ת"א 1932-07 תומר הרפז ואח' נ' אלון שעשוע ואח'

(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ד"ר עמירם בנימיני): החלטה בשאלת האחריות והזכאות לסעדים בשל הפרת זכויות יוצרים. התובעים כתבו, הפיקו, ביימו וערכו סרט פורנוגרפי בשם "מרותקות לבסיס". לטענתם, הנתבעים העלו העתק מלא של הסרט לאתרי אינטרנט שבבעלותם, ללא הסכמתם ומבלי לציין את שם התובעים כמפיקי הסרט. נפסק - אין כל בסיס לטענת הנתבעים כי התובעים אינם בעלי זכות היוצרים בסרט, המהווה יצירה דרמטית, שהתובעים הם מחברה. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם הנתבעים קשורים לאתרים sex5g ו- arab-sex, בהם הופיע עותק לא מורשה של הסרט, לאחר שהוסר מהאתר ero לבקשת התובעים. עדות התובעים, על הקשר בין הנתבעים לבין האתרים המפרים, הייתה מהימנה ביותר, לעומת עדות הנתבעים שהותירה רושם בלתי מהימן בעליל. אין להאמין לטענת הנתבעים כי השליטה באתרים המפרים לא הייתה בידם במועד ההפרה. הסתירות הרבות בעדות הנתבעים אינן מאפשרות לקבל את גרסתם לפיה האחריות לניהול האתרים המפרים מוטלת כולה על אלמוני בשם "איציק לוי". אין בסיס לטענה כי יש לפטור את הנתבעים 1-2 מאחריות אישית להפרת זכויות התובעים. הנתבעים 1-2 התבקשו על-ידי התובעים להפסיק להפר את זכויותיהם בשנת 2005, לכן היו מודעים היטב לכך שכאשר הם מעלים את הסרט לאתרים המפרים, הם מפרים את זכויות התובעים. הואיל והנתבעים היו מעורבים באופן אישי בהפרת זכויות התובעים ואף בניסיון להסוות את העובדה כי הם ממשיכים להפר את הזכויות, הרי שמתקיימים בהם, באופן אישי, יסודות העוולה של הפרת זכויות יוצרים, באופן המצדיק הטלת אחריות אישית עליהם. הוכח כי הנתבעים אחראים להפרת זכויות היוצרים של התובעים בסרט "מרותקות לבסיס". ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים להפר הזכויות בסרט.

ת"א 5792-09 אמיר גבאי ואח' נ' מדינת ישראל - החשב הכללי ואח'

(פסק-דין, שלום ירושלים, השופט ארנון דראל): התובע 1 הוא רו"ח, המתמחה בתחום המיסוי והפרישה (התחום). התובעת 2 היא חברה בבעלות התובע ובניהולו. התובעים מפעילים את האתר www.prisha.co.il, הכולל תכנים רבים בתחום, פרי יצירתו של התובע. התובעים טענו כי הנתבעים הפרו את זכויותיהם במצגות מקוריות שחיברו, שהועתקו לאתר החשב הכללי, לאחר שנעשה בהן שימוש במסגרת ימי עיון לחשבי שכר. מקור המצגות בנתבע 2, יועץ מס העוסק במתן הרצאות בתחום, שאף שלח מצגת מפרה לחוקר פרטי מטעם התובעים. הנתבע 2 הגיש תביעה שכנגד, בטענה כי פרסום דבר הגשת התביעה גרם לו לנזקים. נפסק -

