ק"פ 18282-09-11 אסייג ואח' נ' אסייג

(החלטה, שלום חיפה, השופטת תמר נאות פרי, 8.2.2012): בקשת הנאשמת למתן צו עיון בחומר חקירה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982. נפסק - יש להיעתר לבקשה בחלקה. על קובלנה פלילית פרטית חלות הוראות סעיף 74 וניתן לעתור לעיון בחומר החקירה. יחד עם זאת, חלק נכבד מהמבוקש כבר הומצא וחלק נוסף אינו חיוני ואינו אפשרי. על הקובלים להעביר לעיון ההגנה את המסמכים שבכוונתם להציג על-מנת לתמוך בטענתם לגבי פרסומים באינטרנט. לא ניתן לדרוש מהקובלים להציג פירוט של כל הפעילות שביצעו באינטרנט בתקופה הרלבנטית. ככל שיש לקובלים חשבונות אינטרנט פעילים, הרי שהם גולשים באתרים, שולחים דוא"ל, עובדים וכו'. מדובר בעשרות עד מאות פעולות ביום. הקובלים אינם יכולים לשחזר את כל פעילותם באינטרנט בתקופה כזו או אחרת. הנאשמת לא הסבירה במדויק מדוע היא זקוקה למידע אודות כתובות ה-IP של מחשבי הקובלים, בבית ובעבודה. הבקשה לגבי כתובות ה-IP, כפי שנוסחה, אינה יכולה לסייע לנאשמת. ישנם מחשבים בעלי כתובת קבועה, ישנן כתובות מתחלפות וישנן סיטואציות שהכתובות מתחלפות מתוך הקצאה מוגדרת. לא ניתן להיענות לבקשה לקבלת פירוט כל אתרי האינטרנט בהם גלשו הקובלים ובפרט אתרי חילופי זוגות או אתרים בעלי אופי פורנוגרפי. הקובלים מתבקשים להודיע לנאשמת אם הם אכן גולשים באתרי חילופי זוגות או אתרים פורנוגרפיים, לרבות שם האתרים הללו וכתובתם.

ע"ח 41107-01-12 שטיינברג נ' מדינת ישראל

(החלטה, מחוזי ירושלים, השופט בן-ציון גרינברגר, 5.2.2012): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בירושלים [ע"ח 44804-10-11], שדחה את בקשת העורר לגילוי חומרי חקירה בקשר להליך הפלילי המתנהל נגדו. כנגד העורר, מורה בבית ספר בירושלים, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשים מגונים כלפי מי שהיו שניים מתלמידיו. העורר כפר במיוחס לו. לצורך הפרכת גרסת המתלוננים ומחשש לתיאום עדויות, ביקש העורר להורות על קבלת העתק מרשימת שיחות הטלפון והמסרונים שהוחלפו בין הטלפונים של המתלוננים וכן כל תקשורת מחשבים ביניהם לתקופה שלפני הגשת התלונות. כן ביקש לקבל רישומים אודות המתלוננים בתיקי בתי הספר. נפסק - הבקשה מעמידה זו מול זו שתי זכויות בסיסיות ועקרוניות. מחד, זכות הפרט לשמירה על כבודו ופרטיותו ומאידך, זכותו של הנאשם להכין הגנה מלאה נגד האישומים נגדו. יש לקבל את הערר חלקית. הרישומים הקשורים למתלוננים בתיקי בתי הספר יכולים להוות מרכיב רלבנטי בהגנת הנאשם והם יועברו לעיון בית המשפט, על-מנת לצמצם את הפגיעה בפרטיות.

אין להיענות לבקשת העורר למתן צו גילוי התקשורת שהתקיימה בין המתלוננים עובר להגשת תלונותיהם. עובדת ההגשה בצוותא של התלונות אושרה על-ידי התביעה ואינה זקוקה להוכחה. החיפוש אחר סממנים נוספים של תיאום בין המתלוננים במסגרת התקשורת שלהם בשיחות טלפון, טקסטים ואף תקשורת מחשבים במחשב, דוגמת פייסבוק, הינו פוגעני ביותר לפרטיות המתלוננים ועלול לחשוף חומרים רבים אשר אינם רלבנטיים ועלולים לפגוע פגיעה חמורה בפרטיותם.

