תדפיס מאתר האינטרנט law.co.il

| |

סדר דין פלילי RSS

ק"פ 14542-09-14 מימון נ' צח |more

15.01.2015
(החלטה, שלום י-ם, השופט ירון מינטקוביץ, 6.10.2014): בקשה להעברת הדיון לביהמ"ש בת"א. הנאשמת טענה כי הקובלנה הוגשה לביהמ"ש בירושלים למרות היעדר כל זיקה לתחום שיפוטו. הקובל טען כי העבירות מושא הקובלנה בוצעו באינטרנט ולכן קיימת סמכות מקומית בכל בית משפט בארץ. נפסק - כתב הקובלנה מייחס לנאשמת הפצת לשון הרע תוך שימוש באינטרנט. משכך, העבירה לכאורה נעברה בכל מקום בו יש גישה לאינטרנט, לרבות העיר ירושלים. הבקשה נדחתה. 

עמ"ת 18389-12-14 מדינת ישראל נ' עסילה |more

12.01.2015
(החלטה, מחוזי י-ם, השופטת רבקה פרידמן-פלדמן, 16.12.2014): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בי-ם [מ"ת 2427-12-14], לפיה שוחרר המשיב ממעצר תוך שנאסר עליו לגלוש באינטרנט, להחזיק כל מכשיר שיש בו אפשרות גלישה באינטרנט ועוד. המשיב הואשם בשורת עבירות הסתה, עבירות על רקע גזעני, איומים ועוד, ביחס לפרסומים שפרסם באינטרנט בתקופת מבצע "צוק איתן" ולאחריו. בין היתר, העלה המשיב תכנים המסיתים לאלימות ולטרור לעמוד הפייסבוק שלו ולעמוד YouTube, אשר זכו לחשיפה רבה. במסגרת הערר, ביקשה המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. נפסק -

פרסומי המשיב, אופיים ותוכנם, מעידים על מסוכנות רבה הנשקפת מן המשיב. אמנם אין ראיות ואף לא נטען לחשש שהמשיב ינהג באלימות פיסית בעצמו, אך לעיתים הסתה לאלימות חמורה ומסוכנת לא פחות ממעשי אלימות פיסית. מדובר בפרסומים שצפו בהם אלפי אנשים, חלקם אף פרסמו בתגובה פרסומי הסתה, ודי בכך שחלק קטן מאותם צופים / משתתפים יבצע את המעשים להם הסית המשיב, כדי שתוצאת ההסתה תעלה בחיי אדם. מתוכן הפרסומים עולה כי מדובר בעבירות על רקע אידיאולוגי, המגביר את מסוכנותו של המשיב. הפרסומים נעשו בתקופות קשות וסוערות, בה מסוכנותם של המסיתים רבה יותר ותוצאות ההסתה עלולות להיות חמורות יותר.

חלופת המעצר שנקבעה על-ידי ביהמ"ש קמא אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ואין בה כדי להבטיח את מטרות המאסר. לא ניתן לבחון את החרטה שהביע המשיב זמן כה קצר לאחר שהפגין בפרסומיו הרבים והקשים שינאה ליהודים והסית לפגוע בהם ולא ניתן לסמוך עליה בקביעת חלופת מאסר. מדובר בחלופת מאסר שלא ניתן לפקח עליה. הטלת איסור על המשיב להשתמש באינטרנט, כאשר האינטרנט זמין בכל עת ובכל מקום, נשענת על מתן אמון מלא במשיב שלא יפר תנאי זה ושלא ימשיך בהסתה מסוכנת כפי שנהג עד למעצרו. אמון כזה לא די בו כדי להבטיח את מטרות המעצר, בפרט כאשר מדובר בעבירות שעלולות להביא לפגיעה ברכוש, בגוף ובחיי אדם. הערר התקבל, המשיב ייעצר עד לתום ההליכים.

