פ 1058/09 מדינת ישראל - פרקליטות מחוז מרכז נ' צנעני

(גזר-דין, שלום רחובות, השופט ירון לוי, 11.7.2010): הנאשם הורשע, לפי הודאתו במסגרת הסדר דיוני, בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין (סה"כ 2,100 תמונות ו-7 סרטונים). הנאשם הוריד למחשבו, באמצעות תוכנת שיתוף הקבצים eMule, אלפי תמונות וסרטים הכוללים תכנים פדופיליים. נפסק - הערך המוגן בעבירה זו הוא ההגנה על הקטינים המצולמים והניסיון למזער את התופעה על-ידי המעטת צרכני הפרסום. לאור חשיבות ערך זה, יחד עם קלות הנגישות לתכנים, מצא המחוקק לאסור החזקה, אף בצנעת הפרט, של חומר פורנוגרפי שמצולמים בו קטינים. לחומרת הנאשם יש לזקוף את ריבוי התמונות ותוכנם המגוון והביזארי (יחסי מין עם בעלי חיים). לקולת הנאשם יזקפו הודאתו, עברו הנקי, שיתוף הפעולה וכו'. משקלן של נסיבות החומרא ובמיוחד ריבוי תוכן התועבה ותוכנו הפוגע והביזארי, גובר על נסיבות הקולא. לאור האמור ועל-מנת ליצוק תוכן של ממש בעבירה, יש מקום להטלת עונש הכולל רכיב ענישה מוחשי.

ת"ק 11965-01-10 אלי חי נ' מרכז קהילתי נווה ארזים

(פסק-דין, בית המשפט לתביעות קטנות תל-אביב, השופטת אושרי פרוסט-פרנקל, 25.7.2010): תביעה לפיצוי בסך 13,000 ש"ח בגין הודעות אלקטרוניות הכוללות דברי פרסומת, ששיגר הנתבע לתובע ללא הסכמתו. נפסק - לטענת הנתבע, הוא מבצע קידום מכירות ומשלוח מסרונים, אלא שבשל טעות במזכירות הנתבע, שורבב שם התובע לרשימת הלקוחות המעוניינים בקבלת השירות. הנתבע הביע התנצלות וביקש שלא להטיל עליו תשלום בהיותו מלכ"ר. הנתבע ישלם לתובע סך של 500 ש"ח כולל הוצאות. הסכום הנמוך נקבע לאור התנצלות הנתבע, היותו מלכ"ר והתחייבותו שלא לשלוח מסרונים אלה בשנית.

א 3108/07 ג'וטון טוז בויה נ' אבקות גיורא טופז בע"מ

(החלטה, שלום ראשון לציון, השופטת מיכל עמית-אניסמן, 8.7.2010): בקשת התובעת כי יותר לה להעיד את עדיה באמצעות היוועדות חזותית, הואיל והעדים חוששים להגיע לישראל נוכח המשבר שפרץ בין ישראל ותורכיה. נפסק - הוראת הדין בנושא זה מצויה בס' 13(א) לפקודת הראיות. ככלל, ביהמ"ש נוהג להתחשב בשלושה שיקולים עיקריים בבואו להחליט בבקשה למסור עדות בדרך של היוועדות חזותית: פניית המבקש נעשתה בתום-לב; יש בידי העדים למסור עדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת; וקיימת "סיבה טובה" המונעת את הגעת העד לישראל. בתי המשפט הכירו במצב ביטחוני השורר בישראל כמצדיק העדת עד החושש להגיע באמצעות היוועדות חזותית. עם זאת, במקרה דנן, לא הוכח להנחת דעת ביהמ"ש כי קיים בישראל מצב ביטחוני המונע מעדי המבקשת להגיע לישראל. אין כל מניעה להתייצבות העדים בארץ. מדובר בעדי המבקשת - התובעת. בתי המשפט הקפידו במיוחד בבחינת התקיימות הדרישות דלעיל שעה שדנו בבקשות לגביית עדות של בעל דין. הבקשה נדחתה.