ק"פ 1620-02-10 עופר מנירב, רו"ח נ' צפריר הולצבלט, רו"ח

(החלטה, שלום ת"א, השופט שמאי בקר): הקובל התמודד בבחירות שנערכו בשנת 2009 לנשיאות לשכת רוה"ח. כתבה שהתפרסמה ב"גלובס" הציתה מלחמת תגוביות (טוקבקים) בין מחנות המתמודדים. הקובל, שנפגע מחלק מהתגוביות שנכתבו אודותיו פנה לבתי משפט אזרחיים, שם ביקש וקיבל צווים להרמת מסך האנונימיות מעל משתמש שכינה עצמו "דורון". התברר כי המפרסם האלמוני הוא הנאשם בהליך זה, הנמנה על המחנה היריב לקובל. הקובל הגיש נגד הנאשם קובלנה פלילית לפי חוק איסור לשון הרע. הנאשם הגיש בקשה לגילוי חומר חקירה לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי, כאשר הצדדים חלוקים אם ניתן להגיש בקשה כאמור במסגרת קובלנה פלילית. נפסק - אם לנאשם רגיל, שהמדינה החליטה להעמידו לדין, יש זכות לעיין בחומר החקירה, קל וחומר שלנאשם שאדם פרטי, בשר ודם, בעל גחמות ומאווים כמוסים (לצד אינטרסים לגיטימיים), החליט להעמידו לדין פלילי, קיימת אותה הזכות. במקום בו קיימת זכות מהותית, ברי כי קיימת הזכות לתבוע את מימושה, על דרך הגשת בקשה לפי ס' 74 לחסד"פ.

הגנה מן הצדק מחמת אכיפה בררנית במסגרת קובלנה פלילית? הנאשם מבקש לקבל לידיו חומר ביחס לתגוביות אחרות לכתבה, וביחס לזהות כותביהן, על-מנת לבסס טענת אכיפה בררנית כלפיו. היכול מי שנחשפה זהותו וערוות תגוביתו לבקש ביטול כתב האישום מפאת שגם מגיבים אחרים הוציאו לכאורה לשון הרע על הקובל, ולא הועמדו לדין? התשובה שלילית. יכול גם יכול מי שסבור כי הוצא נגדו לשון הרע לברור את המוץ מן התבן, ולומר - כי תגובה פלונית פגעה בציפור נפשו ובשמו הטוב, אך תגובה אלמונית - לאו. אף יכול הקובל לבחור אילו מן התגוביות היא ה"משובחת" ביותר, זו המשמיצה אותו ביותר, ולבחור להעמיד לדין אותה ואת כותבה. אין זה ריאלי לדרוש מפלוני להסביר אילו תגוביות כן פגעו בו ואילו לא. אין להטיל על אדם פרטי לתבוע בפלילי את כל משמיציו, רק על-מנת שלא ירד לטמיון נסיונו לבוא חשבון ולטהר את שמו מול משמיץ פלוני.

ע"ח 53820-11-11 מימון נ' מדינת ישראל

(החלטה, מחוזי נצרת, השופט יוסף בן-חמו): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בנצרת, שדחה את בקשת העורר להחזרת תפוסים [ב"ש 7451-11-11]. התפוסים הם 6 מחשבים, לרבות מארזים, כוננים, מקלדות ועכברים, מצלמות אבטחה, בקר שליטה וכסף מזומן, שנתפסו ב"קפה אינטרנט" שניהל העורר. נפסק - המשטרה פעלה בסמכות בעת שתפסה את המחשבים, שכן היה לה יסוד סביר להניח כי במחשבים נעברה עבירה וכי הם עשויים לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה. העובדה שהמחשבים נתפסו זו הפעם השלישית בגין אותו חשד לביצוע עבירה, מאפשרת לומר כי המחשבים "הוכיחו את עצמם" כעבריינים מועדים ויש יסוד לחשש כי אותם מחשבים ימשיכו לשמש לעבירה. אין לקבל הטענה כי סמכות המשטרה לתפוס חפץ עומדת לה רק במקום שבו נדרשת החזקתו לצורך חקירה או לצורך הגשתו כראיה. טענה זו סותרת את הוראות ס' 32 לפקודת החיפוש, הקובע כי המשטרה מוסמכת לשים ידה על חפץ אם עומדים לעבור בו עבירה.

