לא ניתן להכריע בשאלת הקבילות וממילא יהיה נכון להכריע, במכלול כולו, במסגרת הכרעת הדין. שאלה נוספת היא קיומה של הגנה לפי סעיף 18(2)(ב) או (ג) לחוק, לפיה יש לבחון עד כמה פעלה החברה בתום לב.

ה"ת 5739-09-14 איברסט ניהול והחזקות בע"מ ואח' נ' משטרת ישראל - תחנת נהריה |more

21.07.2015
(החלטה, שלום קריות, השופטת לובנה שלאעטה חלאילה, 19.11.2014): בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969. התפוסים כוללים ציוד מחשב שנתפס ב"קפה אינטרנט" שמנהלת המבקשת, בהתאם לצו חיפוש שניתן בחשד שהמקום מיועד להימורים אסורים. נפסק - החיפוש נערך בנוכחות עדה אחת, בניגוד לצו שקבע כי ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים. עם זאת, אין בדבר כדי להביא בהכרח להשבת התפוסים, שכן אין זה השלב המתאים להכריע בחוקיות החיפוש ובקבילותן של הראיות שנתפסו ושאלת ההיזקקות למוצגים שנתפסו תוך סטייה מהוראות החוק תידון בהליך העיקרי. לפיכך, יש לדחות את הנימוק של אי-חוקיות החיפוש כנימוק להחזרת התפוסים. יש לדחות את טענת המבקשת כי היה על המשיבה לפנות בבקשה להארכת מועד לתפיסת המחשבים מעבר ל-48 שעות, בהתאם לסעיף 32(ב) לפקודה. משלא טענה המבקשת כי המחשבים נדרשים לניהול העסק, אין הם יכולים לחסות תחת צילה של הגנה זו. לאחרונה התייחס ביהמ"ש העליון לסוגיה בעניין דניס [בש"פ 9639/11] זו וקבע כי לא כל מחשב המצוי בחצריו של "מוסד", כהגדרתו הרחבה בסעיף 35 לפקודת הראיות, יזכה להגנת סעיף 32 לפקודה. כאשר ענייננו בעסק למכירת מחשבים, אין המחשבים שבמלאי שנועדו למכירה זכאים, בהיותם מחשבים, להגנה מיוחדת, העולה על ההגנה הניתנת למלאי עסקי אחר, כמו למשל מכוניות או רהיטים.

הבה ניטול עסק לגיטימי של "קפה אינטרנט", שבו מוצע ללקוחות שימוש במחשבים לצורך התחברות לאינטרנט, בתמורה לתשלום עבור השימוש. האם זכאים מחשבים אלה להגנה לפי סעיף 32(ב) לפקודה? מדוע יהיה דינם שונה מדין הכיסאות והטלפונים באותו מקום? המסקנה היא שההגנה המוענקת בסעיף 32(ב) לפקודה מוגבלת אך ורק למחשב המתעד את פעילות העסק ואינה מתפרשת למחשב שאיננו כזה. במקרה זה שוכנע ביהמ"ש כי המחשבים אינם חוסים בצל ההגנה משום שאינם אוצרים מידע הדרוש לניהול של עסק. באשר לבקשת המשיבה לחילוט התפוסים, לפי סעיף 235(ג) לחוק העונשין, הרי שבהליך זה בחרה המשיבה שלא להביא עדים כלשהם. עיון בחוות הדעת בתיק החקירה מלמד על תשתית ראייתית לכאורית בדבר השימוש שנעשה במחשבים, אולם אין בה די כאשר לצד השני לא התאפשרה חקירתו של המומחה, כדי להרים את הנטל הנדרש. ראוי לדחות את ההכרעה לעניין חילוט התפוסים לאחר ההכרעה בהליך הפלילי. חרף קיומה של עילה בדין להמשיך ולהחזיק בתפוסים, על ביהמ"ש לבחון האם קיימת "חלופת תפיסה" נאותה העשויה להגשים את תכלית התפיסה, ללא פגיעה בלתי מידתית בבעל הקניין. כונני המחשבים יוחזרו למבקשת לאחר הסרת התוכנה הייעודית המאפשרת הפעלת המחשבים לצרכי הימורים ומשחקים אסורים והסרת הכרטיס המחובר לכל מחשב (כונן) והמיועד לחיבור אל בקר הנקודות. לאחר הסרתם של אלה, יוחזרו הכוננים, מסכי המחשב, ה- DVR והראוטר, לאחר סימונם על-ידי המשיבה לצרכי זיהוי, כאשר המבקשת מנועה מביצוע דיספוזיציה בתפוסים.

