תדפיס מאתר האינטרנט law.co.il

| |

סדר דין פלילי RSS

בש"פ 7289/14 מדינת ישראל נ' אהוד אולמרט |more

16.12.2014
(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יצחק עמית, 2.11.2014): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בי-ם מיום 29.10.2014 [ת"פ 426/09]. התיק בעניין "פרשת טלנסקי" הוחזר לביהמ"ש המחוזי לשמיעת עדותה של עדת המדינה, שולה זקן. התביעה העבירה להגנה חומרי חקירה הקשורים לעדה, לרבות תקליטור הכולל את כל הודעות הדוא"ל הנכנס של העדה. התביעה הודיעה להגנה כי התקליטור הועבר בטעות וכולל חומרי חקירה לא רלוונטיים, העשויים לפגוע בפרטיות עדת המדינה ולגרום להפרת חיסיון עו"ד-לקוח. ההגנה עמדה על זכותה לעבור על החומר כדי לסווגו. בקשת התביעה להשיב את הדיסק התקבלה באופן חלקי על-ידי ביהמ"ש המחוזי, שהתיר להגנה לעיין בתוכנו תחילה. מכאן הערר. נפסק -

נפלה אצל התביעה תקלה כפולה: (1) במישור היחסים בין העדה לבין המשטרה והתביעה - העברת תיבת הדוא"ל הפרטית של העדה פוגעת לכאורה באופן לא מידתי בפרטיות העדה ושמא אף מהווה הפרה של הבטחה מפורשת או מכללא כלפיה כי החומר הפרטי-אישי לא יועבר להגנה. יודגש כי מדובר בתיבת דוא"ל פרטית ב"וואלה", להבדיל מתיבת הדואר ששימשה את עדת המדינה בעבודתה; (2) במישור היחסים שבין התביעה להגנה - התקליטור הועבר להגנה בצירוף מכתב הכולל אמירה שכמוה כהצהרה כי כל תיבת הדוא"ל מהווה חומר חקירה רלבנטי. אין לתפוס את התביעה על טעותה.

התביעה נהנית מחזקת הגינות כי העבירה להגנה את חומרי החקירה הרלבנטיים. לא ניתן להתעלם מהמצב שנוצר, אולם אין סיבה טובה להנציח את המצב הפתולוגי שנוצר ואף להגדיל את הנזק. יש להחזיר את מצב הדברים אל דרך המלך, על-מנת למנוע מצב דברים שיש בו כדי להלך אימים על עדת המדינה טרם מתן עדותה, או כדי לפגוע בחיסיון עו"ד לקוח, או לפגוע בפרטיותה או בפרטיות צדדים שלישיים מעבר למידה הנדרשת לצורך ההליך. ביהמ"ש קמא ביקש בהחלטתו לאזן בין האינטרסים הנוגדים והתיר ל-3 עורכי דין מצוות ההגנה לעיין בתקליטור, אך לא להעתיק חומרים ממנו. אף אם נזדמן כבר להגנה לעיין בחומר בתקליטור, אין מקום להגדיל את היקף הפגיעה בפרטיות או בחיסיון ויש להחזיר את הדברים למסלולם בהקדם האפשרי. התביעה תחזור ותסרוק את תיבת הדוא"ל ותבחן את רלבנטיות המסמכים. הערר התקבל.

בש"פ 7585/14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל ואח' |more

14.12.2014
(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט עוזי פוגלמן, 18.11.2014): ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופט חאלד כבוב, מיום 12.10.2014 [ת"פ 60386-06-14]. העורר הועמד לדין פלילי וביקש כי המאשימה תעביר לו מסמכים שהם לשיטתו מהותיים ורלוונטיים להגנתו, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה. מכאן הערר. בין המסמכים שנתבקשו: עיון והעתקת חומר מחשב המצוי בביתם של עד המדינה בפרשה (עדי שלג) ורעייתו וכן מהחברה שבבעלות רעייתו של עד המדינה וכן עיון והעתקת מלוא התיעוד מתוך הטלפון הנייד של עד המדינה, לגבי כל התקופה שהועתקה. נפסק -