• הצדדים נחלקו בשאלה האם המצגות שהועתקו מהוות יצירה הראויה להגנת זכויות יוצרים? מדובר ביצירות הראויות להגנה. די לעיין בצילומי השקפים של המצגות כדי לראות כי אין מדובר בציטוט סעיפי חוק, אלא בעריכה מיוחדת ומקצועית, לשיטת העורך, של היבטים ונושאים שונים בתחום, העונה על דרישות הפסיקה ביחס להכרה בזכות יוצרים ליצירה.
• עיון במצגות מעלה כי הנתבע 2 הפר את זכות היוצרים של התובעים ביצירות ואת הזכות המוסרית. השוואת השקפים השונים מעלה כי חלקים שלמים הועתקו מהמצגות באתר פרישה למצגות שערך הנתבע 2. אמנם העיצוב שונה במעט, אך התוכן בשקפים רבים הוא זהה ומועתק. העתקת התוכן לוותה בהשמטת הקרדיט ליוצרי היצירה, כפי שהופיעו באתר פרישה, ובהחלפתם בשמו של הנתבע 2.
• הנתבע 2 לא נתן הסבר ברור כיצד הגיעו לידיו המצגות. אין מדובר בהפרה זניחה, אלא בהפרה שלוותה לא רק בהעמדת המצגת המפרה לציבור הרחב באתר החשכ"ל, אלא בביצוע פומבי של תוכן הדברים במסגרת הרצאה שערך הנתבע 2 פעמיים, למאות אנשים.
• הנתבע 2 טען לרשלנות תורמת של התובעים, הואיל ואפשרו את העתקת המצגות ולא העמידו אותן ברשת בפורמט שאינו מאפשר העתקה. הנתבע 2 ער לכך כי הגנת ה"הפקרה" לא התקבלה בפסיקה כהגנה מפני הפרת זכות יוצרים. אין לראות את השארת המצגות, ככל שהושארו באופן שמאפשר את העתקתן, ככזו שיוצרת רשלנות תורמת.
• לא נדרשת הכרעה כמותית בשאלת מספר ההפרות, לאחר שהחוק תוקן ואינו קובע עוד פיצוי מינימום לכל הפרה. במקרה זה נדרשת יותר הערכה ערכית של מהות ההפרות, החשיפה של המצגות ועוד. יש להתחשב בכך שההפרה כלל הצגת המצגת בשתי הרצאות, העמדתה באתר החשכ"ל ובהצעת השימוש במצגת השנייה ובמשלוח שלה לחוקר. השימוש היה שימוש מסחרי למטרת עסקו של הנתבע 2. מנגד, ההרצאה נעשתה לקהל סגור יחסית של עובדי המדינה , האתר בו מדובר הוא ממשלתי ולא מסחרי ועוד.
• האם גם החשב הכללי חב כלפי התובעים? יש לערוך הבחנה בין שתי ההפרות הנטענות (המיוחסות למדינה) וביחס להפרה המאוחרת, שעניינה העלאת המצגת לאתר החשכ"ל, יש לראותה כהפרת זכות היוצרים והפרת הזכות המוסרית, אף אם נעשתה מתוך הנחה כי זכות היוצרים במצגת היא של הנתבע 2. בנוגע להצגת המצגות על-ידי הנתבע 2 במהלך הרצאתו בפני עובדי המדינה - בפעילות זו לא נטלה המדינה כל חלק ולא ניתן לראותה כמי שהפרה את זכויות התובעים.
• ההגנה הניתנת למפר תמים אינה עומדת לו מקום בו ברור שקיימת זכות יוצרים למצגת והטעות היא באשר לזהותו של בעליה. הבחנה זו בין עצם קיומה של זכות יוצרים לבין הידיעה או הטעות באשר לשאלה למי היא שייכת, שוללת את תחולת ההגנה של המפר התמים.
• טענת הודעה והסרה אינה עומדת למדינה. אין להשוותה למפעיל אתר שגולשים מטעינים אליו מצגת מבלי שיש לו יכולת לבדוק או לברר אם מדובר במצגת מפרה. החשכ"ל התקשר בחוזה עם נותן שירותים והעלה בעצמו את המצגת לאתר מבלי לבצע כל בדיקה. התנהלות זו של החשכ"ל אינה עולה בקנה אחד עם המצופה והסביר ומשכך נהג, הרי שהוא חב כלפי התובעים להפרת זכויותיהם.
• למדינה לא עומדת הגנת השימוש ההוגן בכל הנוגע להעלאת המצגת לאתר החשכ"ל. קשה לראות כיצד חלה הגנה זו מקום בו מועלית לאתר אינטרנט כללי, שבינו לבין חינוך אין ולא כלום.  
• המדינה הגישה הודעת צד שלישי נגד הנתבע 2. על הנתבע 2 לשאת במלוא הסכום בו חויבה המדינה. העובדה כי המדינה איחרה בהסרת המצגת מהאתר במשך 9 ימים, אינה מהווה נדבך מרכזי בנטל הפיצוי. ביחס לתביעה שכנגד, הרי שאין בה ממש. באופן בו פעלו התובעים אין כל רשלנות או מחדל אחר כלפי הנתבע 2.
• הנתבע 2 ישלם לתובעים סך של 60,000 ש"ח (40,000 עבור הפרת זכות היוצרים ו- 20,000 עבור הפרת הזכות המוסרית) וכן הוצאות בסך 12,000 ש"ח. המדינה תשלם לתובעים סך של 20,000 ש"ח והוצאות בסך 3,500 ש"ח. ככל שסכומים אלו ישולמו על-ידי המדינה, הם יופחתו מהפיצוי שישולם על-ידי הנתבע 2. הנתבע 2 ישיב למדינה כל סכום אותו תשלם לפי פסק-דין זה. 