ע"א 1055/09 ליאת שרצר בר נ' רבקה סמיירה (ריבה) ואח'

(פסק-דין, מחוזי תל-אביב, השופט ישעיהו שנלר, 5.7.2010): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בתל-אביב [א 47047/07] בו נדחתה תביעת המערערת לפיצוי מכוח הוראות חוק הגנת הפרטיות. הנתבעים הם עסק מסוג סלון כלות ובעליו. התובעת טענה כי גילתה את תמונתה בדף הפרסום של הנתבעים באתר האינטרנט "מתחתנים ברשת", מבלי שנתנה את רשותה לכך ולאחר שהשתתפה כאורחת בחתונת הבדרן ננסי ברנדס ובת-זוגו. לטענתה, פרסום התמונה מהווה פגיעה בפרטיותה. נפסק - הנחת המוצא של המערערת היא כי בנסיבות המקרה קיימת פגיעה בפרטיותה, אך היא לא הציגה תשתית עובדתית התומכת בכך. המערערת לא הוכיחה כי קיימת לה עילה כלפי המשיבים ואף אם הייתה קיימת עילה, הרי מדובר ב"מעשה של מה בכך". המערערת אינה טוענת כי עצם הצילום שצולמה פוגע בפרטיות, אלא מתייחסת היא לפרסום תמונה בה מופיעה דמותה. פרסום תצלומה של המערערת בנסיבות אלו קשה לראותו כפרסום העלול להשפילה או לבזותה (ס' 2(4) לחוק). כל שנותר הוא הוראת ס' 2(6) לחוק: "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח". על-מנת לקיים פגיעה זו חייב הנפגע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין שימוש בתמונה בה מופיעה דמותו, לבין מטרת הרווח באותו שימוש. גם אם הייתה נגרעת דמותה של המערערת מהתמונה, לא היה בכך להעלות או להוריד לעניין פרסום התמונה. לא די בפרסום תמונה אשר דמותו של מאן דהוא מופיעה בו, הגם שמטרת התמונה לרווח בגין דמות אחרת מרכזית המופיעה בתמונה. המערערת לא יכולה הייתה להצביע על פגיעה של ממש בפרסום התמונה, אשר דמותה מופיעה ברקע שלה. הערעור נדחה.

א 1074/05 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' אול יו ניד בע"מ ואח'

(פסק-דין, מחוזי תל-אביב, השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, 11.7.2010): תביעה בגין העתקת מודעות דרושים שפרסמה התובעת בעיתון מעריב ובאתר NRG, אל אתר האינטרנט Alljobs שמפעילה הנתבעת. הנתבעת אינה מעתיקה את נוסח המודעות, אלא עושה שימוש בפרטי המידע הגולמי. ביום 3.3.2005 דחה ביהמ"ש את בקשת התובעת לצו מניעה זמני [בש"א 2018/05]. בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על החלטה זו נדחתה על-ידי ביהמ"ש העליון ביום 7.5.2006 [רע"א 2516/05]. בהליך העיקרי, ויתרה התובעת על העילה מכוח דיני זכויות היוצרים וטענה כי מעשי הנתבעים מהווים עשיית עושר ולא במשפט, גניבת עין והפרה של תנאי השימוש באתר NRG. התביעה נדחתה. נפסק -

