ת"א 151582-09 מן נ' אסייג ואח'

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, שלום ת"א, השופט רונית פינצ'וק אלט): תביעה שעניינה בעוולות נטענות שביצעו הנתבעים, תוך חשיפת זהותו של התובע כמי שכתב יומן רשת (בלוג) ופרסום זהותו ברבים. התובע הוא עיתונאי בתחום הספורט. בתקופה הרלבנטית הוא הועסק בעיתון "מעריב". התובע ניהל גם את הבלוג "עומדים בשער" באתר תפוז ולצורך כך השתמש בכינוי "ייגר מאיסטר" ולא בשמו האמיתי. הבלוג שימוש לצורך העברת ביקורת בתחום העיתונות ותקשורת הספורט. הנתבעת 1 היא נושאת משרה בנתבעת 2, מפעילת אתר הספורט ONE. הנתבעת 3 שימשה כספק האינטרנט של התובע. הנתבעות 1-2 הגישו תביעת לשון הרע נגד התובע בגין פרסומיו בבלוג [ת"א 27120/08]. התובע טוען כי עם הגשת התביעה חשפו הנתבעות את זהותו האנונימית, תוך פגיעה בפרטיותו, וכי כתוצאה מחשיפת זהותו אף פוטר מעבודתו במעריב (אשר גם אותו ביקר התובע באנונימיות במסגרת הבלוג). נפסק - 
  •  לא נדרשת הכרעה בשאלה האם ביצוע פרסום לפיו מאן דהוא הוא שמשתמש בשם עט כלשהו מהווה פגיעה בפרטיות, שכן למעט הגשת התביעה, לא עשו הנתבעות 1-2 (וכן הנתבעת 3) כל פרסום. כשלעצמו, ללא נסיבות נוספות, אין בפרסום כאמור משום פגיעה בצנעת חייו הפרטיים של הפועל תחת שם עט. משהוגשה תביעת הנתבעות 1-2 נגד התובע, לא הגיש התובע בקשה לאיסור פרסום שמו ופרטיו. ההיפך הוא הנכון. התובע הוא שפנה מיוזמתו למעבידו "מעריב" ולכלי התקשורת, ופרסם כי הוא כותב הבלוג. 
  • פשיטה שזהותו של כותב בשם עט יכולה להיוודע ברבים, הן מאנשים, גם אם בודדים היודעים את זהותו, והן בדרכים חוקיות אחרות (במיוחד עת מדובר בכתיבת מאמרים על-ידי עיתונאי, שדבריו הכתובים מתפרסמים ברבים וניתן לזהות בכתיבתו סגנון כתיבה, שימוש בצירופי מילים והבעות דעות שעולים גם בחיים הגלויים). פרטים אלה יכלו להינתן גם על-ידי "תפוז" או ספק הדוא"ל "וואלה". התובע אישר בעדותו כי היה בין "חשודים פוטנציאליים" בכתיבת הבלוג.
  • בזק בינלאומי הביאה עדות של מנהל הביטחון ומניעת הונאות בחברה, שהעיד, לאחר בדיקה שערך, שלא התקבלה בחברה פנייה לבירור זהותו של התובע ולא נמסרו לה הפרטים שהיו דרושים לה כדי לברר מי כתב את הבלוג. עדותו היתה עקבית ולא נסתרה. גם מעדות המומחה מטעם התובע, עולה כי יש דרכים נוספות למצוא את זהותו של כותב הבלוג, מלבד באמצעות שיתוף הפעולה של בזק בינלאומי. יש לדחות הטענה כי בזק בינלאומי מסרה את פרטי התובע לנתבעות 1-2 ודין התביעה נגדה להידחות.
  • יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 1. נדמה כי התביעה נגדה הוגשה רק משום שזו, יחד עם הנתבעת 2, הגישה את תביעת לשון הרע נגד התובע. אשר לנתבעת 2, אמנם זו יכלה ואולי אף היתה צריכה לתת גרסה ברורה כיצד הגיעה לידיה המידע כי כותב הבלוג הוא התובע, אולם, בהתחשב בכך שכל כולה של הטענה בכתב התביעה היתה מבוססת על השערה גרידא, וזאת כאשר מועלית כלפיה טענה לביצוע עבירה פלילית, טענה שיש להוכיח ברמת הוכחה גבוהה מהרגיל, יכלה גם הנתבעת 2 להימנע מלהעלות גרסה לעניין זה ולהסתפק בהכחשת הטענה לביצוע עבירה על-ידה.
  • למרות שמדובר בלב המחלוקת, לא שאל ב"כ התובע את נציג הנתבעת 2 כיצד קיבלה, אם בכלל, את המידע אודות התובע. ייתכן ואילו שאל שאלה זו היה מקבל תשובה שלפיה הדבר נעשה באופן חוקי. לכן מצטרפת העובדה כי התובע לא העיד את האנשים שלגרסתו ידעו את זהותו ככותב הבלוג. בשים לב, מחד גיסא, לכך שהנתבעת לא ציינה מיוזמתה כיצד התקבל אצלה המידע, ומאידך גיסא, התובע לא העלה אלא השערות בעלמא, לא העיד עדים רלבנטיים שיכול היה להעיד ולא שאל את העד מטעם הנתבעת 2 כיצד הגיע למידע, לא הוכיח התובע את טענותיו כלפי הנתבעת 2. התביעה נדחתה. התובע ישא בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.