ת"א 24679-02-12 זיר"ה (זכויות יוצרים ברשת האינטרנט) בע"מ נ' אלנשיא ואח'

(החלטה, מחוזי תל-אביב, השופט גדעון גינת): בית המשפט הורה למשיבות 1-6, ספקיות גישה לאינטרנט בישראל, לנקוט בכל האמצעים הטכנולוגיים שבידן לחסום את שם המתחם topdown.me, כך שלגולשים מישראל לא תהיה אפשרות להתחבר או להתקשר לשם מתחם זה באמצעות המשיבות. בנוסף, הורה בית המשפט למשיבה 7, פייפאל ישראל בע"מ, למסור לכונס הנכסים בתצהיר את כל פרטי כל הלקוחות והגורמים מטעם האתר topdown.me המצויים בידה.

ת"א 9916-10-10 אורן זיו נ' עמיר בניון ואח'

(פסק-דין, שלום חיפה, השופט שלמה לבנוני): התובע, צלם עיתונות, טען להפרת זכויותיו בתמונה. הנתבע 1 הוא זמר ויוצר ידוע. הנתבעת 2 היא תנועת "אם תרצו". בתמונה נשוא התובענה נראים מפגינים הנושאים שלט, ובו הכיתוב "דם ילדים על ידכם". התובע נתן הרשאה חד-פעמית למספר אתרי חדשות לעשות שימוש בתמונה. לטענת התובע, התמונה שולבה בקליפ שירו של הנתבע 1 "אני אחיך", שהוצג, בין היתר, בעמוד היו-טיוב של הנתבעת, באתר הנתבעת, בראיון טלוויזיוני ובאתר מאקו. נפסק - אין עוררין כי התובע צילם את התמונה והוא בעל זכויות היוצרים בה. זכות היוצרים של התובע הופרה על-ידי איש יחסי הציבור של הנתבעת. הנתבעת הסכימה ליטול על עצמה את האחריות ככל ועסקינן בפועלו של הנתבע. חרף טענת הנתבע כי הוא מקפיד על שמירת זכויות יוצרים, הרי שאלו הופרו בקליפ שליווה את הראיון עמו. דומה שחילופי התמונות בקליפ, ובהן תמונת התובע, שירתו את מטרותיו של הנתבע, תהיינה מסחריות ואמנותיות ככל שתהיינה. באשר לפיצוי, יש לקחת בחשבון כי הפרסומים נעשו ללא מתן קרדיט לתובע וכי התמונה פורסמה בשחור-לבן. יש אף לשקול את מיהותם של הנתבעים - זמר מוערך ותנועה רבת השפעה. יש אף להתחשב בתפוצה הרחבה של שידורי ערוץ 2 ואתר האינטרנט שלו ויש להניח שאף לאתרי הנתבעת תפוצה לא מבוטלת. מנגד, יש לשקול שורת שיקולים לזכות הנתבעים, לרבות טענתם כי הם מקפידים בתחום זכויות היוצרים, תום-ליבה של הנתבעת, שבאורח יזום טרחה וערכה קליפ חדש, העובדה כי ההפרה שולית וזניחה, בת 3 שניות בלבד, נטילת האחריות של הנתבעת והעובדה כי פעלה משיקולים לא מסחריים. מדובר ב-2 הפרות - יש להתייחס לפרסום בערוץ 2 ובאתר מאקו כאל פרסום אחד וכן הפרסום באתר הנתבעת ובעמוד היו-טיוב שלה מהווה פרסום אחד. הפרסומים המפרים נמשכו יומיים בלבד. הנתבעת תפצה את התובע ב- 25,000 ש"ח (וכן אגרת התביעה היחסית ושכ"ט עו"ד של 6,000 ש"ח).