ת"פ 45830-12-12 מדינת ישראל נ' דויטש |more

15.01.2015
(החלטה, שלום ת"א, השופטת הדסה נאור): שוטרים הגיעו לבית הנאשם בעקבות הודעה לפיה הנאשם נצפה משוחח עם קטינים ליד ביתו. בכניסה לבית הנאשם הבחין שוטר בתמונות פורנוגרפיות בחלון פתוח על מסך המחשב הנייח של הנאשם. במהלך החקירה נתפס המחשב ובוצעה חדירה למחשב בחיפוש אחר תוכן פדופילי. לאור תוצאות החקירה וממצאי החיפוש במחשב הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין. הנאשם טען כי אין עליו להשיב לאשמה, שכן תפיסת המחשב והחיפוש בו נעשו שלא כדין. נפסק - 
  • הוראות הדין החלות על תפיסת חפצים מוסדרות בפסד"פ וקובעות את הסמכויות לתפיסתם, בין אם לפי צו שיפוטי, במסגרת צו חיפוש, ובין אם שלא לפי צו חיפוש. בשלב בו הוחלט על הצורך בתפיסת המחשב, היה למשטרה יסוד סביר לחשוד שהנאשם למצער מעורב בעבירה של ניסיון למעשה מגונה בקטין. החשד התחזק לכאורה כאשר הבחין השוטר בתמונות פורנוגרפיות בחלון פתוח במחשב הנאשם בעת שנכנס לביתו.
  • השילוב בין החשד שהתעורר לבין התמונות במחשב הנאשם די היה בהם בשלב הראשוני של החקירה כדי להצדיק פנייה לביהמ"ש בבקשה לקבלת צו חיפוש לתפיסת המחשב. המשטרה לא נהגה כך ופנתה לבקש את הסכמת הנאשם לתפיסת המחשב, כאשר אין חולק כי הנאשם נתן את הסכמתו לכך. 
  • הסכמת הנאשם לתפיסת המחשב היתה מדעת, באופן שהיה בה כדי להכשיר את התפיסה והיא לא ניתנה עקב לחץ ואיום. הנאשם הביע את הסכמתו לתפיסת המחשב מתוך מודעות לזכותו לסרב להיענות לבקשת המשטרה מכוח זכותו לפרטיות ולאחר שהובהרה לו זכותו לסרב ברחל בתך הקטנה. 
  • ביחס לצו החיפוש, אמנם לא סימנה השופטת כל סימון לגבי האפשרות לדחות את הבקשה או להיעתר לה, ואולם בהמשך הצו, סומנה האפשרות שהחיפוש לא ייערך בפני עדים, בצירוף חותמת וחתימת השופטת. מנוסח הצו שנחתם ברורה כוונת השופטת והעובדה כי לא צוין סימון במשבצות המיועדות לכך - קבלת הבקשה להוצאת צו החיפוש או דחייתה - איננה מהווה פגם מהותי הפוסל את תוקפו של הצו.  לפיכך, תוצרי החיפוש קבילים כראיה ויש לקבל את חומר המחשב שהופק בעקבות החדירה למחשב כראייה קבילה במשפט.
  • המאשימה הציגה ראיות לכאורה להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם ולפיכך נדחתה טענת הנאשם כי אין להשיב לאשמה. 