בש"פ 6695/11 מדינת ישראל נ' פלוני

(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ניל הנדל): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז [תפ"ח 46714-02-11]. מהו האיזון הראוי בין זכותו של נאשם להעתיק, לצרכי הגנתו, תצלומים של איבריו המוצנעים של נפגע עבירת מין קטין, לבין זכות הנפגע לשמירה על פרטיותו? המשיב הואשם בביצוע עבירות מין בבתו הקטינה וביקש להעתיק את צילומי איבריה המוצנעים, כפי שצולמו על-ידי המכון לרפואה משפטית והועלו על מדיה דיגיטאלית, לשם הכנת חוות דעת להגנתו. נפסק -

• זכותו של נאשם בהליך פלילי, לעיין בחומר החקירה נגדו, נועדה כדי לאפשר לו להיערך כראוי למשפט, כדי לחתור להגיע לחקר האמת, לשמור על קיומו של הליך הוגן וכן נובעת היא ממעמדו המיוחד של הנאשם בהליך הפלילי.
• הזכות לעיון ולהעתקת חומר החקירה, עשויה להביא בעקבותיה פגיעה בזכויות ובאינטרסים של מתלוננים ועדים. בעוד שהעיון בחומר החקירה טומן בחובו פגיעה בזכות לפרטיות ולכבוד של נפגע העבירה, יש להקפיד שהפגיעה אינה עולה על הנדרש לצורכי ההגנה של הנאשם.
• בנסיבות המקרה, כיצד בא לידי ביטוי האיזון בין בקשת המשיב להעביר את התצלומים על-גבי מדיה דיגיטאלית למומחה מטעמו, לבין זכות הקטינה לשמור על פרטיותה? אין להסתפק במגבלות שהטיל ביהמ"ש קמא. האיזון שקבע ביהמ"ש קמא נותן משקל יתר לצורכו החיוני של המומחה שהמדיה הדיגיטאלית תהיה בידיו לשם חוות הדעת. התרומה העיקרית בהעתקת התצלומים הדיגיטאליים תהיה לנוחיות המומחה וצוותו.
• במתח שבין זכות הפרטיות של נפגעת העבירה לבין זכות הנאשם לנהל את הגנתו, שיקול הנוחות אינו יכול להכריע. תנאי העיון שהוצעו על-ידי העוררת משקפים את השיקולים השונים: צפייה לא מוגבלת בתצלומים הדיגיטאליים במחשב שבמכון; אפשרות להשתמש בספריה המשפטית שבמקום ושימוש במחשב נוסף בעל חיבור רשת חיצוני למאגרי מידע מקצועיים.
• טעם שני השולל את האיזון שנקבע בביהמ"ש קמא עניינו בפגיעה המסתברת שתיגרם לפרטיות הקטינה עקב העתקת המדיה הדיגיטאלית והעברתה לידי מומחה המשיב. הטכנולוגיה מגלה כל יום מחדש אפשרויות לחדור למחשבים פרטיים, מכשירים סלולריים ואף למחשבים הנושאים מידע מסווג ברשות המדינה. אין בנדרש לבסס שאמצעי ההגנה על התצלומים במחשבו של מומחה המשיב אינם מספקים ואין בהנחה זו משום הטלת ספק באמינותו.
• המחשב במכון לרפואה משפטית הוא מחשב "טיפש", המאפשר לצפות בתמונות באיכות טובה, אך לא ניתן להעביר ממנו תמונות אפילו בטעות והוא נטול חיבור רשת חיצוני. התרת הוצאתם של התצלומים הדיגיטאליים מכותלי המכון יוצרת סיכון, אף אם אינו גבוה, שיידלפו ושיעשה בהם שימוש שלא במסגרת התיק.
• הטכנולוגיה החדשה להצגת ראיות ושמירתן מבורכת היא, אך יש להכפיף אותה לעקרונות היסוד של המשפט הפלילי. בוטלה החלטת ביהמ"ש המחוזי שהתירה למומחה מטעם המשיב לקבל העתק של המדיה הדיגיטאלית, אך נשמרת לו הזכות לעיין בה בגדרי המכון לרפואה משפטית.