ת"א 5310-08 קווי מידע ופרסום בע"מ נ' בל תקשורת פרסום ויחסי ציבור ואח'

(פסק-דין, מחוזי באר-שבע, השופטת נחמה נצר): התובעת מפיצה מדריך טלפונים ליישובים עומר, מיתר ולהבים. הנתבעת מפעילה את האתר halavyan.co.il, המהווה מעין מקומון אינטרנטי של היישובים הנ"ל. האתר כלל גישה ישירה למדריך התובעת באמצעות קישורית. התובעת עתרה לסעד הצהרתי, שיקבע כי מדריך הטלפונים "עומר פון" הינו "יצירה" כמשמעה בחוק זכות יוצרים ועל-כן יש לאסור על הנתבעים מלהעתיקה. נפסק - לא ניתן לקבוע כי לתובעת זכות יוצרים במדריך. אין ספק כי התובעת השקיעה זמן ומשאבים בבניית המדריך ובביסוס המוניטין שלו. כיום, בעולם התקשורת המקוון ניתן לדלות מידע רב בלחיצת כפתור ובמהירות רבה, באמצעות המרחב האינטרנטי. לא ניתן למנוע מהציבור את הבשורה שהביאה ההתקדמות הטכנולוגית, המחייבת הענקת מרחב פעולה להשתכללותם של דרכי ביטוי מגוונים, לרעיון מסוים. מסד הנתונים ששימש את התובעת נגיש לכל מי שחפץ בכך, הן בעזרת שימוש באתרי אינטרנט ידועים, כגון בזק ודפי זהב, והן באמצעות חיפוש בספרי טלפונים המופצים באופן ארצי או אזורי. המדריך עומר פון שהפיקה התובעת אינו בגדר יצירה הזכאית להגנה לפי החוק. התביעה נדחתה.