ה"ת 48347-02-15 סאמי עיאשי ואח' נ' משטרת ישראל - תחנת נהריה |more

25.12.2014
(החלטה, שלום קריות, השופטת עידית וינברגר): בקשה להחזרת תפוס לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), התשכ"ט-1969. התפוסים, לרבות מארזי מחשב, נתפסו בבית העסק של המבקשים. המבקשים טענו כי לא קיימת תשתית ראייתית להוכחת החשד כי התקיימו משחקים אסורים בבית העסק וכי המחשבים משמשים אך ורק לגלישה באינטרנט. נפסק -

עיון בחומר החקירה מעלה כי קיימת תשתית לכאורית לכך שהמחשבים שנתפסו בבית העסק שימשו לקיום משחקים אסורים. הטענה כי החיפוש נערך לפי צו, אך ללא נוכחות 2 עדים כנדרש לפי הצו, אינה יכולה להוות טעם לקבלת הבקשה, שכן בשלב זה ביהמ"ש אינו דן בכשרות החיפוש. שאלה זו תתברר במסגרת שמיעת הראיות. אין לקבל את טענת המבקשים כי המשיבה לא היתה מוסמכת לתפוס את המחשבים וזאת לאור הוראות סעיף 235 לחוק העונשין. במקרה דנן קיימות ראיות לכאורה לקיומם של משחקים אסורים ברגע התפיסה ממש ולפיכך למשיבה היה "יסוד סביר להניח" כי התפוסים שימשו לעריכת משחק, הגרלה או הימורים אסורים ולפיכך היתה עילה לתפיסתם.

המשיבה טענה כי בידיה צו המתיר לה חדירה למחשבים, אך זה טרם בוצע. חדירה למחשב והפקת פלט מתוך חדירה הוגדרו כ"חיפוש" בהתאם להוראות סעיף 23 לפקודה וחובה לבצעם בנוכחות 2 עדים חיצוניים. החדירה למחשבים תבוצע בנוכחות נציג מטעם המבקשים. אין לקבל את טענת המבקשים כי המחשבים חוסים בצילה של ההגנה הקבועה בסעיף 32(ב) לפסד"פ, שכן הם אינם משמשים לניהולו של העסק וקיימות די ראיות לכאורה המצביעות על כך שהשימוש שנעשה בהם אינו לצרכים של ניהול "מוסד".

כוונת המשיבה להצגת התפוסים כראיה בהליך המשפטי מקימה עילה להחזקתם. עם זאת, אין בקיומה של עילה זו כדי לשחרר את ביהמ"ש מחובתו לבחון "חלופת תפיסה" שיש בה כדי להשיג את מטרת התפיסה, באמצעות חלופה שפגיעתה בזכות הקניין של המבקשים תהיה פחותה. מאחר ובמחשבים עסקינן, ממילא ברור כי לא יובאו לאולם ביהמ"ש וכי הראיה הדרושה למשיבה לשם הוכחת האישום תוגש באמצעות חוות-דעת מומחה, שתיערך לאחר החדירה למחשב ועיבוד ממצאי הבדיקה.

ניתן להשיג את מטרת התפיסה באמצעות חלופת תפיסה, שתבטיח את אפשרות חילוטם של התפוסים בעתיד וכן תאפשר למשיבה לבצע את החדירה למחשבים לצורך איסוף ראיות והכנת חוות הדעת. המשיבה תבצע את צו החדירה למחשבים. בתום הבדיקה, תפרק המשיבה מהמחשבים את הרכיב הייעודי המאפשר משחקי הימורים, ככל שתמצא כזה, ותשיבם למבקשים ללא הרכיב כאמור. המבקשים ימנעו מדיספוזיציה בתפוסים.