ה"ת 11723-06-11 אלי וקנין נ' מדינת ישראל

(פסק-דין, שלום חדרה, השופט נאסר ג'השאן): בקשה להחזרת תפוס לפי ס' 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969. התפוס הוא מחשב נייח, בו מחזיקה המשטרה הואיל ולטענתה הוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי (לפי ס' 32(א) לפקודה). המבקש הוא בעליו של המחשב ואביו של נאשם בתיק פלילי במסגרתו נתפס. נפסק - הפקודה מטילה על המשטרה חובה להשיב את המחשב לבעליו, ככל שניתן להפריד ממנו את החומר המבוקש וככל שאין המחשב עצמו דרוש לשם חילוטו בעתיד או לשם הגשתו כראיה. גם על פי דיני התפיסה וההחזקה הכלליים, כל שניתן להשיג את תכלית התפיסה באמצעים שפגיעתם בקניינו של בעל התפוס פחותה, הרי יש לעשות כן. המשיבה טענה כי אינה מתכוונת לחלט את המחשב, אלא להציגו כראייה, כך שנותר לבחון האם ניתן להפריד בין המחשב לבין "החומר המרשיע", אשר יוצג כראייה בבוא היום. המשטרה תחזיר את המארז וכל חלקי המחשב, מלבד הדיסק הקשיח. המבקש יהיה רשאי להביא למשטרה דיסק קשיח ריק והמשטרה תעתיק, באמצעות בעל תפקיד מיומן, את כל החומר מן הדיסק הקשיח שבידי המשטרה אל הדיסק שהביא המבקש.

מ"ת 9389-07-11 מדינת ישראל נ' נסים

(החלטה, שלום כפר-סבא, השופט עמית פרייז): בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים. נפסק - כתב האישום מתבסס בעיקר על הודאת הנאשם ודי בכך כדי להוות ראיות לכאורה לכתב האישום. דברי הנאשם נתמכים בפלטי מחשב לא מעטים, המתעדים שיחות שניהל בצ'ט באינטרנט עם קטינות רכות בשנים. במקרה זה עולה תמונה עגומה של מספר עצום של הטרדות מיניות באמצעות ממשק האינטרנט. אין זה משנה אם בכל המקרים עמדה קטינה מצדו השני של הממשק האינטרנטי. די בכך שמבחינת הנאשם, היעד להטרדותיו הינן קטינות. בעידן בו השימוש באינטרנט נעשה אף על-ידי קטינים רכים בשנים, יש חשיבות עליונה לכך שכאשר קטינים אלה משתמשים באינטרנט מבלי כל אפשרות מעשית לפיקוח רצוף מצד הוריהם על תכני ההתקשרות, שכאשר רשויות החוק מצליחות לאתר מי שמטריד באופן סדרתי דרך האינטרנט, בין אם מדובר בהטרדות מיניות ובין אם מסוג אחר, הרי שלצורך הגנת הקטינים בתי המשפט ירחיקו עבריינים אלה מהציבור אף טרם סיום משפטם. באשר לחלופת מעצר, מצויים אנו בעידן בו קיימים שלל אמצעים טכנולוגיים ליצירת קשר באינטרנט. אין להעלות על הדעת פיקוח כה צמוד על מעשי הנאשם, עד כדי מניעת כל אפשרות שיממש את האובססיה שלו ויצור שוב קשר עם קטינות דרך האינטרנט. מעצר הנאשם יוארך עד סוף ההליכים.

ע"ח 51143-05-11 אנוך סימון נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל - תחנת כרמיאל

(החלטה, מחוזי חיפה, השופט כמאל סעב): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בעכו [ה"ת 34859-04-11], שדחה את בקשת העורר להחזרת תפוסים (10 כונני מחשב, מפצל רשת וציוד נוסף), ששימשו לפי החשד למשחקי מזל. נפסק - שוטר רשאי לתפוס חפץ בהתקיים יסוד סביר להניח שבחפץ נעברה עבירה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה. יש בסיס ראייתי המצביע על כך כי בבית העסק של העורר התקיימו משחקי מזל אסורים וכי התפוסים שימשו במכונות לשם עריכת משחקים אלה. קיימות ראיות לכאורה שמכונות אלה שימשו למשחקי מזל. קיימות ראיות לכאורה לפיהן המחשבים שימשו לביצוע הימורים בלתי חוקיים בעסק של העורר ותפיסתם נעשתה כדי למנוע המשך ביצוע עבירות נוספות באמצעותם ולצורכי הליכי חקירה. לא מדובר במחשבים המשמשים את בית העסק לפעילותו השוטפת ולניהול מאגר מידע, אלא, לכאורה, לביצוע משחקים אסורים. הערר נדחה.