ת"א 38918-12-09 דנאל פתרונות תוכנה מתקדמים בע"מ נ' גיל סנפיר

(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן): המבקשת עתרה לאכוף על המשיב, לפי פק' בזיון ביהמ"ש, לציית לצווים הזמניים שניתנו על-ידי ביהמ"ש. המבקשת פיתחה תוכנה לתפעול וניהול תיקי ני"ע ומוצרים פיננסיים (תוכנת דנאל). לטענתה, המשיב משווק תוכנה (תוכנת סנפיר) המהווה העתקה של תוכנת דנאל. המבקשת תבעה את המשיב וכן עתרה לקבלת צו מניעה זמני. בעקבות חוו"ד של מומחה שהשווה בין שתי התוכנות, נעתר ביהמ"ש לבקשה למתן צו מניעה זמני. בבקשתה זו, טענה המבקשת כי המשיב ממשיך לשווק את תוכנת סנפיר, או גרסה מעט שונה שלה, תוך הפרת צו המניעה. מנגד, טען המשיב כי פיתח תוכנה עצמאית, מקורית וחדשה (תוכנת פינאנסר). בית המשפט הורה למומחה, עו"ד גד אופנהיימר, להשוות בין תוכנת דנאל, תוכנת סנפיר ותוכנת פינאנסר. נפסק - הליכים לפי פק' ביזיון ביהמ"ש הם בעלי אופי פלילי, שרמת ההוכחה הנדרשת בהם גבוהה מזו הנדרשת בהליך אזרחי. שלושה משתנים נבחנו על-ידי המומחה: ממשק המשתמש, בסיס הנתונים וקוד המקור. מחוות הדעת עולה כי בכל הנוגע לתוכנת פינאנסר החדשה, נותר דמיון בפרמטר אחד והוא ממשק המשתמש. ממשק זה, יחד עם המסכים הוויזואליים, הטקסטים, התפריטים והאלמנטים הגראפיים, מהווה חלק ממרכיב התוכנה המכונה "המראה והתחושה" (look and feel). מאחר ותוכנות הן לא רק יצירות, אלא גם כלי עבודה לביצוע משימות על-ידי בני אדם באמצעות מחשב, בתי המשפט אינם נוטים להגן באותה מידה על רכיב "המראה והתחושה".

הדברים מקבלים משנה תוקף שמדובר בתוכנות הפעלה ותוכנות יישומיות, כבענייננו, שאז הדמיון יכול לנבוע מדרישות המשתמשים ומן הצורך של התוכנות למלא פונקציות דומות. הרציונל בצמצום ההגנה במקרים אלו, הוא כי הגנה רחבה מדי עלולה להביא לכך שמשתמשים בתוכנה יישומית כלשהי "יינעלו" על התוכנה ללא כל אפשרות לעבור לתוכנה מתחרה. מצב זה מנוגד לעקרונות התחרות החופשית ויש בו משום תמריץ שלילי ליצירה. בענייננו מדובר בתוכנה יישומית לתפעול וניהול תיקי ני"ע ואף המומחה ציין כי בחלק מהאלמנטים אין למתכנן המערכת מידה בלתי מוגבלת של חופש. יש לזכור כי תוכנת דנאל הייתה מאז פיתוחה המערכת הנפוצה בשוק. לפיכך, מובן כי המשיב ביקש לפתח תוכנה חליפית לתוכנת דנאל, אשר "המראה והתחושה" שלה קרובה ככל האפשר לזו של תוכנת דנאל. בהליך העיקרי יידרש ביהמ"ש לשאלה עד כמה מותר, כשלא הועתק קוד המקור, לעשות שימוש בממשקים ובמסכים של תוכנה קיימת, לצורך חדירה לשוק. בבקשה לביזיון ביהמ"ש יש להראות באופן חד משמעי כי צו ביהמ"ש לא בוצע. במקרה זה מתעוררת שאלה דומה לזו המתעוררת בתיק העיקרי, שאין מקומה בבקשה מסוג זה. הבקשה נדחתה.

ת"א 5311-04-08 עיזבון המנוח צבי נרקיס ז"ל ואח' נ' מיקרוסופט ישראל בע"מ ואח'

(פסק-דין, מחוזי מרכז, השופט פרופ' עופר גרוסקופף): התובעים טענו כי הנתבעות הפרו זכויות בגופן "נרקיסים", בכך שעשו שימוש בלתי מורשה בו במערכות ההפעלה Windows XP ו- Windows Vista. ביום 5.10.2010 ניתנה הכרעתו העקרונית של בית המשפט, לפיה גופן אינו יכול להוות נושא להגנת דיני המדגמים, אך הוא עשוי לזכות בהגנה של דיני זכויות היוצרים. הגופן עוצב על-ידי צבי נרקיס ז"ל במהלך שנות ה-80 והזכויות בו שייכות לו. נפסק - דין התביעה להידחות. הנתבעות הצליחו להוכיח כי השימוש שהן עושות בגופן "נרקיסים" הוא שימוש כדין, שנעשה מכוח רישיון שימוש בלתי הדיר ובלתי מוגבל בזמן שנתן להם מר נרקיס ז"ל, באמצעות צד שלישי (חב' כיוון מחשבים), עוד בראשית שנות ה-90. ממילא, כשמדובר בשימוש שנעשה ברשות בעל הזכויות בגופן, הרי גם אם מדובר בגופן בו מתקיימת זכות יוצרים (כטענת התובעים), אין התובענה יכולה להתקבל.

