תדפיס מאתר האינטרנט law.co.il

| |

סדר דין פלילי RSS

ע"ח 44634-11-11 מדינת ישראל / רשות המיסים נ' רון הרבט |more

18.04.2014
(החלטה, מחוזי ת"א, השופט גדעון גינת, 23.11.2011): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ה"ת 39220-11-11], שדן בתפיסת מחשבים וציוד נלווה של המשיב על-ידי רשות המסים. המשיב הוא עו"ד שנחשד בעבירות מס. ביהמ"ש קמא הורה ליחידה החוקרת להעתיק את החומר הדרוש לה על דיסקים קשיחים משלה ולהחזיר את המקור למבקש. מכאן הערר. נפסק - העוררת אינה מתנגדת להחזרה לאלתר של שני מחשבים ניידים וטענתה בערר מתייחסת רק לשאלה האם דיסקים קשיחים המצויים בשני מחשבים נייחים שנתפסו יוחזרו למשיב, כפי שהורה ביהמ"ש קמא, או שתוכנם יועתק על-גבי דיסקים קשיחים אחרים ורק אלה האחרונים יוחזרו למשיב. אין מחלוקת שמבחינה מעשית אין כל הבדל בין דיסק קשיח מקורי לבין זה שעליו הועתק החומר מאותו דיסק. שאלת חשיבות החזר מקור לעומת החזר העתק לא נידונה בהחלטת ביהמ"ש קמא. מכיוון שהרשות החוקרת סבורה כי החזרת המקור עלולה להזיק לחקירה, מן הראוי לאפשר לה להביא את עמדתה המנומקת בנקודה זו בפני ביהמ"ש קמא.

ע"פ 20223/04 מדינת ישראל נ' שמיר |more

11.04.2014
(החלטה, מחוזי ב"ש, השופטת רחל ברקאי, 18.4.2004): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בקריית-גת [ב"ש 2622/03], שקיבל את בקשת המשיב להחזיר לו תפוסים ששימשו, לפי טענת העוררת, למשחקים אסורים. ביהמ"ש קמא ביסס את החלטתו על הוראות סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. ביהמ"ש קמא קבע כי התפוסים הם חלקי מחשב, שנתפסו בבית עסק, ולפיכך לא נהגה המשטרה לפי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 32(ב) וכי נפל פגם בהליך התפיסה היורד לשורשו של עניין. נפסק - יש בחומר החקירה יסוד סביר להניח כי מדובר בתפוסים בהם נעברה עבירה של משחקים אסורים וקיימת תשתית ראייתית מספקת לגבי שני אירועי התפיסה. ביהמ"ש קמא סבר כי מדובר במחשבים המצויים בשימושו של "מוסד" ולכן חובתה של המשטרה הייתה לנהוג בתפוסים בהתאם להוראות סעיף 32(ב). כוונת המחוקק בעניין זה הייתה להגן על תלותם של "מוסדות" (כמשמעות המונח בפק' הראיות) במחשבים. ההוראה נועדה למנוע פגיעה בתפעולם השוטף של עסקים עד כמה שהדבר ניתן. משמע, אותם מחשבים המנהלים את רישומי הפעילות השוטפת של העסק, כמו מערך הנהלת החשבונות, יומני עבודה וכו', רק הם יזכו להגנת הסעיף. כל מחשב אחר המצוי בבית העסק, בין אם נועד לתת שירותי אינטרנט לקהל לקוחות ובין אם הוא מוחזק כמלאי עסקי, לא יזכה לחסות תחת מטריית הסעיף. יפים הדברים שבעתיים כאשר מדובר במכונות מזל אשר הפשילו את מדיהן המכאניים ולבשו כסות דיגיטלית "כשרה" לכאורה בדמות מחשב. מכונות אלו לא יוכלו לחסות תחת הוראות הסעיף. שגה ביהמ"ש קמא ולא נפל פגם בהתנהלות המשטרה משלא התבקשה הארכת החזקת התפוסים בחלוף 48 שעות מתפיסתם. הערר התקבל [קבצי ההחלטות - באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].