אין צורך להידרש לשאלת חומר המחשב, שכן המדינה הודיעה שטרם בדקה את החומרים שהועתקו ממחשב בני הזוג וכי היא נכונה לערוך בדיקה כאמור ולמסור לידי ההגנה חומרי חקירה רלוונטיים ככל שיימצאו כאלו. טענות העורר שמורות לו ככל שתהיינה לו כאלו בתום הבדיקה. נותר להכריע בבקשת העורר לעיין ולהעתיק את המידע שהועתק מן הטלפון הנייד של עד המדינה. העורר טען כי אין די בחומר שנמסר לעיונו וכי ההחלטה להימנע ממסירת כל המידע שבטלפון מעניקה משקל יתר להגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים, על-פני זכותו של העורר למשפט הוגן. סעיף 74 לחוק מעגן את זכות הנאשם לעיין בחומר המצוי בידי גורמי החקירה והתביעה הנוגע לאישום. למונח "חומר חקירה" יש להעניק פרשנות מרחיבה, אך לא כל חומר ייחשב כ"חומר חקירה".

במקרה דנן, לא עלה בידי ההגנה להצביע על תועלת, לא כל שכן תועלת ממשית, שתצמח מעיון בכל המידע שהועתק מהטלפון הנייד של עד המדינה ולא הובהר אם לסברת ההגנה יש מידע קונקרטי בעל ערך ראייתי להגנת הנאשם במידע שהועתק. לעומת זאת, דומה שהפגיעה האפשרית בפרטיות היא מובנת מאליה, שכן מסירת המידע המבוקש תביא לחשיפת סוד שיחם של עד המדינה ושל בני שיחו. התביעה העבירה לידי ההגנה חלק מן החומר שהועתק לפי שני פילוחים משמעותיים שיש בהם כדי לכסות לכאורה נתונים שעשויים להיות רלוונטיים לאישום נגד העורר. באיזון בין האינטרסים המתחרים הכף נוטה לעבר הסתפקות במידע שכבר הועבר להגנה.   

בש"ע 730-08-14 מדינת ישראל נ' אברהם |more

30.10.2014
(החלטה, שלום ב"ש, השופט יואב עטר): נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של פרסום הסתה לגזענות, הסתה לאלימות או טרור ופגיעה ברגשות דת. לפי הנטען, בעקבות אירוע טרור בו נחטפו ונרצחו 3 נערים, יצר המשיב עמוד בפייסבוק בו הועלו תכנים המסיתים לאלימות ולגזענות כלפי אנשים ממוצא ערבי וכי המשיב שלט בתכנים שפורסמו. עוד נטען כי לאחר שפייסבוק סגרה את העמוד הנ"ל, פתח המשיב חשבון נוסף שם פרסם דברים המהווים קריאה ליציאה מיידית לביצוע מעשי אלימות בערבים ותמונות מסיתות. המשיב שוחרר ממעצר בתנאים מגבילים ובערובות כספיות והמחלוקת בין הצדדים היא ביחס לתנאי האוסר על המשיב את השימוש ברשת האינטרנט. נפסק -

קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב ביחס לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. המשיב הודה בחקירתו שפרסם בעצמו פרסומים בעלי אופי מסית לאלימות וכן פרסומים בעלי אופי של הסתה לגזענות ופגיעה ברגשות דת. די בפרסומים בהם הודה המשיב בכדי להקים תשתית ראייתית לכאורית נגדו. בנוסף, הודה המשיב כי ניהל את אותם דפי פייסבוק ועל-כן הייתה לו שליטה על המתפרסם בהם. אופיים של הפרסומים מצדיק את הגבלת יכולת השימוש של המשיב ברשת האינטרנט ומכל מקום מדובר בפגיעה מידתית במשיב. ככל ויעלה בידי ב"כ המשיב להציע בהמשך מנגנון שיאפשר שימוש מבוקר של המשיב באינטרנט ואשר יציע אפשרות פיקוח משמעותית על פרסומיו, לרבות תחימת אופי השימוש לצורך עיסוק מקצועי כזה או אחר, או העברת הודעות דוא"ל פרטיות, ניתן יהיה לבחון צמצום מגבלה זו. אולם לעת עתה, ראוי להותיר את התנאי האוסר על שימוש ברשת האינטרנט על כנו.