• יש לנקוט משנה זהירות בקביעה כי דיני עשיית עושר חלים בהקשרים בהם נקבע כי דיני הקניין הרוחני אינם חלים, היינו, אין מקום לפגיעה בנחלת הכלל. הענקת סעד למעריב והגנה על המידע הכלול במודעות הדרושים אינה משרתת את האינטרס הציבורי.
• ראשית, המידע שמפרסמת מעריב במסגרת "לוח הדרושים" הוא מידע שהבעלות בו הייתה ונותרה של מזמין הפרסום. שימוש הנתבעת במידע ופרסומו בפלטפורמה נוספת משל עצמה, לא רק שלא יפגע במעביד שהזמין את הפרסום, אלא ישרת את האינטרס של אותו מזמין בכך שיזכה לפרסום נוסף.
• שנית, המידע הגולמי במודעות הפרסום אינו מצוי בתחום דיני זכויות היוצרים. אין מדובר בתנאים טכניים לביסוס קניין רוחני, אלא בהכרעה ערכית כי אין לפגוע בנחלת הכלל אלא במקרים בהם לפגיעה כזו יש ערך חברתי. הענקת הגנה לאותו מידע, במסגרת דיני עשיית עושר, תביא לאותה פגיעה בנחלת הכלל, לא תשרת את האינטרס הכלל חברתי ואולי אף תפגע בו.
• דיני זכויות היוצרים שוללים במפורש הגנה על המידע בו עסקינן, קרי על עובדות ונתונים, להבדיל מדרך הביטוי שלהם. מבחינת דיני הקניין הרוחני עולה כי מדובר בהסדר שלילי של ממש. היינו, באיזון בין נחלת הכלל להגנה על יוצרים, הוציאו דיני זכויות יוצרים מידע כמו זה הנדון במקרה זה.
• מעשי הנתבעת אינם מפרים באופן בוטה ובחוסר תום לב את כללי התחרות ההוגנת. עידן האינטרנט הביא עמו אפשרויות אחרות לפרסום מודעות. למעשה, קביעה כי פעולות הנתבעת מהוות התעשרות בלתי צודקת, תמנע באופן מעשי אפשרויות פרסום חילופיות ותגן על העיתונות הכתובה והמודל העסקי הישן. לא זו מטרתם של דיני עשיית עושר, לא זה תפקידו של בית המשפט.
• מעריב ו- Alljobs מבוססים על מודלים עסקיים שונים וקהל יעד שונה.דיני עשיית עושר אינם אמורים להעדיף מודל כלכלי אחד על משנהו. לא מתקיימת תחרות ישירה בין מעריב לנתבעת. מדובר בפלטפורמות פרסום שונות ואין מניעה לשימוש בשתי הפלטפורמות במקביל.
• באשר לתניות החוזיות המופיעות בעיתון מעריב ובאתר NRG, האוסרות על העתקת תכנים - תניות אלה מניחות קיומה של זכות יוצרים במידע המופיע בעיתון או באתר. תוכן מודעות הדרושים אינו חוסה תחת הגנת דיני זכויות היוצרים, על-כן התניות הנ"ל, ככל שהן מתייחסות למידע הגולמי הכלול במודעות, אינן מחייבות. הואיל ואין זכויות יוצרים בתוכן המודעות, אין בתנאי השימוש כדי להצמיח זכות כלשהי למעריב. 

א 1191/09 דן פורגס נ' ד"ר דוד סיון

(פסק-דין, שלום ירושלים, השופט ארנון דראל, 18.7.2010): תביעה לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים. התובע הוא צלם מקצועי. לטענתו, פרסם הנתבע צילום של רה"מ שהתובע הוא בעל הזכויות בו, כשהציב אותו במאמר שטען לאתר האינטרנט "ארץ הצבי". הנתבע אישר את השימוש בצילום, אותו העתיק מאתר בית הספר הגליל המערבי, אך העלה מספר טענות הגנה. כאשר נתבקש, הסיר הנתבע את הצילום מהמאמר. נפסק - התובע עמד בנטל להראות כי הוא בעל הזכויות בצילום. לנתבע לא עומדת הגנת הטיפול ההוגן ביצירה, הואיל וספק אם העתקת הצילום ושילובו במאמר, היא פעולה שנעשתה לאחת המטרות המנויות בהגנה זו. מכל מקום, אי כיבוד הזכות המוסרית של התובע שולל את היכולת ליהנות מהגנה זו. התנהלות הנתבע שוללת את יכולתו לטעון לתום לב והגינות השימוש שנעשה. הנתבע היה מודע לאפשרות קיומה של זכות יוצרים בצילום, התעלם מאזהרה שהייתה לצד הצילום ונמנע מלנקוט בצעד המינימאלי המתבקש והוא פנייה לאתר ממנו העתיק את הצילום בכדי לברר את נושא זכויות היוצרים. הנתבע ישלם לתובע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 10,000 ש"ח וכן 2,000 ש"ח בגין הפרת זכותו המוסרית.