ת"פ 45458-06-11 מדינת ישראל נ' עובד ואח' |more

10.04.2014
(החלטה, שלום נצרת, השופט אדריס נעמן, 26.3.2014): כנגד הנאשמים, ראש עיריית טבריה במועד הרלבנטי (הנאשם 1) ומנכ"ל חברת מחשבים פרטית (הנאשם 2), הוגש כתב אישום המייחס להם מעורבות בפרשה שעניינה חדירה לחומר מחשב בניסיון להתחקות אחר פעולותיו של מבקר העירייה (המתלונן). הנאשמים העלו מספר התנגדויות, הן ביחס לשמיעת עדותו של המתלונן מטעמים של אי-קבילות והן ביחס להגשתם של תקליטורי DVD כראיה, מטעמים של תפיסה, החזקה וחיפוש שלא כדין. נפסק - 
  • ביחס לעדות המתלונן - בהתחשב בתכלית החקיקה ובנסיבות המקרה, וכאשר אין כוונה לעסוק בתוכנם של חומרי הביקורת, בפירותיהם או בממצאיהם, כי אם בעצם הוכחת קיומם, יש לדחות את ההתנגדות לאסור את העדתו של המבקר-המתלונן באופן גורף. זו תוגבל לגדרי התכלית הנ"ל ולא תאפשר בחינה עניינית של תוכן חומרי הביקורת, ממצאיהם או פירותיהם, באופן שיסכן את ההגנה על מוסד הביקורת כפי שנקבעה בחוק (למשל - חוק הביקורת הפנימית, פקודת העיריות ועוד).
  • מטרתה הדווקנית של קביעת אי-הקבילות בהקשר זה היא שמירה על פעילות חופשית ובלתי תלויה של המבקר הפנימי, כמו גם על מקורותיו. בענייננו מתבקשת הרחבה מופרזת, שאינה מתיישבת עם תכלית ההוראות ואשר תסכל את בירור האמת. 
  • מבקר הפנים הינו המתלונן בתיק זה ומשכך אין לאסור את עדותו מראש ובאופן גורף רק משום שהוא מבקר פנים. אם למשל היה המבקר קורבן לפריצה לביתו, במהלכה נגנב מחשבו האישי ובו חומרי עבודתו, האם גם אז הייתה מוגשת התנגדות להעדתו משום שיכול והיה מעיד גם על קיום של חומרי הביקורת? ברי כי מדובר בתוצאה אבסורדית, החוטאת לכוונת המחוקק ומסכלת אותה.
  • הגשת תקליטורי ה- DVD - הנאשם 2 טען, בתמצית, כי אין להתיר את הגשת התקליטורים, מחמת שנתפסו והוחזקו באופן בלתי חוקי ובניגוד להוראות החוק הרלבנטיות (לרבות ההוראה הקבועה בסעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי שעניינה במחשבים השייכים ל"מוסד").
  • יש להבהיר כי שני התקליטורים שנתפסו (האחד מידי מנכ"ל העירייה והשני מידי ראש העיר) הינם העתק האחד של השני. באופן עקרוני וככל שלא הוכח אחרת לעת זו, הרי שמבחינה מעשית אין כל הבדל בין דיסק "מקורי" לבין זה שעליו הועתק החומר מאותו דיסק. 
  • בחינת מהותם של התקליטורים, ביחד ולחוד, מעלה כי אינם נכנסים לגדר הוראות סעיף 32(ב) לפקודה ובהתאם אינם נהנים מההגנות המנויות שם. הסעיף קובע הגנות מיוחדות לתפיסתם של מחשב או חומר מחשב השייכים למוסד (כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות) המספק שירות לציבור. ההגנה ניתנת למוסדות ולעסקים שפעילותם השוטפת מבוססת על מיחשובם ואינה ניתנת למוסדות ולעסקים (ובוודאי לא לאנשים פרטיים) אשר עסקם אינו נשען באופן אינהרנטי על מחשובם, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בפעילות שאינה חוקית.
  • חשוב להדגיש כי כל מחשב או חומר מחשב אשר שימשו את העירייה לא לקחו ולא נתפסו ולא נתפס כל חומר אחר ששייך לעירייה או משמש לעבודתה השוטפת. טענת הסניגורים אינה יכולה להישמע מקום שהתקליטורים נשוא ההחלטה הינם העתקים נוספים של חומרי העירייה המקוריים, אשר הועתקו לצורך עשיית שימוש שאינו קשור בפעילות השוטפת של ענייני העירייה. התקליטורים אינם נכנסים בגדר הוראות סעיף 32(ב). התקליטורים נתפסו מכוח צו מתאים ומשכך לא נפל פגם בהליך תפיסתם.
  • באשר לתקופת החזקת התקליטורים בידי המאשימה - התקליטורים נתפסו בשנת 2006 וכתב האישום הוגש רק בשנת 2011. נכון כי הרשות החוקרת אינה יכולה "לשבת על הגדר" ולהחזיק בתפוסים עד אין קץ, אך נקבע כי החזרת התפוסים בתום 6 חודשים אינה אוטומטית והיא ניתנת להארכה רטרואקטיבית. תפוסים שהוחזקו מעבר לזמן הנקוב, ללא פיקוח של בית משפט, לא הפכו מיניה וביה לראיות בלתי קבילות. במקרה דנן הוגש בינתיים כתב אישום בתיק וככל הנראה לא הוגשה כל בקשה בעניין התפוסים מטעם הנאשמים, על כל המשתמע מכך. מידת הפגיעה בנאשמים מעצם החזקת התפוסים הייתה מועטה ביותר, אם בכלל.
  • לא נפל פגם ולמצער לא פגם מהותי בחדירה לשני התקליטורים תחת אותו הצו. מדובר בשני תקליטורים שאמורים להיות זהים ומשכך החיפוש בכל אחד מהם נכנס מהותית בגדר אותו צו. גם אם בוצע החיפוש בחומר המחשב ללא שני עדים, אין בפגם זה כדי להוביל בהכרח לפסילת הראיה. 