מת 17724-10-14 מדינת ישראל נ' זועבי |more

19.10.2014
(החלטה, מחוזי חיפה, השופט יצחק כהן): בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בכתב האישום נטען כי המשיב פתח חשבון פייסבוק תחת השם הבדוי "יוסי יהב" ונהג ליצור קשר עם קטינות בנות 13-14 ולשוחח איתן בענייני מין. בין היתר התכתב הנאשם עם קטינה אשר שלחה לו תמונה שלה בבגד ים וכאשר סירבה לשלוח לו תמונות עירום, פרסם את תמונתה בסמוך לכיתוב פוגעני. הנאשם הואשם בעבירות של עשיית מעשה מגונה, הטרדה מינית והתנכלות, סחיטה באיומים וקבלת דבר במרמה.

נפסק - קיימות ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל רב להוכיח את העובדות המפורטות בכתב האישום (לרבות הודאת המשיב כי פתח חשבון פייסבוק ע"ש "יוסי יהב"). בחומר החקירה מצוי "דבר מה" לחיזוק הודאת הנאשם, לרבות שיחות הווטסאפ שקיים הנאשם עם הקטינה וכן הודעות שנגבו מקטינות אחרות שעמדו בקשר עם הנאשם בפייסבוק. קיימת עילה להארכת מעצר הנאשם עד לתום ההליכים. פרסום תמונות של קטינה, לצד כינויי גנאי מהסוג בו כינה אותה הנאשם, עלולות להיות הרסניות ביחס לקטינה. ביהמ"ש התקשה לראות כיצד ניתן לאיין את מסוכנות המשיב, כאשר הוא מצוי בחלופת מעצר בביתו, אותו בית ממנו בוצעו העבירות בהן הוא מואשם.

התקשרויות המשיב עם הקטינה נעשו באמצעות מחשב נייד המשמש את כל בני המשפחה. כל בני המשפחה מחזיקים ב"טלפונים חכמים". ה"טלפון החכם" הוא מכשיר טלפון בעל יכולות מופלאות, והוא למעשה מחשב נייד זעיר, המאפשר גישה לרשתות חברתיות כמו כל מחשב אחר, שולחני או נייד. במקרה של הנאשם, תנאי סף לחלופת המעצר המתאימה לו הוא שתיחסם בפני המשיב כל אפשרות גישה למכשירים, באמצעותם ניתן להתקשר לרשתות חברתיות תחת זהות בדויה ולפתח שיחות בעלות תכנים מיניים. בשלב זה, לא שוכנע ביהמ"ש שחלופת המעצר המוצעת מספקת דרישה זו. מעצר הנאשם הוארך עד תום ההליכים.

ע"ח 10805-04-14 קריאף ואח' נ' מדינת ישראל |more

26.05.2014
(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ד"ר עודד מודריק): חוק סדר הדין הפלילי (סעיף 74(א)) מאפשר לנאשם ולסנגורו זכות עיון "ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת". העוררים מעורבים בפרשיית עבירה רחבת היקף המתבררת בבית משפט השלום, אשר חומר החקירה בה מקיף אלפי מסמכים. הפרקליטות העמידה לרשות העוררים רשימה מלאה של חומר החקירה, הערוכה בגיליון אלקטרוני מסוג אקסל. הגיליון נמסר להגנה כשהוא "פתוח לקריאה בלבד", לרבות אפשרות "בחירה" ו"חיפוש", אך כל שאר פונקציות התוכנה נחסמו בידי המאשימה.