ת"א 51411-01-11 אריה שרף נ' אתר איש שטח

(פסק-דין בפשרה, מחוזי מרכז, השופט אהרון מקובר): תביעה שעניינה בטענה להפרת זכויות יוצרים ב-8 תמונות של התובע, בהן נעשה שימוש באתר האינטרנט של הנתבעים. הנתבעים טענו, בין היתר, כי הסירו את הצילומים מהאתר. הצדדים הסכימו לסיים את ההליך בפרשה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, לרבות מתן צו מניעה קבוע בהסכמה. נפסק - ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות שימוש כלשהו בצילומים נשוא התביעה, הן באינטרנט והן בכל מקום אחר. הנתבעים יפצו את התובע בסכום כולל של 24,000 ש"ח.

ת"צ 11319-04-11 Google Inc נ' יונתן בראונר

(פסק-דין, מחוזי ירושלים, השופטת תמר בזק-רפפורט): בקשה לסילוק על הסף של תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, מן הטעם שאין היא באה בגדר פריט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. המשיב הוא מחבר ובעל הזכויות בספר "דברים שרואים שם". בתובענה, טען המשיב כי המבקשת הפרה את זכויותיו וזכויות רבים אחרים במסגרת הפרויקט "Google Books" (במסגרתו סורקת גוגל ספרים מלאים ויוצרת עותק דיגיטלי של הספרים). נפסק - המבקש סומך את התובענה הייצוגית על פריט 1 בתוספת השנייה לחוק ("תביעה בין עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו"). פריט זה עוסק בעניינים הנושאים אופי צרכני. שעה שגוגל מאפשרת איתור פרטים בקשר לספרים נושא הבקשה והתובענה, הרי שהיחסים בינה לבין המחבר, בעל זכויות היוצרים, אינם יחסים צרכניים שבין גוגל כעוסק לבין בעל זכויות היוצרים כלקוח. בעל זכויות היוצרים אינו לקוח של גוגל, שכן הוא אינו רוכש נכס מגוגל ואינו מקבל שירות של ממש מגוגל. הלקוחות, "משתמשי הקצה" של גוגל, הם אלו העושים שימוש במנוע החיפוש ומקבלים שירות מגוגל. היה יותר נכון לסווג את המשיב כספק של גוגל, באשר זו קולטת את פרי יצירתו ומעמידה אותו לטובת ציבור לקוחותיה.

ת"א 27973-08-10 אבי בלומברג ואח' נ' יעקב חגי

(פסק-דין משלים, מחוזי מרכז, השופט שאול מנהיים): תביעה למתן צו מניעה קבוע, צו עשה, צו למתן חשבונות ופיצוי כספי, בעילות של גניבת עין, תיאור כוזב, גזל סוד מסחרי, הפרת סימן מסחר, הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר ולא במשפט, בשל ייצור מכשירי פילאטיס המועתקים לכאורה מאלו שפיתח התובע וכן בשל העתקת עמודים מאתר התובעים. נפסק -