ה"ת 39090-12-14 ערן ורד נ' משטרת ישראל / תחנת לב ת"א |more

25.12.2014
(החלטה, שלום ת"א, השופט עידו דרויאן): בקשת המבקש לקבל חזרה מחשבים וחומר מחשב שנתפס. המבקש מפיץ באינטרנט, בעיקר בפייסבוק, דברי גינוי נגד שוטרים והמשטרה, לרבות צילומים של שוטרים מסוימים הנקובים בשמותיהם. נפסק -

אפשר כי מעשי המבקש מהווים איום על אותם שוטרים וכי הם עלולים לפגוע ביכולת אותם שוטרים למלא את תפקידם. עם זאת, אין מדובר בהסתה לפגיעה פיסית בשוטרים או במשפחותיהם, אלא באופן מפורש מדובר בקריאה ל"לפעולות אזרחיות נגד משטרת ישראל". על הרשויות להלך על התפר הדק שבין הצורך לשמור על השירות הציבורי ויכולתו למלא את תפקידו, לבין חופש הביטוי ובכלל זה חופש הביקורת של האזרח על שירות זה. אמירותיו הכתובות של המבקש מקוממות, קשות ובוטות, אך קשה לראות בהן פגיעה ממשית ביכולת השירות הציבורי ובכלל זה המשטרה למלא תפקידו. גם אם תפיסת המחשבים היתה מוצדקת, דומה כי המשך ההחזקה אינו נדרש.

מדובר בעבירות המתבצעות על דרך התגלותן החיצונית בפרסום. כך לגבי איומים, כך לגבי העלבת עובד ציבור וכך גם לגבי חשש לשיבוש מהלכי חקירה. כיוון שכך, תפיסתו של מחשב שבו המבקש מפקיד את צפונותיו ומחשבותיו ככל אחד מאיתנו, והמשך ההחזקה במחשב כזה, פוגעים בצורה בלתי מידתית בחירות הביטוי והמחשבה ומסכנים גם את חופש ההפגנה ואת חופש הביקורת. ביהמ"ש אינו מקל ראש בעבירות מסוג זה, אך הוכחתן אינה מצריכה ואינה מצדיקה את המשך החזקת המחשבים. מנגד, התרת חיטוט של המשטרה בחומר מחשב כה רב היקף משמעה הפשטת האזרח מכל זכות רלבנטית, שלא לצורך המצדיק אמצעי חמור זה. יש להשיב את המחשבים לידי המבקש.

בש"פ 7585/14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל ואח' |more

18.11.2014
(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט עוזי פוגלמן): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופט חאלד כבוב, מיום 12.10.2014 [ת"פ 60386-06-14]. העורר הועמד לדין פלילי וביקש כי המאשימה תעביר לו מסמכים שהם לשיטתו מהותיים ורלוונטיים להגנתו, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה. מכאן הערר. בין המסמכים שנתבקשו: עיון והעתקת חומר מחשב המצוי בביתם של עד המדינה בפרשה (עדי שלג) ורעייתו וכן מהחברה שבבעלות רעייתו של עד המדינה וכן עיון והעתקת מלוא התיעוד מתוך הטלפון הנייד של עד המדינה, לגבי כל התקופה שהועתקה. נפסק -

אין צורך להידרש לשאלת חומר המחשב, שכן המדינה הודיעה שטרם בדקה את החומרים שהועתקו ממחשב בני הזוג וכי היא נכונה לערוך בדיקה כאמור ולמסור לידי ההגנה חומרי חקירה רלוונטיים ככל שיימצאו כאלו. טענות העורר שמורות לו ככל שתהיינה לו כאלו בתום הבדיקה. נותר להכריע בבקשת העורר לעיין ולהעתיק את המידע שהועתק מן הטלפון הנייד של עד המדינה. העורר טען כי אין די בחומר שנמסר לעיונו וכי ההחלטה להימנע ממסירת כל המידע שבטלפון מעניקה משקל יתר להגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים, על-פני זכותו של העורר למשפט הוגן. סעיף 74 לחוק מעגן את זכות הנאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה הנוגע לאישום. למונח "חומר חקירה" יש להעניק פרשנות מרחיבה, אך לא כל חומר ייחשב כ"חומר חקירה".