הפרקליטות סירבה לאפשר לעוררים שימוש מלא בתוכנת האקסל ובקשתם נדחתה גם על-ידי ביהמ"ש השלום [ת"פ 2906-10-13], בנימוק שהרשימה שנמסרה עונה לתכלית החוק וכי גיליון האקסל הוא כלי עבודה ועזר טכנולוגי של הרשות החוקרת, שאינו חלק מ"חומר החקירה". מכאן הערר. נפסק -
  • גיליון האקסל הוא רישום אלקטרוני, המהווה קובץ נתונים המכונסים אלי טבלה שלה "תכונות" רבות, בעיקר לשם ביצוע "חיתוכים" שונים. לרשימות המקובצות שמאפשרת התוכנה להפיק עשוי להיות ערך רב בניהול המשפט. התוכנה היא עניין של "נוחות" גרידא.
  • אמנם הפרקליטות מסרה לסניגורים את הרשימה באופן המאפשר להתמצא בחומר החקירה על-ידי פונקציית חיפוש, אך "מחווה אבירית" זו מועילה רק מעט. פונקציית החיפוש במסמך PDF היא בעלת יכולת מוגבלת שאינה דומה לאפשרות לערוך רשימה מקובצת בלחיצת כפתור ואינה מאפשרת לערוך חיתוכים שונים.
  • הרשימה היא פרי עבודה של הגורם החוקר. גורמי החקירה העמידו את הרשימה לרשות התובע. כעת יכול התובע להלך על נקלה בשבילי חומר החקירה כשהם נהירים לו כשבילי מקום מגוריו. הוא יכול להגשים בקלות את התכלית ה"תביעתית" שנועדה לרשימת חומר החקירה. האם זה הדבר גם ביחס לתכלית ה"הגנתית" שנועדה לרשימת חומר החקירה? התשובה חיובית, אלא שהדבר כרוך בעבודה רבה, סיזיפית ומאומצת.
  • ביהמ"ש העליון קבע לא אחת כי הרשימה היא כלי בקרה בידי הסניגור להבטיח כי כל החומר שנאסף נמסר לו. הפסיקה לא מיצתה את איתור התכליות הרלבנטיות של הרשימה. תכלית נוספת וחשובה של רשימת חומר החקירה היא לאפשר להגנה מבט רחב על חומר זה, כדי להוות מסד להכנה יעילה של הגנת הנאשם. תכלית זו אינה סותרת את פסיקת ביהמ"ש העליון. היא משלימה אותה.
  • החוק אינו מחייב את הגורם החוקר להכין את הרשימה בגיליון אקסל. אלמלא הייתה רשימה כזו, ככל הנראה לא ניתן היה לכוף את עריכתה. אולם בהימצא רשימה כאמור, לא זו בלבד שניתן בידי התביעה יתרון גדול, אלא גם נמנעה מהנאשם האפשרות להשתמש בכלי התגוננות מובהק.
  • קיפוח האפשרות לעיין ברשימת אקסל על כל תכונותיה, עולה כדי פגיעה מסוימת בהוגנות ההליך. ליעילות המשפט השלכה מהותית על "עשיית צדק". ראוי לצקת בביטוי "רשימת חומר חקירה" תוכן שמתיישב עם הצורך החיוני של קיום משפט יעיל.
  • המציאות החברתית, המשפטית והכלכלית המשתנה הניבה בין היתר את תיקי הענק הפליליים ("מגה-תיק"). המציאות מחייבת התאמה בין אופיו ואורח התנהלותו של משפט ענקים לבין יכולות טכנולוגיות שפותחו ושבכוחן לייעל את ההליך. בזכות הטכנולוגיה של תוכנת האקסל ניתן לגונן טוב יותר על זכותו של הנאשם להגנה יעילה ולמשפט הוגן. רשימת האקסל בתכונתה המלאה תועמד לעיון העוררים וסנגוריהם.