ת"ק 4709/09 ארנון בורוכוב נ' מקושרים בע"מ

(פסק-דין, בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, השופטת אנה שניידר, 8.7.2010): תביעה לפיצוי עקב נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, בגין הסרת הפרופיל שלו מהאתר "מקושרים", שמפעילה הנתבעת. התובע נרשם לאתר בשם "אוקספורד" ולא בשמו האמיתי והושעה מהאתר לאחר שמשתמשת אחרת, שנרשמה אף היא בשם בדוי, דיווחה על כך לנתבעת. הנתבעת טענה כי אחד ממאפייני האתר, בהיותו רשת חברתית, הוא כי המשתמשים נחשפים בו בשמם האמיתי וכי התובע הפר את תנאי השימוש באתר, אותם אישר עם רישומו אליו. נפסק - התובע חתם על תנאי השימוש בעת הרישום לאתר, לרבות הצהרה כי כל הפרטים אותם רשם בטופס ההרשמה הם נכונים ומדויקים. התובע הסכים לכל התנאים. לפיכך, הפרת תנאי השימוש על-ידי התובע ורישום שם בדוי, התירה לנתבעת להפעיל את שיקול הדעת הבלעדי להסרת הפרופיל ואין לתובע להלין אלא על עצמו בעניין זה. התובע טען כי באתר בעלי פרופיל נוספים המשתמשים בשם בדוי. כלל ידוע הוא כי אין אדם רשאי לטעון להפליה, כאשר הוא עצמו פועל שלא כדין וננקטים נגדו צעדים חוקיים, כאשר טרם ננקטו צעדים כאמור נגד אחרים שפעלו אף הם שלא כדין. לאור הסכנות האורבות לציבור באתרי האינטרנט השונים, תנאי השימוש שקבעה הנתבעת הינם סבירים ויש לברך על האמור בהם ועל הפעלתם בפועל, על-מנת למנוע ככל הניתן את אותן סכנות. טענות התובע לעניין תנאים מקפחים בחוזה אחיד אין מקומן במסגרת תביעה קטנה. התביעה נדחתה.

ת"א 48012-03-10 טי.ג'י.איי. השקעות נדל"ן בע"מ נ' יוסף עזרא

(החלטה, שלום תל-אביב, השופטת אביגיל כהן, 23.6.2010): בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה למשיב, בין היתר, להסיר פרסומים אודות המבקשת מאתרים המופעלים על-ידו, לחדול מפרסום האתרים בגוגל ולחדול מפעולות לשיווק האתרים, לרבות באמצעות השירותים פייסבוק, טוויטר ועוד. הבקשה הוגשה במסגרת תביעת לשון הרע, במסגרתה טענה המבקשת כי המשיב מפרסם קמפיין השמצה נגדה באתרי אינטרנט שבבעלותו, לרבות באתר tgi-investors.com. הנתבע טען כי אין בפרסומים משום לשון הרע ולחילופין כי מדובר בפרסומים מותרים. נפסק - אין מחלוקת שהמשיב מפרסם באופן מודע פרסומים שליליים הקשורים למבקשת ובין היתר קיימת באתר פנייה לכל המעוניין להגיש תביעה נגדה. גולש המחפש את המבקשת, מופנה באמצעות קישור ממומן לאתר המשיב. הנתבע עומד על כך שהוא מפרסם אמת ולפיכך, לטענתו, אין מניעה בהמשך פעילותו. המשיב דואג להפצת פרסומים נגד המבקשת בדרכים שונות העומדות לרשותו לאור התפתחות הטכנולוגיה, מתוך מטרה להפיץ את אותם פרסומים. כאשר מפרסם המשיב באתר פרסומים שונים ומתבקש על-ידי ב"כ המבקשת להסירם, הוא נוטה להסכים, אך אינו מבטל את הקישוריות לאותם פרסומים. כך, בפועל, הגולש באתר ובמנוע החיפוש גוגל יכול בקלות יתרה להגיע לאותם פרסומים.