ה"ת 39090-12-14 ערן ורד נ' משטרת ישראל / תחנת לב ת"א |more

25.12.2014
(החלטה, שלום ת"א, השופט עידו דרויאן): בקשת המבקש לקבל חזרה מחשבים וחומר מחשב שנתפס. המבקש מפיץ באינטרנט, בעיקר בפייסבוק, דברי גינוי נגד שוטרים והמשטרה, לרבות צילומים של שוטרים מסוימים הנקובים בשמותיהם. נפסק -

אפשר כי מעשי המבקש מהווים איום על אותם שוטרים וכי הם עלולים לפגוע ביכולת אותם שוטרים למלא את תפקידם. עם זאת, אין מדובר בהסתה לפגיעה פיסית בשוטרים או במשפחותיהם, אלא באופן מפורש מדובר בקריאה ל"לפעולות אזרחיות נגד משטרת ישראל". על הרשויות להלך על התפר הדק שבין הצורך לשמור על השירות הציבורי ויכולתו למלא את תפקידו, לבין חופש הביטוי ובכלל זה חופש הביקורת של האזרח על שירות זה. אמירותיו הכתובות של המבקש מקוממות, קשות ובוטות, אך קשה לראות בהן פגיעה ממשית ביכולת השירות הציבורי ובכלל זה המשטרה למלא תפקידו. גם אם תפיסת המחשבים היתה מוצדקת, דומה כי המשך ההחזקה אינו נדרש.

מדובר בעבירות המתבצעות על דרך התגלותן החיצונית בפרסום. כך לגבי איומים, כך לגבי העלבת עובד ציבור וכך גם לגבי חשש לשיבוש מהלכי חקירה. כיוון שכך, תפיסתו של מחשב שבו המבקש מפקיד את צפונותיו ומחשבותיו ככל אחד מאיתנו, והמשך ההחזקה במחשב כזה, פוגעים בצורה בלתי מידתית בחירות הביטוי והמחשבה ומסכנים גם את חופש ההפגנה ואת חופש הביקורת. ביהמ"ש אינו מקל ראש בעבירות מסוג זה, אך הוכחתן אינה מצריכה ואינה מצדיקה את המשך החזקת המחשבים. מנגד, התרת חיטוט של המשטרה בחומר מחשב כה רב היקף משמעה הפשטת האזרח מכל זכות רלבנטית, שלא לצורך המצדיק אמצעי חמור זה. יש להשיב את המחשבים לידי המבקש.

עמ"ת 18389-12-14 מדינת ישראל נ' עסילה |more

16.12.2014
(החלטה, מחוזי י-ם, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בי-ם [מ"ת 2427-12-14], לפיה שוחרר המשיב ממעצר תוך שנאסר עליו לגלוש באינטרנט, להחזיק כל מכשיר שיש בו אפשרות גלישה באינטרנט ועוד. המשיב הואשם בשורת עבירות הסתה, עבירות על רקע גזעני, איומים ועוד, ביחס לפרסומים שפרסם באינטרנט בתקופת מבצע "צוק איתן" ולאחריו. בין היתר, העלה המשיב תכנים המסיתים לאלימות ולטרור לעמוד הפייסבוק שלו ולעמוד YouTube, אשר זכו לחשיפה רבה. במסגרת הערר, ביקשה המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. נפסק -

פרסומי המשיב, אופיים ותוכנם, מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת מן המשיב. אמנם אין ראיות ואף לא נטען לחשש שהמשיב ינהג באלימות פיסית בעצמו, אך לעיתים הסתה לאלימות חמורה ומסוכנת לא פחות ממעשי אלימות פיסית. מדובר בפרסומים שצפו בהם אלפי אנשים, חלקם אף פרסמו בתגובה פרסומי הסתה, ודי בכך שחלק קטן מאותם צופים / משתתפים יבצע את המעשים להם הסית המשיב, כדי שתוצאת ההסתה תעלה בחיי אדם. מתוכן הפרסומים עולה כי מדובר בעבירות על רקע אידיאולוגי, המגביר את מסוכנותו של המשיב. הפרסומים נעשו בתקופות קשות וסוערות, בה מסוכנותם של המסיתים רבה יותר ותוצאות ההסתה עלולות להיות חמורות יותר.