צ"א 24743-03-14 מדינת ישראל נ' בר |more

30.03.2014
(החלטה, שלום כפר-סבא, השופט מיכאל קרשן): המשיב, עו"ד במקצועו, נחשד על-ידי המשטרה בביצוע עבירות של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, במסגרת תפקידו כיועץ משפטי בעיריות ראשל"צ ורחובות. המשטרה ערכה חיפוש במשרדי חברת המשיב, מכוח צו שיפוטי. במהלך החיפוש תפסה המשטרה את שרת המחשבים של המשרד, ממנו העתיקה את שרת הדוא"ל במלואו וכן תיקיות ממוחשבות הכוללות מסמכים. המשטרה ביקשה היתר לעיון בחומרים שנתפסו שלגביהם נטענה טענת חיסיון בשל יחסי עו"ד-לקוח. המשיב התנגד לבקשה, לאור החיסיון ואף העלה טענות ביחס לחוקיות התפיסה. בדיון שנערך הגיעו הצדדים להסכמה ביחס למנגנון בו יתבצע החיפוש בחומר שהועתק מהשרת. בין היתר, הסכימו הצדדים כי המשטרה תערוך את החיפוש לפי מילות מפתח הקשורות לחקירה, אך לא הגיעו להסכמה בנוגע לאופן בו ייבחרו מילות החיפוש. נפסק - ביהמ"ש הפנה להלכות שקבע ביהמ"ש העליון ב- רע"פ 8873/07 היינץ ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, בפרט לעניין המגבלות שנקבעו בו על חוקרי משטרה בעת ביצוע חיפוש במחשב וכן ביחס לפרוצדורה לבירור טענות חיסיון ביחס למסמכים שנתפסו אצל הלקוח. הצדדים השכילו להגיע להסכמות נרחבות בנוגע לפרוצדורת החיפוש בחמרי המחשב שעל הפרק. השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא שאלת מילות החיפוש והגורם שיבחר אותן. המשטרה היא הגורם האחראי על החקירה. חובתה היא לקיים חקירה שתחשוף את האמת. כדי לגשים את החובה המוטלת עליה, ראוי לאפשר למשטרה לקיים את החקירה כפי הבנתה. הבחירה באילו מילות חיפוש יש להשתמש כדי לקדם את מטרות החקירה היא עניין המסור באופן טבעי  ומתבקש לשיקול דעתם של החוקרים. יש לקבל את טענת המשטרה לפיה חשיפת ההגנה למילות החיפוש עלולה לשבש את החקירה. מובן כי בתוך הררי החומר הממוחשב סביר שיימצאו מסמכים ותכתובות דוא"ל המתעדים עניינים שחיסיון עו"ד-לקוח חל עליהם. ייתכן אף כי חלק מהמסמכים חוסים תחת הגנת הפרטיות. יש ליצור מנגנון שיבטיח את הזכויות והאינטרסים הללו וכך עשו הצדדים עת גיבשו את ההסדר, העונה בצורה נאותה על צרכי החשוד וצרכיהם של צדדים שלישיים בעלי חיסיון. החיסיון לא ייפגע מעבר למידה ההכרחית וההכרעה הסופית תהיה הכרעתו של ביהמ"ש. ההסדר יחול גם לגבי מכשיר הטלפון הנייד שת המשיב התפוס בידי המשטרה.