נראה כי חלק מהפרסומים נכנסים להגדרת "פרסום" "לשון הרע", כמשמעות הביטויים בחוק איסור לשון הרע והנטל להוכחת טענות ההגנה מוטל על המשיב. נזקה של המבקשת כתוצאה מהפרסומים הוא ברור, כאשר המשיב מאשר שמטרתו להפיץ את הפרסומים כמה שיותר. לקוחות פוטנציאליים, המעוניינים לערוך בירור באינטרנט אודות המבקשת, ונחשפים בקלות יתרה לפרסומי המשיב, אם בדרך של קישורית ואם בדרך אחרת, יהססו מאוד להתקשר עמה. לא הועלה כל נימוק באשר לנזק שיגרם למשיב כתוצאה ממתן הצו, למעט - הנזק הכללי של פגיעה באינטרס הציבורי של חופש הביטוי. במערכת האיזונים שבין חופש הביטוי מחד ובין הקפדה על כך שלא להתיר חופש ביזוי גורף, כל עוד לא הוכיח הנתבע את הגנתו, מאידך - אזי אין למנוע מהמשיב באופן גורף לפרסם באתר פרסומים המתייחסים למבקשת, אך יש למנוע ממנו את הפצת הפרסומים המופיעים באתר וביצוע פעולות שיווק לאתר, עד שיינתן פסק-דין בתביעה העיקרית. הבקשה התקבלה.

עפ"ג 14738-03-10 מדינת ישראל נ' יצחק קאופמן

(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופטים שפירא, קיסרי ונתנאל-שרון, 1.7.2010): שני ערעורים על גזר-הדין שניתן ביום 10.2.2010, על-ידי ביהמ"ש השלום בחדרה [פ 1259/07]. הנאשם הודה כי התכתב באמצעות האינטרנט עם המתלוננת, קטינה כבת 13, דרך האתר "טיפו", כשהוא מתחזה לנער בן 15. הנאשם יצר קשר עם המתלוננת באמצעות הטלפון וה- ICQ ושיחותיו עמה כללו תכנים מיניים ואף לוו לעיתים באיומים. הנאשם אף אונן וחשף את איבר מינו באמצעות מצלמת אינטרנט, בפני המתלוננת ובפני תחקירניות התכנית "כלבוטק", שהציגו עצמן כקטינות באמצעות ה- ICQ במטרה לחשוף את הנאשם. על הנאשם נגזרו 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, תשלום קנס בסך 5,000 ש"ח ותשלום פיצוי בסך 15,000 ש"ח למתלוננת. נפסק -