במקרה דנן, לא עלה בידי ההגנה להצביע על תועלת, לא כל שכן תועלת ממשית, שתצמח מעיון בכל המידע שהועתק מהטלפון הנייד של עד המדינה ולא הובהר אם לסברת ההגנה יש מידע קונקרטי בעל ערך ראייתי להגנת הנאשם במידע שהועתק. לעומת זאת, דומה שהפגיעה האפשרית בפרטיות היא מובנת מאליה, שכן מסירת המידע המבוקש תביא לחשיפת סוד שיחם של עד המדינה ושל בני שיחו. התביעה העבירה לידי ההגנה חלק מן החומר שהועתק לפי שני פילוחים משמעותיים שיש בהם כדי לכסות לכאורה נתונים שעשויים להיות רלוונטיים לאישום נגד העורר. באיזון בין האינטרסים המתחרים הכף נוטה לעבר הסתפקות במידע שכבר הועבר להגנה.   

בש"פ 7289/14 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט |more

02.11.2014
(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יצחק עמית): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בי-ם מיום 29.10.2014 [ת"פ 426/09]. התיק בעניין "פרשת טלנסקי" הוחזר לביהמ"ש המחוזי לשמיעת עדותה של עדת המדינה, שולה זקן. התביעה העבירה להגנה חומרי חקירה הקשורים לעדה, לרבות תקליטור הכולל את כל הודעות הדוא"ל הנכנס של העדה. התביעה הודיעה להגנה כי התקליטור הועבר בטעות וכולל חומרי חקירה לא רלוונטיים, העשויים לפגוע בפרטיות עדת המדינה ולגרום להפרת חיסיון עו"ד-לקוח. ההגנה עמדה על זכותה לעבור על החומר כדי לסווגו. בקשת התביעה להשיב את הדיסק התקבלה באופן חלקי על-ידי ביהמ"ש המחוזי, שהתיר להגנה לעיין בתוכנו תחילה. מכאן הערר. נפסק -

נפלה אצל התביעה תקלה כפולה: (1) במישור היחסים בין העדה לבין המשטרה והתביעה - העברת תיבת הדוא"ל הפרטית של העדה פוגעת לכאורה באופן לא מידתי בפרטיות העדה ושמא אף מהווה הפרה של הבטחה מפורשת או מכללא כלפיה כי החומר הפרטי-אישי לא יועבר להגנה. יודגש כי מדובר בתיבת דוא"ל פרטית ב"וואלה", להבדיל מתיבת הדואר ששימשה את עדת המדינה בעבודתה; (2) במישור היחסים שבין התביעה להגנה - התקליטור הועבר להגנה בצירוף מכתב הכולל אמירה שכמוה כהצהרה כי כל תיבת הדוא"ל מהווה חומר חקירה רלבנטי. אין לתפוס את התביעה על טעותה.

התביעה נהנית מחזקת הגינות כי העבירה להגנה את חומרי החקירה הרלבנטיים. לא ניתן להתעלם מהמצב שנוצר, אולם אין סיבה טובה להנציח את המצב הפתולוגי שנוצר ואף להגדיל את הנזק. יש להחזיר את מצב הדברים אל דרך המלך, על-מנת למנוע מצב דברים שיש בו כדי להלך אימים על עדת המדינה טרם מתן עדותה, או כדי לפגוע בחיסיון עו"ד לקוח, או לפגוע בפרטיותה או בפרטיות צדדים שלישיים מעבר למידה הנדרשת לצורך ההליך. ביהמ"ש קמא ביקש בהחלטתו לאזן בין האינטרסים הנוגדים והתיר ל-3 עורכי דין מצוות ההגנה לעיין בתקליטור, אך לא להעתיק חומרים ממנו. אף אם נזדמן כבר להגנה לעיין בחומר בתקליטור, אין מקום להגדיל את היקף הפגיעה בפרטיות או בחיסיון ויש להחזיר את הדברים למסלולם בהקדם האפשרי. התביעה תחזור ותסרוק את תיבת הדוא"ל ותבחן את רלבנטיות המסמכים. הערר התקבל.