ת"פ 45458-06-11 מדינת ישראל נ' עובד ואח' |more

26.03.2014
(החלטה, שלום נצרת, השופט אדריס נעמן): כנגד הנאשמים, ראש עיריית טבריה במועד הרלבנטי (הנאשם 1) ומנכ"ל חברת מחשבים פרטית (הנאשם 2), הוגש כתב אישום המייחס להם מעורבות בפרשה שעניינה חדירה לחומר מחשב בניסיון להתחקות אחר פעולותיו של מבקר העירייה (המתלונן). הנאשמים העלו מספר התנגדויות, הן ביחס לשמיעת עדותו של המתלונן מטעמים של אי-קבילות והן ביחס להגשתם של תקליטורי DVD כראיה, מטעמים של תפיסה, החזקה וחיפוש שלא כדין. נפסק - 
  • ביחס לעדות המתלונן - בהתחשב בתכלית החקיקה ובנסיבות המקרה, וכאשר אין כוונה לעסוק בתוכנם של חומרי הביקורת, בפירותיהם או בממצאיהם, כי אם בעצם הוכחת קיומם, יש לדחות את ההתנגדות לאסור את העדתו של המבקר-המתלונן באופן גורף. זו תוגבל לגדרי התכלית הנ"ל ולא תאפשר בחינה עניינית של תוכן חומרי הביקורת, ממצאיהם או פירותיהם, באופן שיסכן את ההגנה על מוסד הביקורת כפי שנקבעה בחוק (למשל - חוק הביקורת הפנימית, פקודת העיריות ועוד).
  • מטרתה הדווקנית של קביעת אי-הקבילות בהקשר זה היא שמירה על פעילות חופשית ובלתי תלויה של המבקר הפנימי, כמו גם על מקורותיו. בענייננו מתבקשת הרחבה מופרזת, שאינה מתיישבת עם תכלית ההוראות ואשר תסכל את בירור האמת. 
  • מבקר הפנים הינו המתלונן בתיק זה ומשכך אין לאסור את עדותו מראש ובאופן גורף רק משום שהוא מבקר פנים. אם למשל היה המבקר קורבן לפריצה לביתו, במהלכה נגנב מחשבו האישי ובו חומרי עבודתו, האם גם אז הייתה מוגשת התנגדות להעדתו משום שיכול והיה מעיד גם על קיום של חומרי הביקורת? ברי כי מדובר בתוצאה אבסורדית, החוטאת לכוונת המחוקק ומסכלת אותה.
  • הגשת תקליטורי ה- DVD - הנאשם 2 טען, בתמצית, כי אין להתיר את הגשת התקליטורים, מחמת שנתפסו והוחזקו באופן בלתי חוקי ובניגוד להוראות החוק הרלבנטיות (לרבות ההוראה הקבועה בסעיף 32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי שעניינה במחשבים השייכים ל"מוסד").
  • יש להבהיר כי שני התקליטורים שנתפסו (האחד מידי מנכ"ל העירייה והשני מידי ראש העיר) הינם העתק האחד של השני. באופן עקרוני וככל שלא הוכח אחרת לעת זו, הרי שמבחינה מעשית אין כל הבדל בין דיסק "מקורי" לבין זה שעליו הועתק החומר מאותו דיסק. 
  • בחינת מהותם של התקליטורים, ביחד ולחוד, מעלה כי אינם נכנסים לגדר הוראות סעיף 32(ב) לפקודה ובהתאם אינם נהנים מההגנות המנויות שם. הסעיף קובע הגנות מיוחדות לתפיסתם של מחשב או חומר מחשב השייכים למוסד (כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות) המספק שירות לציבור. ההגנה ניתנת למוסדות ולעסקים שפעילותם השוטפת מבוססת על מיחשובם ואינה ניתנת למוסדות ולעסקים (ובוודאי לא לאנשים פרטיים) אשר עסקם אינו נשען באופן אינהרנטי על מחשובם, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בפעילות שאינה חוקית.
  • חשוב להדגיש כי כל מחשב או חומר מחשב אשר שימשו את העירייה לא לקחו ולא נתפסו ולא נתפס כל חומר אחר ששייך לעירייה או משמש לעבודתה השוטפת. טענת הסניגורים אינה יכולה להישמע מקום שהתקליטורים נשוא ההחלטה הינם העתקים נוספים של חומרי העירייה המקוריים, אשר הועתקו לצורך עשיית שימוש שאינו קשור בפעילות השוטפת של ענייני העירייה. התקליטורים אינם נכנסים בגדר הוראות סעיף 32(ב). התקליטורים נתפסו מכוח צו מתאים ומשכך לא נפל פגם בהליך תפיסתם.
  • באשר לתקופת החזקת התקליטורים בידי המאשימה - התקליטורים נתפסו בשנת 2006 וכתב האישום הוגש רק בשנת 2011. נכון כי הרשות החוקרת אינה יכולה "לשבת על הגדר" ולהחזיק בתפוסים עד אין קץ, אך נקבע כי החזרת התפוסים בתום 6 חודשים אינה אוטומטית והיא ניתנת להארכה רטרואקטיבית. תפוסים שהוחזקו מעבר לזמן הנקוב, ללא פיקוח של בית משפט, לא הפכו מיניה וביה לראיות בלתי קבילות. במקרה דנן הוגש בינתיים כתב אישום בתיק וככל הנראה לא הוגשה כל בקשה בעניין התפוסים מטעם הנאשמים, על כל המשתמע מכך. מידת הפגיעה בנאשמים מעצם החזקת התפוסים הייתה מועטה ביותר, אם בכלל.
  • לא נפל פגם ולמצער לא פגם מהותי בחדירה לשני התקליטורים תחת אותו הצו. מדובר בשני תקליטורים שאמורים להיות זהים ומשכך החיפוש בכל אחד מהם נכנס מהותית בגדר אותו צו. גם אם בוצע החיפוש בחומר המחשב ללא שני עדים, אין בפגם זה כדי להוביל בהכרח לפסילת הראיה. 