• רשת האינטרנט שינתה באופן מהותי את היכולת ליצירת תקשורת בין בני האדם, דבר המציב בפני העושים שימוש במדיה כר נרחב להתקשרויות, כמעט ללא גבול, תוך שמירה על אנונימיות המאפשרת הסתרה מכוונת של זהות המתקשר. פועל יוצא מכך הינה אפשרות קלה וזמינה להוליך שולל את הצד האחר, על-ידי התחזות, כפי שנעשה במקרה דנן, כאשר הנאשם, גבר כבן 46, הציג עצמו בפני המתלוננת כנער בן 15.
• תכונות אלה של המדיה מקנות למתקשר גם תחושת בטחון רבה ומשכך, יוצרות הן פיתוי לעשות שימוש באינטרנט לביצוע מעשים כגון אלה. הנאשם הטריד את הקטינה שוב ושוב, הטרדות בעלות אופי מיני בוטה ולרבות איומים. אין מדובר במעשה חד פעמי, אלא ב- 182 התקשרויות, שהופסקו רק בשל תפיסת הנאשם על-ידי צוות "כלבוטק". העובדה כי הקטינה סיפרה לאביה ולכן מרבית ההתקשרויות לא הגיעו אליה, יש בה כדי להפחית מהנזק לקטינה, אך לא מחומרת מעשיו של הנאשם.
• אביה של הקטינה פנה תחילה למשטרה ורק לאחר מכן לצוות התוכנית "כלבוטק". בעקבות הולדתן של תוכניות התחקיר, חל טשטוש גבולות בין פעולות הרשויות, לבין פעולות תחקירני התקשורת. לא ניתן ואף אין מקום לשלול תוכניות תחקירים, אולם ראוי להקפיד שפעולות התקשורת לא יעברו את הגבול הראוי ולא יסיגו יתר על המידה את גבולות רשויות החקירה הרשמיות. מעת שהנאשם הודה במיוחס לו, שוב אין במעורבותה של התקשורת כדי להשפיע על חומרת מעשיו של הנאשם. יש להתחשב במעורבות התקשורת לעניין מידת הענישה.
• אין לגזור גזירה שווה בין מקרה זה, לבין פסקי הדין שניתנו בעקבות תחקיר ערוץ 10 בפרשה המכונה "פרשת הפדופילים". מקרים אלו שונים הן במספר העבירות שבוצעו והן בחומרת המעשים. אין מדובר במקרה אחד, או במקרים בודדים, אלא במסכת של מעשים קשים.
• אין מקום להקל בענישה במקרים מתבצעות עבירות מין נגד קטינים באמצעות רשת האינטרנט. זאת, דווקא משום תכונותיה, המקנות לעבריין תחושת ריחוק ותחושת הגנה רבה יותר מאשר עבירה המבוצעת פנים אל פנים. מכאן, ככל הנראה, גם נפיצותן של עבירות אלה. גם משום כך יש צורך בענישה מחמירה ומרתיעה. נדחה ערעור הנאשם והתקבל ערעור המדינה. עונש  המאסר בפועל שהוטל על הנאשם הוחמר ל-24 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.

פ 3807/09 מדינת ישראל נ' אלכסנדר פפיסמלוב ואח'

(גזר-דין, שלום ראשון לציון, השופט ארז יקואל, 28.6.2010): ביום 20.5.2010 הורשע הנאשם 1, בין היתר, בעבירות רבות של זיוף, אחסנת מידע כוזב וכן עבירות לפי חוק הגנת הפרטיות. במהלך חיפוש בבית הנאשם, נמצא מחשב ובו קבצים רבים, תוכנת "פוטושופ", חותמים ואמצעי עזר לזיוף, ששימשו לזיוף מסמכים רשמיים של המדינה. הנאשם אף החזיק תוכנה ובה פרטים אישיים של כל תושבי המדינה. בהכרעת הדין, קבע ביהמ"ש כי קבצי מחשב שעליהם תבניות של מסמכים רשמיים, נחשבים כ"מסמך" לצורך הרשעת הנאשם בזיופם. נפסק - הנאשם ביצע את עבירות הזיוף בהן הורשע בנסיבות מחמירות, במסגרת מעבדה מתוחכמת שתפעל בביתו, שכללה רכיבי מחשב, תוכנות ייעודיות וכלי עזר שונים. מחשב הנאשם הכיל מאות קבצים ובהם תבניות ומסמכים הקשורים לעבירות וכן החזיק את מאגר המידע מבלי שיהא זכאי לכך. על הנאשם נגזרו 46 חודשי מאסר בפועל, לרבות הפעלת מאסר על תנאי שהושת עליו בעבר וכן הוטל עליו קנס בסך 20,000 ש"ח.