חלופת המעצר שנקבעה על-ידי ביהמ"ש קמא אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ואין בה כדי להבטיח את מטרות המאסר. לא ניתן לבחון את החרטה שהביע המשיב זמן כה קצר לאחר שהפגין בפרסומיו הרבים והקשים שינאה ליהודים והסית לפגוע בהם ולא ניתן לסמוך עליה בקביעת חלופת מאסר. מדובר בחלופת מאסר שלא ניתן לפקח עליה. הטלת איסור על המשיב להשתמש באינטרנט, כאשר האינטרנט זמין בכל עת ובכל מקום, נשענת על מתן אמון מלא במשיב שלא יפר תנאי זה ושלא ימשיך בהסתה מסוכנת כפי שנהג עד למעצרו. אמון כזה לא די בו כדי להבטיח את מטרות המעצר, בפרט כאשר מדובר בעבירות שעלולות להביא לפגיעה ברכוש, בגוף ובחיי אדם. הערר התקבל, המשיב ייעצר עד לתום ההליכים.

בש"פ 7585/14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל ואח' |more

18.11.2014
(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט עוזי פוגלמן): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופט חאלד כבוב, מיום 12.10.2014 [ת"פ 60386-06-14]. העורר הועמד לדין פלילי וביקש כי המאשימה תעביר לו מסמכים שהם לשיטתו מהותיים ורלוונטיים להגנתו, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה. מכאן הערר. בין המסמכים שנתבקשו: עיון והעתקת חומר מחשב המצוי בביתם של עד המדינה בפרשה (עדי שלג) ורעייתו וכן מהחברה שבבעלות רעייתו של עד המדינה וכן עיון והעתקת מלוא התיעוד מתוך הטלפון הנייד של עד המדינה, לגבי כל התקופה שהועתקה. נפסק -

אין צורך להידרש לשאלת חומר המחשב, שכן המדינה הודיעה שטרם בדקה את החומרים שהועתקו ממחשב בני הזוג וכי היא נכונה לערוך בדיקה כאמור ולמסור לידי ההגנה חומרי חקירה רלוונטיים ככל שיימצאו כאלו. טענות העורר שמורות לו ככל שתהיינה לו כאלו בתום הבדיקה. נותר להכריע בבקשת העורר לעיין ולהעתיק את המידע שהועתק מן הטלפון הנייד של עד המדינה. העורר טען כי אין די בחומר שנמסר לעיונו וכי ההחלטה להימנע ממסירת כל המידע שבטלפון מעניקה משקל יתר להגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים, על-פני זכותו של העורר למשפט הוגן. סעיף 74 לחוק מעגן את זכות הנאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה הנוגע לאישום. למונח "חומר חקירה" יש להעניק פרשנות מרחיבה, אך לא כל חומר ייחשב כ"חומר חקירה".

במקרה דנן, לא עלה בידי ההגנה להצביע על תועלת, לא כל שכן תועלת ממשית, שתצמח מעיון בכל המידע שהועתק מהטלפון הנייד של עד המדינה ולא הובהר אם לסברת ההגנה יש מידע קונקרטי בעל ערך ראייתי להגנת הנאשם במידע שהועתק. לעומת זאת, דומה שהפגיעה האפשרית בפרטיות היא מובנת מאליה, שכן מסירת המידע המבוקש תביא לחשיפת סוד שיחם של עד המדינה ושל בני שיחו. התביעה העבירה לידי ההגנה חלק מן החומר שהועתק לפי שני פילוחים משמעותיים שיש בהם כדי לכסות לכאורה נתונים שעשויים להיות רלוונטיים לאישום נגד העורר. באיזון בין האינטרסים המתחרים הכף נוטה לעבר הסתפקות במידע שכבר הועבר להגנה.   