צ"א 24743-03-14 מדינת ישראל נ' בר |more

03.04.2014
(החלטה, שלום כפר-סבא, השופט מיכאל קרשן, 30.3.2014): המשיב, עו"ד במקצועו, נחשד על-ידי המשטרה בביצוע עבירות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, במסגרת תפקידו כיועץ משפטי בעיריות ראשל"צ ורחובות. המשטרה ערכה חיפוש במשרדי חברת המשיב, מכוח צו שיפוטי. במהלך החיפוש תפסה המשטרה את שרת המחשבים של המשרד, ממנו העתיקה את שרת הדוא"ל במלואו וכן תיקיות ממוחשבות הכוללות מסמכים. המשטרה ביקשה היתר לעיון בחומרים שנתפסו שלגביהם נטענה טענת חיסיון בשל יחסי עו"ד-לקוח. המשיב התנגד לבקשה, לאור החיסיון ואף העלה טענות ביחס לחוקיות התפיסה. בדיון שנערך הגיעו הצדדים להסכמה ביחס למנגנון בו יתבצע החיפוש בחומר שהועתק מהשרת. בין היתר, הסכימו הצדדים כי המשטרה תערוך את החיפוש לפי מילות מפתח הקשורות לחקירה, אך לא הגיעו להסכמה בנוגע לאופן בו ייבחרו מילות החיפוש. נפסק - ביהמ"ש הפנה להלכות שקבע ביהמ"ש העליון ב- רע"פ 8873/07 היינץ ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, בפרט לעניין המגבלות שנקבעו בו על חוקרי משטרה בעת ביצוע חיפוש במחשב וכן ביחס לפרוצדורה לבירור טענות חיסיון ביחס למסמכים שנתפסו אצל הלקוח. הצדדים השכילו להגיע להסכמות נרחבות בנוגע לפרוצדורת החיפוש בחמרי המחשב שעל הפרק. השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא שאלת מילות החיפוש והגורם שיבחר אותן. המשטרה היא הגורם האחראי על החקירה. חובתה היא לקיים חקירה שתחשוף את האמת. כדי לגשים את החובה המוטלת עליה, ראוי לאפשר למשטרה לקיים את החקירה כפי הבנתה. הבחירה באילו מילות חיפוש יש להשתמש כדי לקדם את מטרות החקירה היא עניין המסור באופן טבעי  ומתבקש לשיקול דעתם של החוקרים. יש לקבל את טענת המשטרה לפיה חשיפת ההגנה למילות החיפוש עלולה לשבש את החקירה. מובן כי בתוך הררי החומר הממוחשב סביר שיימצאו מסמכים ותכתובות דוא"ל המתעדים עניינים שחיסיון עו"ד-לקוח חל עליהם. ייתכן אף כי חלק מהמסמכים חוסים תחת הגנת הפרטיות. יש ליצור מנגנון שיבטיח את הזכויות והאינטרסים הללו וכך עשו הצדדים עת גיבשו את ההסדר, העונה בצורה נאותה על צרכי החשוד וצרכיהם של צדדים שלישיים בעלי חיסיון. החיסיון לא ייפגע מעבר למידה ההכרחית וההכרעה הסופית תהיה הכרעתו של ביהמ"ש. ההסדר יחול גם לגבי מכשיר הטלפון הנייד שת המשיב התפוס בידי המשטרה.