בש"ע 730-08-14 מדינת ישראל נ' אברהם |more

30.10.2014
(החלטה, שלום ב"ש, השופט יואב עטר): נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של פרסום הסתה לגזענות, הסתה לאלימות או טרור ופגיעה ברגשות דת. לפי הנטען, בעקבות אירוע טרור בו נחטפו ונרצחו 3 נערים, יצר המשיב עמוד בפייסבוק בו הועלו תכנים המסיתים לאלימות ולגזענות כלפי אנשים ממוצא ערבי וכי המשיב שלט בתכנים שפורסמו. עוד נטען כי לאחר שפייסבוק סגרה את העמוד הנ"ל, פתח המשיב חשבון נוסף שם פרסם דברים המהווים קריאה ליציאה מיידית לביצוע מעשי אלימות בערבים ותמונות מסיתות. המשיב שוחרר ממעצר בתנאים מגבילים ובערובות כספיות והמחלוקת בין הצדדים היא ביחס לתנאי האוסר על המשיב את השימוש ברשת האינטרנט. נפסק -

קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב ביחס לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. המשיב הודה בחקירתו שפרסם בעצמו פרסומים בעלי אופי מסית לאלימות וכן פרסומים בעלי אופי של הסתה לגזענות ופגיעה ברגשות דת. די בפרסומים בהם הודה המשיב בכדי להקים תשתית ראייתית לכאורית נגדו. בנוסף, הודה המשיב כי ניהל את אותם דפי פייסבוק ועל-כן הייתה לו שליטה על המתפרסם בהם. אופיים של הפרסומים מצדיק את הגבלת יכולת השימוש של המשיב ברשת האינטרנט ומכל מקום מדובר בפגיעה מידתית במשיב. ככל ויעלה בידי ב"כ המשיב להציע בהמשך מנגנון שיאפשר שימוש מבוקר של המשיב באינטרנט ואשר יציע אפשרות פיקוח משמעותית על פרסומיו, לרבות תחימת אופי השימוש לצורך עיסוק מקצועי כזה או אחר, או העברת הודעות דוא"ל פרטיות, ניתן יהיה לבחון צמצום מגבלה זו. אולם לעת עתה, ראוי להותיר את התנאי האוסר על שימוש ברשת האינטרנט על כנו.