ה"ת 15479-02-14 משטרת ישראל / הונאה מרכז נ' לוריא |more

12.03.2014
(החלטה, שלום ראשל"צ, השופט אילן בן-דור): בקשת המשטרה להארכת תוקף החזקה בתפוסים (מחשב נייד, דיסקים קשיחים, כרטיסי זיכרון ודיסק און קי), שנתפסו בבית המשיב, החשוד בהחזקת והפצת תכנים פדופיליים. המבקשת ציינה כי בתפוסים מצויים רוב הראיות הקושרות את המשיב למיוחס לו ושהמשך ההחזקה נדרש עקב העובדה כי חלק ניכר מהתוכן מוצפן וההצפנה טרם פוענחה. המשיב התנגד לבקשה. נפסק - בהחלטת ביניים ציין ביהמ"ש כי פתוחה הדרך לצדדים למצוא הדרך לאפשר את הסרת הצופן, שבמשתמע תאפשר את החזרת המחשב ו/או העתקתו. דרך זו לא הוסדרה בין הצדדים. החזקת התפוסים תוארך ב-180 ימים. יש לאפשר העתקת חומר מחשב אישי, בכפוף לכך שאינו חומר חקירה או העלול לשבש החקירה. המפתח לעיתוי העתקת החומר, שלדברי המבקש נחוץ לו בדחיפות, מצוי בכיסו. ההכרעה מחייבת איזון בין זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי. בהתקיים תנאים מסוימים ניתן לפגוע בזכויות קניין החשוד או הנאשם שטרם הוכרע דינו מכוח האינטרס הציבורי. יסוד החלופה לתפיסה מגלם דרישת מידתיות, לפיה אין לפגוע בזכויות הפרט מעבר לנדרש להבטחת האינטרס הציבורי, אם ניתן להבטיח את תכלית התפיסה והחזקת התפוס בדרך פוגענית פחות. כאמור, במקרה דנן המפתח לקיום חלופה מצוי בידיו של המשיב. בשלב זה החפץ יוותר בידי היחידה החוקרת.

ה"ת 32864-01-14 אברמוב נ' משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה |more

25.02.2014
(החלטה, שלום חיפה, השופטת שולמית ברסלב): בקשת להשבת מארזי מחשב וציוד נוסף בהתאם לסעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969. הציוד נתפס על-ידי משטרת ישראל בבית עסק של המבקש, לאור חשד כי המקום משמש לצורך ארגון וניהול משחקים אסורים. נפסק - הציוד נתפס כדין בהתאם לסעיף 32(א) לפקודה. כל אחת מחלופות הסעיף עשויה לשמש מקור נפרד לתפיסת חפץ ובמקרה זה קיים יסוד סביר להתקיימות לפחות חלופה אחת. המשיבה פעלה בהתאם לצו חיפוש תקף שהוצא כדין ומשכך התפוסים נתפסו כדין. לא נמצא כי נפלה שגגה בצו החיפוש. לא הובאה הוכחה כי מדובר בבית עסק המשמש לשירותי גלישה באינטרנט והפועל כדין, כפי שטען המבקש. טענת המבקש כי החיפוש נעשה שלא בהסכמתו, נוכחותו, או נוכחות עדים, אינה עולה בקנה אחד עם חומר החקירה. אף אם היה נופל פגם ביחס לדרך עריכת החיפוש, אין בפגם זה כדי לאיין את חוקיות צו החיפוש והתפיסה בנסיבות המקרה. באשר לטענות המבקש ביחס להוראות סעיף 32(ב) לפקודה, הרי כי נהיר כי בית עסק המשמש לפי החשד להימורים אינו חוסה בצילה של ההגנה המנויה בסעיף זה לפקודה ואינו עולה כדי "מוסד" כהגדרתו בסעיף 35 לפקודת הראיות. גם אם נניח כי מדובר בבית עסק המשמש לגלישה באינטרנט בלבד, הרי שאין הכוונה למלאי עסקי, אלא למחשב המאפשר את הפעלת בית העסק. במקרה דנן קיימת תשתית לכאורית לפיה המחשבים שימשו לביצוע עבירות הימורים ולכן אין הם חוסים תחת הגנת סעיף 32(ב) לפקודה. משכך, צו החיפוש היה תקף בעת ביצוע החיפוש ובשלב זה אין כל צורך בבקשת המשיבה להארכת התפיסה. בשלב זה, צרכי החקירה והאינטרס הציבורי שתכליתו להבטיח את בטחון הציבור ותקינות הליך החקירה והמשפט, גוברים על הצורך לצמצם את הפגיעה בזכויות היסוד של הנחקר, החשוד או הנאשם. דין הבקשה להידחות.