ה"ת 15479-02-14 משטרת ישראל / הונאה מרכז נ' לוריא |more

12.03.2014
(החלטה, שלום ראשל"צ, השופט אילן בן-דור): בקשת המשטרה להארכת תוקף החזקה בתפוסים (מחשב נייד, דיסקים קשיחים, כרטיסי זיכרון ודיסק און קי), שנתפסו בבית המשיב, החשוד בהחזקת והפצת תכנים פדופיליים. המבקשת ציינה כי בתפוסים מצויים רוב הראיות הקושרות את המשיב למיוחס לו ושהמשך ההחזקה נדרש עקב העובדה כי חלק ניכר מהתוכן מוצפן וההצפנה טרם פוענחה. המשיב התנגד לבקשה. נפסק - בהחלטת ביניים ציין ביהמ"ש כי פתוחה הדרך לצדדים למצוא הדרך לאפשר את הסרת הצופן, שבמשתמע תאפשר את החזרת המחשב ו/או העתקתו. דרך זו לא הוסדרה בין הצדדים. החזקת התפוסים תוארך ב-180 ימים. יש לאפשר העתקת חומר מחשב אישי, בכפוף לכך שאינו חומר חקירה או העלול לשבש החקירה. המפתח לעיתוי העתקת החומר, שלדברי המבקש נחוץ לו בדחיפות, מצוי בכיסו. ההכרעה מחייבת איזון בין זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי. בהתקיים תנאים מסוימים ניתן לפגוע בזכויות קניין החשוד או הנאשם שטרם הוכרע דינו מכוח האינטרס הציבורי. יסוד החלופה לתפיסה מגלם דרישת מידתיות, לפיה אין לפגוע בזכויות הפרט מעבר לנדרש להבטחת האינטרס הציבורי, אם ניתן להבטיח את תכלית התפיסה והחזקת התפוס בדרך פוגענית פחות. כאמור, במקרה דנן המפתח לקיום חלופה מצוי בידיו של המשיב. בשלב זה החפץ יוותר בידי היחידה החוקרת.

בש"פ 6951/13 משה הלוי נ' משטרת ישראל, מפלג הונאה ת"א |more

10.12.2013
(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ע' פוגלמן): בקשת רשות ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט צ' קאפח) מיום 23.9.2013 [ע"ח 7246-06-13], שהתיר למשיבה להמשיך ולהחזיק תפוסים של המבקש, לרבות מחברות וחומר מחשב המגולם בשני דיסקים קשיחים. תחילתה של החקירה בעניין זה בחשד כי המבקש ביצע חדירה לא חוקית למערכת "נט המשפט". המבקש טען, בין היתר, כי בקשתו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית וציבורית, שעניינה בסוג החפצים האסורים בהחזקה לפי דין ואפשרות המדינה להחזיק בתפוסים ללא הגבלת זמן, משלא הוגש כתב אישום והחקירה נמשכת זמן רב. נפסק - בכפוף לתחימת תוקפה של ההחלטה בזמן, דין הבקשה להידחות. רשות לערור על החלטה לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969, תינתן במקרים חריגים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בקשה זו אינה מעלה שאלה מעין זו, אלא נטועה בנסיבותיו הפרטיקולאריות של המקרה. עסקינן ביישום הדין הקיים בדבר סמכותו של ביהמ"ש להאריך את תקופת החזקת התפוסים על-ידי המשטרה "בתנאים שיקבע", מכוח סעיף 35 לפקודה. אף לגופו של עניין הבקשה אינה מעלה על פניה עילה למתן רשות ערר. תקופת החזקת התפוסים הוארכה כדין. המשיבה העתיקה עבור המבקש את מרבית החומר המוחזק על-ידה, למעט המסמכים והחומרים האסורים בהחזקה ואף הודיעה למבקש כי תאפשר לו להגיש בקשות ספציפיות בנוגע למסמכים שלא הוחזרו. המבקש, מצד אחד, ממשיך לעמוד על קבלת הדיסקים והמחברות המקוריים, ומצד שני אינו מסכים לוותר על טענתו בנוגע ל"כלל הראייה הטובה ביותר" לגבי התפוסים. במצב זה, לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש המחוזי לאפשר למשיבה להמשיך ולהחזיק בתפוסים, שייתכן שיידרשו לשמש ראיה במשפט, ככל שיוגש כתב אישום. בדין הסכימה המשיבה כי החזקת התפוסים תוגבל למשך 180 יום בלבד וכי ככל שלא יוגש כתב אישום עד אז, תפנה בבקשה מתאימה לביהמ"ש השלום. בכך מושג האיזון הראוי בין זכות המבקש לקניין לבין האינטרס הציבורי שבשימור הראיות וזכותם של צדדים שלישיים לפרטיות. הבקשה נדחתה.