צ"א 16162-10-14 משטרת ישראל - מפלג הונאה מחוז ת"א נ' עו"ד נועם קוריס ואח' |more

29.10.2014
(החלטה, שלום ת"א, השופט ירון גת): בקשה להתיר עיון בחומר כתוב ובחומר מחשב, שנתפסו במהלך חיפושים, שבוצעו לפי צו, במשרדו ובביתו של המשיב וכן להורות על הארכת תוקף התפיסה של מחשבים מוסדיים שנתפסו. החיפוש והתפיסה בוצעו במסגרת חקירת פרשת "אייקיוטק". המשיב 1 הוא בא-כוחם של חשודים בפרשה. נפסק -
  • בהתאם לסעיף 48 לפקודת הראיות וסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, חל חיסיון מוחלט על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עו"ד ללקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח, שיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על-ידי עוה"ד ללקוח.
  • עם זאת, אם יש תשתית ראייתית המצביעה על כך שההתייעצות עם עוה"ד נועדה לקדם פעילות עבריינית של הלקוח, לא יחול חיסיון על המסמכים הרלוונטיים, גם אם עוה"ד לא היה מודע לכך, שכן לא קיים קשר ענייני לשירות מקצועי במצב זה. אין לראות כשירות מקצועי פנייה לעו"ד לקבלת עצה בנוגע לביצוע פלילית והחיסיון לא יחול שעה שעוה"ד עצמו נחקר כחשוד בפלילים, לבדו או כשותפו של הלקוח. על ביהמ"ש לבחון האם קיים חשד סביר לכאורה לקיומן של נסיבות בהן לא יחול החיסיון.
  • קיים חשד סביר לכאורה שהמשיב 1 מעורב במעשים הפליליים המיוחסים ללקוחות ולכל הפחות קיים חשד סביר לכאורה לכך שההתייעצות עם המשיב 1 נועדה לקדם פעילות עבריינית של הלקוחות. קיים חשד סביר לכאורה שהמשיב 1 הוא ששלט בחברות בפועל, ניהל אותן וקיבל את הכספים עבורן וכן לכך שהחזיק והשתמש בתוכנת "אגרון".
  • לא חל חיסיון עו"ד לקוח על החומרים שנתפסו במשרד המשיב 1, הנוגעים לחברות ולגורמים נשוא החקירה הפלילית שמנהלת המבקשת בפרשה. המבקשת רשאית לעיין בחומרים שנתפסו הנוגעים לעניינים נשוא החקירה. ביהמ"ש אף קבע הסדר לעניין הבחנה בין חומרים הנוגעים לחקירה לבין כאלו שאינם כאלו, משום שייתכן ונתפסו גם חומרים הנוגעים ללקוחות אחרים של המשיב 1 שלגביהם חיסיון עו"ד-לקוח שריר וקיים.
  • בעניין תוקף תפיסת המחשבים המוסדיים, סוגייה זו מוסדרת בסעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969. במקרה דנא, ביחס לחומרי המחשב שנתפסו במשרדי המשיב 1, הבקשה להארכת הצו הוגשה זמן קצר לאחר שחלפו 48 שעות. אין לקבל את טענת המשיב כי יש בכך כדי לבטל את תוקף התפיסה. בית המשפט מוסמך להורות על המשך תפיסתו של חומר מחשב מוסדי, אף אם פקעה תקופת תוקפו של צו התפיסה הראשוני, באם יש הצדקה לכך.
  • הבקשה הוגשה באיחור שאינו ניכר והגם שמדובר בפגיעה בלתי מבוטלת בחופש העיסוק ובפרנסת המשיב 1, אין מדובר בפגיעה בזכות יסוד בסיסית כגון חירותו של הנחקר. החשדות המיוחסים למעורבים בפרשה חמורים וקיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה בקיומה של חקירה תקינה שתוביל לחקר האמת. בנוגע לתפיסת חומרי מחשב קיים סעד חלופי ואפקטיבי להשבת התפוסים, הוא העתקת החומרים ומסירת ההעתק לידי הנחקר, שניתן לעשות בו שימוש כתרופה להפרות. בנסיבות אלו, ישנה הצדקה להורות על הארכת תוקף הצו לתפיסת חומרי המחשב המוסדיים שנתפסו.
  • ביחס למחשבים ולמכשירים שלגביהם לא הוגשה בקשה להארכת הצו, יש לבחון תחילה האם מדובר בחומר מחשב מוסדי הזוכה להגנת סעיף 32(ב). תכלית הסעיף היא להגן על תפעולם התקין של עסקים והמחשבים שיזכו להגנה הם אלו המנהלים את רישומי הפעילות השוטפת של העסק ושתפיסתם עלולה להביא לפגיעה ממשית בשגרת עסקיו.
  • מכשיר ה-DVR המכיל את צילומי מצלמות האבטחה של העסק אינו מחשב מוסדי ומשרד המשיב 1 יכול להוסיף לפעול באופן תקין גם ללא המכשיר. באשר לתפיסת המכשיר הנייד החכם של המשיב 1 והמחשב הנייד מחדר העבודה שלו - אלו הם מחשבים מוסדיים. הם מצויים בשימוש העסק וכוללים פרטי התקשרות של לקוחות וספקים ועוד. אין להיעתר לבקשתה המאוחרת של המבקשת להורות על הארכת הצו לתפיסת מכשירים אלו ויש להשיבם למשיב. על-מנת שלא לפגוע בחקירה, יש לאפשר למבקשת להעתיק את תוכנם של מחשבים אלו טרם השבתם.
  • באשר לבקשת המשיב 1 לאפשר לו להעתיק את חומרי המחשב שנתפסו ושיוותרו בחזקת המבקשת - מהרגע בו תחל המבקשת בעיון מלא בחומרי המחשב, ניתנים לה 15 ימים על-מנת לבצע חקירות ביחס לחומרים אלו, טרם העברת העתק מהחומרים למשיב 1. לאחר תום 15 ימים אלה, תמסור המבקשת למשיב 1 העתק מכל חומרי המחשב שנתפסו ונותרו בידיה.