בש"פ 7289/14 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט |more

02.11.2014
(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יצחק עמית): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בי-ם מיום 29.10.2014 [ת"פ 426/09]. התיק בעניין "פרשת טלנסקי" הוחזר לביהמ"ש המחוזי לשמיעת עדותה של עדת המדינה, שולה זקן. התביעה העבירה להגנה חומרי חקירה הקשורים לעדה, לרבות תקליטור הכולל את כל הודעות הדוא"ל הנכנס של העדה. התביעה הודיעה להגנה כי התקליטור הועבר בטעות וכולל חומרי חקירה לא רלוונטיים, העשויים לפגוע בפרטיות עדת המדינה ולגרום להפרת חיסיון עו"ד-לקוח. ההגנה עמדה על זכותה לעבור על החומר כדי לסווגו. בקשת התביעה להשיב את הדיסק התקבלה באופן חלקי על-ידי ביהמ"ש המחוזי, שהתיר להגנה לעיין בתוכנו תחילה. מכאן הערר. נפסק -

נפלה אצל התביעה תקלה כפולה: (1) במישור היחסים בין העדה לבין המשטרה והתביעה - העברת תיבת הדוא"ל הפרטית של העדה פוגעת לכאורה באופן לא מידתי בפרטיות העדה ושמא אף מהווה הפרה של הבטחה מפורשת או מכללא כלפיה כי החומר הפרטי-אישי לא יועבר להגנה. יודגש כי מדובר בתיבת דוא"ל פרטית ב"וואלה", להבדיל מתיבת הדואר ששימשה את עדת המדינה בעבודתה; (2) במישור היחסים שבין התביעה להגנה - התקליטור הועבר להגנה בצירוף מכתב הכולל אמירה שכמוה כהצהרה כי כל תיבת הדוא"ל מהווה חומר חקירה רלבנטי. אין לתפוס את התביעה על טעותה.

התביעה נהנית מחזקת הגינות כי העבירה להגנה את חומרי החקירה הרלבנטיים. לא ניתן להתעלם מהמצב שנוצר, אולם אין סיבה טובה להנציח את המצב הפתולוגי שנוצר ואף להגדיל את הנזק. יש להחזיר את מצב הדברים אל דרך המלך, על-מנת למנוע מצב דברים שיש בו כדי להלך אימים על עדת המדינה טרם מתן עדותה, או כדי לפגוע בחיסיון עו"ד לקוח, או לפגוע בפרטיותה או בפרטיות צדדים שלישיים מעבר למידה הנדרשת לצורך ההליך. ביהמ"ש קמא ביקש בהחלטתו לאזן בין האינטרסים הנוגדים והתיר ל-3 עורכי דין מצוות ההגנה לעיין בתקליטור, אך לא להעתיק חומרים ממנו. אף אם נזדמן כבר להגנה לעיין בחומר בתקליטור, אין מקום להגדיל את היקף הפגיעה בפרטיות או בחיסיון ויש להחזיר את הדברים למסלולם בהקדם האפשרי. התביעה תחזור ותסרוק את תיבת הדוא"ל ותבחן את רלבנטיות המסמכים. הערר התקבל.

בש"ע 730-08-14 מדינת ישראל נ' אברהם |more

30.10.2014
(החלטה, שלום ב"ש, השופט יואב עטר): נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של פרסום הסתה לגזענות, הסתה לאלימות או טרור ופגיעה ברגשות דת. לפי הנטען, בעקבות אירוע טרור בו נחטפו ונרצחו 3 נערים, יצר המשיב עמוד בפייסבוק בו הועלו תכנים המסיתים לאלימות ולגזענות כלפי אנשים ממוצא ערבי וכי המשיב שלט בתכנים שפורסמו. עוד נטען כי לאחר שפייסבוק סגרה את העמוד הנ"ל, פתח המשיב חשבון נוסף שם פרסם דברים המהווים קריאה ליציאה מיידית לביצוע מעשי אלימות בערבים ותמונות מסיתות. המשיב שוחרר ממעצר בתנאים מגבילים ובערובות כספיות והמחלוקת בין הצדדים היא ביחס לתנאי האוסר על המשיב את השימוש ברשת האינטרנט. נפסק -

קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב ביחס לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. המשיב הודה בחקירתו שפרסם בעצמו פרסומים בעלי אופי מסית לאלימות וכן פרסומים בעלי אופי של הסתה לגזענות ופגיעה ברגשות דת. די בפרסומים בהם הודה המשיב בכדי להקים תשתית ראייתית לכאורית נגדו. בנוסף, הודה המשיב כי ניהל את אותם דפי פייסבוק ועל-כן הייתה לו שליטה על המתפרסם בהם. אופיים של הפרסומים מצדיק את הגבלת יכולת השימוש של המשיב ברשת האינטרנט ומכל מקום מדובר בפגיעה מידתית במשיב. ככל ויעלה בידי ב"כ המשיב להציע בהמשך מנגנון שיאפשר שימוש מבוקר של המשיב באינטרנט ואשר יציע אפשרות פיקוח משמעותית על פרסומיו, לרבות תחימת אופי השימוש לצורך עיסוק מקצועי כזה או אחר, או העברת הודעות דוא"ל פרטיות, ניתן יהיה לבחון צמצום מגבלה זו. אולם לעת עתה, ראוי להותיר את התנאי האוסר על שימוש ברשת האינטרנט על כנו.

צ"א 16162-10-14 משטרת ישראל - מפלג הונאה מחוז ת"א נ' עו"ד נועם קוריס ואח' |more

29.10.2014
(החלטה, שלום ת"א, השופט ירון גת): בקשה להתיר עיון בחומר כתוב ובחומר מחשב, שנתפסו במהלך חיפושים, שבוצעו לפי צו, במשרדו ובביתו של המשיב וכן להורות על הארכת תוקף התפיסה של מחשבים מוסדיים שנתפסו. החיפוש והתפיסה בוצעו במסגרת חקירת פרשת "אייקיוטק". המשיב 1 הוא בא-כוחם של חשודים בפרשה. נפסק -
  • בהתאם לסעיף 48 לפקודת הראיות וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, חל חיסיון מוחלט על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עו"ד ללקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח, שיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עוה"ד ללקוח.
  • עם זאת, אם יש תשתית ראייתית המצביעה על כך שההתייעצות עם עוה"ד נועדה לקדם פעילות עבריינית של הלקוח, לא יחול חיסיון על המסמכים הרלוונטיים, גם אם עוה"ד לא היה מודע לכך, שכן לא קיים קשר ענייני לשירות מקצועי במצב זה. אין לראות כשירות מקצועי פנייה לעו"ד לקבלת עצה בנוגע לביצוע פלילית והחיסיון לא יחול שעה שעוה"ד עצמו נחקר כחשוד בפלילים, לבדו או כשותפו של הלקוח. על ביהמ"ש לבחון האם קיים חשד סביר לכאורה לקיומן של נסיבות בהן לא יחול החיסיון.
  • קיים חשד סביר לכאורה שהמשיב 1 מעורב במעשים הפליליים המיוחסים ללקוחות ולכל הפחות קיים חשד סביר לכאורה לכך שההתייעצות עם המשיב 1 נועדה לקדם פעילות עבריינית של הלקוחות. קיים חשד סביר לכאורה שהמשיב 1 הוא ששלט בחברות בפועל, ניהל אותן וקיבל את הכספים עבורן וכן לכך שהחזיק והשתמש בתוכנת "אגרון".