ת"פ 24441-05-12 מדינת ישראל נ' ביליק ואח' |more

01.12.2013
(החלטה, שלום ת"א, השופטת מיכל ברק נבו): בקשות לעיון בחומר חקירה מטעמם של שניים מהנאשמים בפרשת גזילת והפצת מרשם האוכלוסין ותוכנת "אגרון" על גלגוליה השונים. נפסק - (1) הנאשמים ביקשו להעביר לידיהם את כל המידע הקיים אצל חברת HP באשר להעלאת מרשם האוכלוסין לרשת האינטרנט, קודם למועד שבו יוחסו העבירות לנאשם 6. ביהמ"ש קבע: ככל שהיה באינטרנט קובץ שטיבו כטיב ה"אגרון", עשוי הדבר לתרום להגנת הנאשם 6. המאשימה תפנה ל-HP ותדרוש ממנה להמציא לה את ממצאי בדיקתה משנת 2007. חומר זה יועבר לנאשמים; (2) הנאשמים ביקשו להעביר לידיהם את ממצאי הבדיקות שביצעו משרד הפנים ורשות האוכלוסין לגבי גניבת מאגרי מידע בשנת 2007 והעלאתם לאינטרנט. ביהמ"ש קבע: די בכך שכל ממצאי הבדיקות שבוצעו במרשם האוכלוסין כלולים בהודעה שהועמדה לעיון הנאשמים. אשר לממצאי בדיקת משרד הפנים, מאחר שאלה ממילא לא הניבו פירות, אין לשלוח את המאשימה לאתר חומר זה, שאינו מצוי בידיה; (3) הנאשמים ביקשו מהמאשימה לחשוף מידע המצוי אצל רמו"ט בדבר אתרי שיתוף קבצים שהפיצו את תוכנת "אגרון". ביהמ"ש קבע: מדובר בחומר שאינו מצוי בידי המאשימה. בקשת הנאשם מתבססת על השערה שקיים חומר כזה, הנשענת על כתבה עיתונאית שצוטטה בדו"ח השנתי של רמו"ט. היקף העבודה שתידרש לשם הפקת המידע הוא רב ביותר. בהתחשב מצד אחד באי-הידיעה אם קיים חומר כזה, ומצד שני בעלויות מתן המידע, אם קיים, ובהתחשב גם בהשפעה שעשויה להיות למידע כזה על הגנת הנאשם, השפעה שאינה דרמטית, אין לנכון להטיל על המאשימה להפיק את המידע. 

ה"ת 10242-11-13 איליה נ' משטרת ישראל - תחנת כרמיאל |more

25.11.2013
(החלטה, שלום עכו, השופטת ג'ני טנוס): בקשת המבקש להחזרת תפוסים, לרבות מחשבים, שנתפסו בבית העסק שלו. המשיבה התנגדה להחזרת מרבית התפוסים, כאשר עיקר התנגדותה נסמכת על רצונה לחלטם בבוא היום ולמנוע בעתיד ביצוע עבירה של משחקים אסורים במחשבים התפוסים. נפסק - החשד בתיק החקירה נסמך על הודעות שנגבו ממספר שחקנים ששהו בבית העסק ואישרו כי השתתפו במשחקי מזל אסורים באמצעות המחשבים נשוא הדיון. מבדיקה שנערכה למחשבים מתברר כי לא אותרו בהם תוכנות לניהול משחקי מזל אסורים. כן נתברר כי המחשבים לא דרושים למשיבה לשם בדיקות נוספות או לשם הגשת חוות דעת. לא נפל פגם בעצם החיפוש, אך לא ניתן להתעלם מפגמים אחרים שדבקו בהליך החיפוש והתפיסה, כגון ביצוע ההליך ללא שני עדים. לא ברור מדוע לא פנתה המשיבה בבקשה לביהמ"ש לפי סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי, להתיר לה להמשיך ולהחזיק בתפוסים המהווים דברים המגלמים חומר מחשב. בעניין דניס הובאה עמדת הפרקליטות בשאלה העקרונית לגבי החלת המגבלות הקבועות בסעיף 32 לפסד"פ גם על הליך תפיסה מכוח סעיף 235 לחוק העונשין, לפיה המגבלות הקבועות בסעיף 32 חלות גם על תפיסת מחשבים שלגביהם קיים יסוד סביר להניח כי שימשו לארגון או עריכת הימורים. בהינתן רמת החשד (הנסמכת רק על הודעות שחקנים) ומנגד על ההגנה על זכויותיו הקנייניות של הפרט שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ומאחר והתפוסים אינם דרושים עוד להמשך החקירה, אלא לחילוט אפשרי בעתיד, הכף נוטה לטובת המבקש. התפוסים יוחזרו למבקש, בתנאים שנקבעו בהחלטה.