מת 17724-10-14 מדינת ישראל נ' זועבי |more

19.10.2014
(החלטה, מחוזי חיפה, השופט יצחק כהן): בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בכתב האישום נטען כי המשיב פתח חשבון פייסבוק תחת השם הבדוי "יוסי יהב" ונהג ליצור קשר עם קטינות בנות 13-14 ולשוחח איתן בענייני מין. בין היתר התכתב הנאשם עם קטינה אשר שלחה לו תמונה שלה בבגד ים וכאשר סירבה לשלוח לו תמונות עירום, פרסם את תמונתה בסמוך לכיתוב פוגעני. הנאשם הואשם בעבירות של עשיית מעשה מגונה, הטרדה מינית והתנכלות, סחיטה באיומים וקבלת דבר במרמה.

נפסק - קיימות ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל רב להוכיח את העובדות המפורטות בכתב האישום (לרבות הודאת המשיב כי פתח חשבון פייסבוק ע"ש "יוסי יהב"). בחומר החקירה מצוי "דבר מה" לחיזוק הודאת הנאשם, לרבות שיחות הווטסאפ שקיים הנאשם עם הקטינה וכן הודעות שנגבו מקטינות אחרות שעמדו בקשר עם הנאשם בפייסבוק. קיימת עילה להארכת מעצר הנאשם עד לתום ההליכים. פרסום תמונות של קטינה, לצד כינויי גנאי מהסוג בו כינה אותה הנאשם, עלולות להיות הרסניות ביחס לקטינה. ביהמ"ש התקשה לראות כיצד ניתן לאיין את מסוכנות המשיב, כאשר הוא מצוי בחלופת מעצר בביתו, אותו בית ממנו בוצעו העבירות בהן הוא מואשם.

התקשרויות המשיב עם הקטינה נעשו באמצעות מחשב נייד המשמש את כל בני המשפחה. כל בני המשפחה מחזיקים ב"טלפונים חכמים". ה"טלפון החכם" הוא מכשיר טלפון בעל יכולות מופלאות, והוא למעשה מחשב נייד זעיר, המאפשר גישה לרשתות חברתיות כמו כל מחשב אחר, שולחני או נייד. במקרה של הנאשם, תנאי סף לחלופת המעצר המתאימה לו הוא שתיחסם בפני המשיב כל אפשרות גישה למכשירים, באמצעותם ניתן להתקשר לרשתות חברתיות תחת זהות בדויה ולפתח שיחות בעלות תכנים מיניים. בשלב זה, לא שוכנע ביהמ"ש שחלופת המעצר המוצעת מספקת דרישה זו. מעצר הנאשם הוארך עד תום ההליכים.

ק"פ 49158-04-14 יניב בן נ' אופיר לב |more

09.06.2014
(החלטה, שלום י-ם, השופט ירון מינטקביץ): בקשת הנאשם להעביר את הדיון בקובלנה לביהמ"ש השלום בת"א. נפסק - לפי כתב הקובלנה מיוחסת לנאשם הפצת לשון הרע תוך שימוש באינטרנט ועל כן לכאורה העבירה נעברה בכל מקום בו יש גישה לאינטרנט, לרבות העיר י-ם. הבקשה נדחתה. 

ע"ח 10805-04-14 קריאף ואח' נ' מדינת ישראל |more

26.05.2014
(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ד"ר עודד מודריק): חוק סדר הדין הפלילי (סעיף 74(א)) מאפשר לנאשם ולסנגורו זכות עיון "ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת". העוררים מעורבים בפרשיית עבירה רחבת היקף המתבררת בבית משפט השלום, אשר חומר החקירה בה מקיף אלפי מסמכים. הפרקליטות העמידה לרשות העוררים רשימה מלאה של חומר החקירה, הערוכה בגיליון אלקטרוני מסוג אקסל. הגיליון נמסר להגנה כשהוא "פתוח לקריאה בלבד", לרבות אפשרות "בחירה" ו"חיפוש", אך כל שאר פונקציות התוכנה נחסמו בידי המאשימה.