• גניבת עין - התובע לא הוכיח ברמה הנדרשת כי הטובין שלו רכשו מוניטין בציבור וכי זה התרגל לראות בשם "kassai" את ציון עסקו. משלא הוכח המוניטין של התובעים בטובין, אין צורך לבחון האם נתקיים התנאי של חשש סביר להטעייה ויש לדחות את התביעה ככל והיא מבוססת על עוולת גניבת העין.
• סימן מסחר - הסימן "Kassai" לא נרשם בישראל כסימן מסחר. סימן המסחר היחיד הרשום על שמה של התובעת 2 הוא הסימן "Balanced Body". התובעים לא הביאו כל ראיה שהנתבע עשה שימוש בסימן מסחר זה. ביחס ליתר סימני המסחר של החברה, הרי שאלו נרשמו במדינת קליפורניה ולא בישראל. התביעה נדחתה ככל שהיא מבוססת על דיני סימני המסחר.
• זכויות יוצרים - התובעים טענו כי הנתבע העתיק תוכן מהאתר kassai.co.il לאתר שהוא מפעיל בכתובת daniel-pilates.co.il. את התכנים בהם טוענים התובעים לזכויות ניתן לחלק ל-3 קבוצות: תכנים מילוליים מאתר קסאי ברשות שימוש מאתר החברה (התובעת 2), שמות סימני המסחר של החברה ותמונה.
• ביחס לתכנים בהם הטקסט המופיע בשני האתרים אינו זהה לחלוטין, הרי לרוב מדובר בטקסט המתאר את מאפייני המכשירים, מידותיהם ותוספות להם. אין מדובר בהפרה של זכויות יוצרים. מדובר בנתונים עובדתיים ולא מן הנמנע שיהיה דמיון בין הכתוב בשני התיאורים. גם ביחס לזהות בין החלוקה לעקרונות שיטת הפילאטיס אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים, משום שנעשה שימוש ברעיון בלבד.
• בחלק מהפריטים קיימת זהות בין הטקסט באתר קסאי לזה שבאתר הנתבע. במקרה של הפריטים לגביהם נטען כי הועתקו באופן זהה, קסאי מבקש להגן על "ידע" ונתונים שברשותו ולא על "יצירה". אין מדובר ב"יצירה" הראויה להגנה מכוח חוק זכות יוצרים. לא מתקיים יסוד ה"מקוריות" הנדרש ביצירה. תיאור עובדתי של מאפייני המכשיר ותכונותיו, בדומה לתיאור בדף מידע או תווית, אינו מהווה "יצירה". אין הפרת זכויות יוצרים בתכנים אלו.
• התובעים טענו להעתקה של מילים שהן שמות המכשירים בגינם רשומים סימני מסחר בארה"ב. הטענה אינה להפרת דיני סימני המסחר, באשר אלה אינם רשומים בישראל. לנוכח ההלכה כי מילה בודדת אינה נחשבת ל"יצירה" לפי דיני זכויות יוצרים, השימוש במילים המצביעות על סימן המסחר אינן "יצירה" הראויה להגנה.
• התובעים טענו כי הנתבע העתיק לאתרו תמונת קפיצים שמקורה באתר התובעת 2, שהעניקה לתובע רשות שימוש בה באתרו. מהשוואה בין תדפיסי האתרים, עולה כי התמונה אכן זהה בשניהם. עסקינן בהעתקה וזכויות היוצרים בתמונה הופרו. לאחר שניתן סעד זמני במסגרת ההליך, לא היסס הנתבע מלהפר אותו ונדרש הליך של ביזיון בית משפט בעניין זה. זוהי נסיבה המצדיקה פסיקת פיצוי של ממש. הנתבע ישלם לתובעים 75,000 ש"ח עבור הפרה זו. 
• עשיית עושר - הנתבע העתיק באופן מודע את מוצריו של קסאי. גם אם מדובר בהעתקה מסוג "הנדסה חוזרת", הרי שהתקיים בה ה"יסוד הנוסף" הדרוש בעילת עשיית עושר. הנתבע העתיק מוצר באופן זהה מתוך כוונה לחקות את המוצר ולמכור אותו במחיר זול. בכך יצר תחרות בלתי הוגנת בינו לבין קסאי. יש להעמיד את סכום ההשבה שייפסק לזכות התובע על 150,000 ש"ח.