ת"ק 57166-02-13 שאול נמרי נ' משטרת ישראל - תחנת לב ת"א |more

12.09.2013
(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם אבי כהן): תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לכאורה לתובע כתוצאה מתפיסת מחשבים וטלפונים ניידים השייכים לו, לצורך חקירה משטרתית שערכה הנתבעת, עקב הגשת תלונה נגד התובע על הטרדה ואיומים. התובע טען כי על התפוסים נמצא חומר מקצועי רב ערך ולקיחתם גרמה לו נזק כלכלי ומקצועי רב. נפסק - דין התביעה להידחות, מאחר ולא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. הנתבעת פעלה על-פי צו חיפוש, שניתן לה על-ידי ביהמ"ש ובמסגרתו נתפסו מחשבים של התובע, כאשר לנתבעת סמכות לכך מכוח סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), התשכ"ט-1969. תפיסת הרכוש היתה חלק מפעולת חקירה שביצעה הנתבעת, על-מנת לגלות אם התובע ביצע עבירות של הטרדה ואיומים ולשם מניעת אפשרות מהתובע לעבור עבירות נוספות. בכך, פעלה הנתבעת לפי חובתה, כפי שנקבעה בסעיף 3 לפקודת המשטרה. בקשת התובע להעתקת החומר המצוי במחשביו שנתפסו, מחשש לשיבוש הליכי חקירה, נדחתה כדין. לנתבעת אין כל אינטרס לא לאפשר העתקת חומר, מלבד אינטרס ציבורי של פגיעה בהליכי חקירה והיא אף הסבירה בהגיון כי ייתכן וההטרדה והאיומים בוצעו באמצעות המחשבים של התובע. התובע לא הוכיח כי הנתבעת החזיקה ברכושו לתקופה לא סבירה. לא עולה כי הנתבעת ביצעה פעולה כלשהי נגד התובע ללא הרשאה (חוקית או שיפוטית) ומשלא היתה בפעולת הנתבעת התנהגות שאינה סבירה, אין הצדקה לפצות את התובע בגין נזקיו שנגרמו מתפיסת המחשבים.

ת"פ 40219-05-11 מדינת ישראל נ' זילברשץ |more

30.08.2013
(החלטה, שלום אילת, השופטת שוש שטרית): במסגרת טיעוניה לעונש ביקשה המאשימה להגיש דיסק תמונות וסרטי תועבה שנתפסו במחשב הנאשם וכן מספר תמונות מודפסות. ב"כ הנאשם התנגד לכך וטען, בין היתר, כי אלו לא נמסרו ולא הועתקו על-ידו בניגוד לחוק סדר הדין הפלילי. נפסק - יש לדחות את טענות הסנגור ולאפשר הבאת הראיות מטעם המאשימה. המאשימה לא הפתיעה את הנאשם וב"כ בראיות חדשות. הסנגור עיין בתיק החקירה הכולל קבצים שלמים, תמונות וסרטונים שנמצאו במחשב הנאשם. טענת המאשימה כי אלה לא ניתנים להעתקה, אלא לעיון בלבד, יש לה אחיזה. כשמדובר באינטרס של הגנה על קטינים ואי הפצת חומר תועבה, הזכות להעתקה נסוגה ודי בעיון שביצע ב"כ הנאשם. הנאשם הודה בכתב האישום המייחס לו הורדת מאות תמונות ועשרות סרטוני תועבה בהם מצולמים קטינים, שמירתם והחזקתם במחשבו האישי, כשהודאתו באה לאחר תיקון כתב האישום ולאחר שב"כ ביצע את העיון הנ"ל. מכאן, שהטענה כי לא נבחנה שרשרת ההעתקה של הסרטונים והתמונות מוטב שלא הייתה נטענת.
12345678910>
לעמוד
12 עמודים