הפרקליטות סירבה לאפשר לעוררים שימוש מלא בתוכנת האקסל ובקשתם נדחתה גם על-ידי ביהמ"ש השלום [ת"פ 2906-10-13], בנימוק שהרשימה שנמסרה עונה לתכלית החוק וכי גיליון האקסל הוא כלי עבודה ועזר טכנולוגי של הרשות החוקרת, שאינו חלק מ"חומר החקירה". מכאן הערר. נפסק -
  • גיליון האקסל הוא רישום אלקטרוני, המהווה קובץ נתונים המכונסים אלי טבלה שלה "תכונות" רבות, בעיקר לשם ביצוע "חיתוכים" שונים. לרשימות המקובצות שמאפשרת התוכנה להפיק עשוי להיות ערך רב בניהול המשפט. התוכנה היא עניין של "נוחות" גרידא.
  • אמנם הפרקליטות מסרה לסניגורים את הרשימה באופן המאפשר להתמצא בחומר החקירה על-ידי פונקציית חיפוש, אך "מחווה אבירית" זו מועילה רק מעט. פונקציית החיפוש במסמך PDF היא בעלת יכולת מוגבלת שאינה דומה לאפשרות לערוך רשימה מקובצת בלחיצת כפתור ואינה מאפשרת לערוך חיתוכים שונים.
  • הרשימה היא פרי עבודה של הגורם החוקר. גורמי החקירה העמידו את הרשימה לרשות התובע. כעת יכול התובע להלך על נקלה בשבילי חומר החקירה כשהם נהירים לו כשבילי מקום מגוריו. הוא יכול להגשים בקלות את התכלית ה"תביעתית" שנועדה לרשימת חומר החקירה. האם זה הדבר גם ביחס לתכלית ה"הגנתית" שנועדה לרשימת חומר החקירה? התשובה חיובית, אלא שהדבר כרוך בעבודה רבה, סיזיפית ומאומצת.
  • ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי הרשימה היא כלי בקרה בידי הסניגור להבטיח כי כל החומר שנאסף נמסר לו. הפסיקה לא מיצתה את איתור התכליות הרלבנטיות של הרשימה. תכלית נוספת וחשובה של רשימת חומר החקירה היא לאפשר להגנה מבט רחב על חומר זה, כדי להוות מסד להכנה יעילה של הגנת הנאשם. תכלית זו אינה סותרת את פסיקת ביהמ"ש העליון. היא משלימה אותה.
  • החוק אינו מחייב את הגורם החוקר להכין את הרשימה בגיליון אקסל. אלמלא הייתה רשימה כזו, ככל הנראה לא ניתן היה לכוף את עריכתה. אולם בהימצא רשימה כאמור, לא זו בלבד שניתן בידי התביעה יתרון גדול, אלא גם נמנעה מהנאשם האפשרות להשתמש בכלי התגוננות מובהק.
  • קיפוח האפשרות לעיין ברשימת אקסל על כל תכונותיה, עולה כדי פגיעה מסוימת בהוגנות ההליך. ליעילות המשפט השלכה מהותית על "עשיית צדק". ראוי לצקת בביטוי "רשימת חומר חקירה" תוכן שמתיישב עם הצורך החיוני של קיום משפט יעיל.
  • המציאות החברתית, המשפטית והכלכלית המשתנה הניבה בין היתר את תיקי הענק הפליליים ("מגה-תיק"). המציאות מחייבת התאמה בין אופיו ואורח התנהלותו של משפט ענקים לבין יכולות טכנולוגיות שפותחו ושבכוחן לייעל את ההליך. בזכות הטכנולוגיה של תוכנת האקסל ניתן לגונן טוב יותר על זכותו של הנאשם להגנה יעילה ולמשפט הוגן. רשימת האקסל בתכונתה המלאה תועמד לעיון העוררים וסנגוריהם.
12345678910>
לעמוד
14 עמודים