בש"פ 6951/13 משה הלוי נ' משטרת ישראל, מפלג הונאה ת"א |more

10.12.2013
(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ע' פוגלמן): בקשת רשות ערר על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופט צ' קאפח) מיום 23.9.2013 [ע"ח 7246-06-13], שהתיר למשיבה להמשיך ולהחזיק תפוסים של המבקש, לרבות מחברות וחומר מחשב המגולם בשני דיסקים קשיחים. תחילתה של החקירה בעניין זה בחשד כי המבקש ביצע חדירה לא חוקית למערכת "נט המשפט". המבקש טען, בין היתר, כי בקשתו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית וציבורית, שעניינה בסוג החפצים האסורים בהחזקה לפי דין ואפשרות המדינה להחזיק בתפוסים ללא הגבלת זמן, משלא הוגש כתב אישום והחקירה נמשכת זמן רב. נפסק - בכפוף לתחימת תוקפה של ההחלטה בזמן, דין הבקשה להידחות. רשות לערור על החלטה לפי סעיף 38א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969, תינתן במקרים חריגים, המעלים שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בקשה זו אינה מעלה שאלה מעין זו, אלא נטועה בנסיבותיו הפרטיקולאריות של המקרה. עסקינן ביישום הדין הקיים בדבר סמכותו של ביהמ"ש להאריך את תקופת החזקת התפוסים על-ידי המשטרה "בתנאים שיקבע", מכוח סעיף 35 לפקודה. אף לגופו של עניין הבקשה אינה מעלה על פניה עילה למתן רשות ערר. תקופת החזקת התפוסים הוארכה כדין. המשיבה העתיקה עבור המבקש את מרבית החומר המוחזק על-ידה, למעט המסמכים והחומרים האסורים בהחזקה ואף הודיעה למבקש כי תאפשר לו להגיש בקשות ספציפיות בנוגע למסמכים שלא הוחזרו. המבקש, מצד אחד, ממשיך לעמוד על קבלת הדיסקים והמחברות המקוריים, ומצד שני אינו מסכים לוותר על טענתו בנוגע ל"כלל הראייה הטובה ביותר" לגבי התפוסים. במצב זה, לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש המחוזי לאפשר למשיבה להמשיך ולהחזיק בתפוסים, שייתכן שיידרשו לשמש ראיה במשפט, ככל שיוגש כתב אישום. בדין הסכימה המשיבה כי החזקת התפוסים תוגבל למשך 180 יום בלבד וכי ככל שלא יוגש כתב אישום עד אז, תפנה בבקשה מתאימה לביהמ"ש השלום. בכך מושג האיזון הראוי בין זכות המבקש לקניין לבין האינטרס הציבורי שבשימור הראיות וזכותם של צדדים שלישיים לפרטיות. הבקשה נדחתה.
12345678910>
לעמוד
13 עמודים