ה"ת 34859-04-11 אנוך סימון נ' משטרת ישראל - תחנת כרמיאל

(החלטה, שלום עכו, השופטת ג'ני טנוס): בקשה להחזרת תפוס. ביום 17.3.2011, הגיעו שוטרים לעסקו של המבקש בכרמיאל (המכונה "קפה אינטרנט") ותפסו 10 כונני מחשב, מפצל רשת וציוד נוסף. נפסק - ישנו בסיס ראייתי כי בבית העסק של המבקש התקיימו משחקי מזל אסורים וכי התפוסים שימשו כמכונות לשם עריכת משחקים אלה. שעה שהחקירה טרם נסתיימה, אין קורלציה בין הליך החיפוש להליך התפיסה, הגם שהתפיסה באה בעקבות החיפוש. אף אם יצא ביהמ"ש מנקודת הנחה שהחיפוש נערך שלא כדין, הרי שבשלב זה אין לכך נפקות מעשית על גורל הפריטים שנתפסו. העת המתאימה לדון בכך היא בשלב שמיעת הראיות, לאחר הגשת כתב אישום. המבקש מבסס את בקשתו על הוראות סעיף 32(ב1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח משולב], התשכ"ט-1969 ומלין על כך כי המשיבה לא החזירה לידיו את הפריטים, אף שחלפו יותר מ-30 ימים מיום תפיסתם. אין לקבל טענה זו. ראשית, המחוקק לא ראה לנכון לכלול את הסייג המופיע בסעיף זה, בקשר למגבלת הזמן, בסעיף 235 לחוק העונשין (סעיף המעניק למשטרה סמכות לתפוס חפצים וכספים ששימשו או הופקו עקב משחקי מזל), עליו נסמכת המשיבה לצורך המשך החזקה בתפוסים. שנית, המשיבה הודיעה כי המשך התפיסה בפריטים נועד כדי להשלים את החקירה ולהגיש חוות דעת. מכאן, שאין תחולה לסעיף 32(ב1) על נסיבות המקרה, באשר לא מתקיים התנאי לפיו "המחשב אינו דרוש לצורך חילוטו או הגשתו כראיה לבית המשפט". הבקשה נדחתה.

ה"ת 35031-04-11 יצחק קסא נ' משטרת ישראל - תחנת כרמיאל

(החלטה, שלום עכו, השופטת ג'ני טנוס): בקשה להחזרת תפוס. המבקש טען כי הוא בעל עסק לאספקת שירותי אינטרנט בכרמיאל. ביום 17.3.2011, הגיעו שוטרים לבית העסק ותפסו 8 מחשבים החשודים כמכונות המשמשות למשחקי מזל אסורים וכן סכום כספי. נפסק - ישנו בסיס ראייתי כי בבית העסק התקיימו משחקי מזל אסורים וכי התפוסים שימשו כמכונות לשם עריכת משחקים אלה. שעה שהחקירה טרם נסתיימה, אין קורלציה בין הליך החיפוש להליך התפיסה, הגם שהתפיסה באה בעקבות החיפוש. אף אם יצא ביהמ"ש מנקודת הנחה שהחיפוש נערך שלא כדין (כגון ביצוע חדירה למחשב והפקת פלט מחשב ללא נוכחות עדים), הרי שבשלב זה אין לכך נפקות מעשית על גורל הפריטים שנתפסו. העת המתאימה לדון בכך היא בשלב שמיעת הראיות, לאחר הגשת כתב אישום. המבקש מבסס את בקשתו על הוראות סעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח משולב], התשכ"ט-1969 ומלין על כך כי המשיבה לא החזירה לידיו את הפריטים, אף שלא פנתה לביהמ"ש לאחר 48 מעת התפיסה בבקשה להתיר לה להמשיך להחזיק בהם. אין לקבל טענה זו. ראשית, המחוקק לא ראה לנכון לכלול את הסייג המופיע בסעיף זה, בקשר למגבלת הזמן, בסעיף 235 לחוק העונשין (סעיף המעניק למשטרה סמכות לתפוס חפצים וכספים ששימשו או הופקו עקב משחקי מזל), עליו נסמכת המשיבה לצורך המשך החזקה בתפוסים. שנית, המבקש לא טען או הוכיח כי בית העסק שלו עונה על הגדרת "מוסד" לפי סעיף 35 לפקודת הראיות. מכאן, שאין לומר כי המחשבים או חלקיהם שנתפסו אצל המבקש, הם כאלה המשמשים מוסד. הבקשה נדחתה.