  • לא חל חיסיון עו"ד לקוח על החומרים שנתפסו במשרד המשיב 1, הנוגעים לחברות ולגורמים נשוא החקירה הפלילית שמנהלת המבקשת בפרשה. המבקשת רשאית לעיין בחומרים שנתפסו הנוגעים לעניינים נשוא החקירה. ביהמ"ש אף קבע הסדר לעניין הבחנה בין חומרים הנוגעים לחקירה לבין כאלו שאינם כאלו, משום שייתכן ונתפסו גם חומרים הנוגעים ללקוחות אחרים של המשיב 1 שלגביהם חיסיון עו"ד-לקוח שריר וקיים.
  • בעניין תוקף תפיסת המחשבים המוסדיים, סוגייה זו מוסדרת בסעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969. במקרה דנא, ביחס לחומרי המחשב שנתפסו במשרדי המשיב 1, הבקשה להארכת הצו הוגשה זמן קצר לאחר שחלפו 48 שעות. אין לקבל את טענת המשיב כי יש בכך כדי לבטל את תוקף התפיסה. בית המשפט מוסמך להורות על המשך תפיסתו של חומר מחשב מוסדי, אף אם פקעה תקופת תוקפו של צו התפיסה הראשוני, באם יש הצדקה לכך.
  • הבקשה הוגשה באיחור שאינו ניכר והגם שמדובר בפגיעה בלתי מבוטלת בחופש העיסוק ובפרנסת המשיב 1, אין מדובר בפגיעה בזכות יסוד בסיסית כגון חירותו של הנחקר. החשדות המיוחסים למעורבים בפרשה חמורים וקיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה בקיומה של חקירה תקינה שתוביל לחקר האמת. בנוגע לתפיסת חומרי מחשב קיים סעד חלופי ואפקטיבי להשבת התפוסים, הוא העתקת החומרים ומסירת ההעתק לידי הנחקר, שניתן לעשות בו שימוש כתרופה להפרות. בנסיבות אלו, ישנה הצדקה להורות על הארכת תוקף הצו לתפיסת חומרי המחשב המוסדיים שנתפסו.
  • ביחס למחשבים ולמכשירים שלגביהם לא הוגשה בקשה להארכת הצו, יש לבחון תחילה האם מדובר בחומר מחשב מוסדי הזוכה להגנת סעיף 32(ב). תכלית הסעיף היא להגן על תפעולם התקין של עסקים והמחשבים שיזכו להגנה הם אלו המנהלים את רישומי הפעילות השוטפת של העסק ושתפיסתם עלולה להביא לפגיעה ממשית בשגרת עסקיו.
  • מכשיר ה-DVR המכיל את צילומי מצלמות האבטחה של העסק אינו מחשב מוסדי ומשרד המשיב 1 יכול להוסיף לפעול באופן תקין גם ללא המכשיר. באשר לתפיסת המכשיר הנייד החכם של המשיב 1 והמחשב הנייד מחדר העבודה שלו - אלו הם מחשבים מוסדיים. הם מצויים בשימוש העסק וכוללים פרטי התקשרות של לקוחות וספקים ועוד. אין להיעתר לבקשתה המאוחרת של המבקשת להורות על הארכת הצו לתפיסת מכשירים אלו ויש להשיבם למשיב. על-מנת שלא לפגוע בחקירה, יש לאפשר למבקשת להעתיק את תוכנם של מחשבים אלו טרם השבתם.
  • באשר לבקשת המשיב 1 לאפשר לו להעתיק את חומרי המחשב שנתפסו ושיוותרו בחזקת המבקשת - מהרגע בו תחל המבקשת בעיון מלא בחומרי המחשב, ניתנים לה 15 ימים על-מנת לבצע חקירות ביחס לחומרים אלו, טרם העברת העתק מהחומרים למשיב 1. לאחר תום 15 ימים אלה, תמסור המבקשת למשיב 1 העתק מכל חומרי המחשב שנתפסו ונותרו בידיה.
12345678910>
לעמוד
14 עמודים