א 12669/09 עו"ד אופיר כהן נ' גוגל ישראל בע"מ ואח'

(החלטה, שלום ירושלים, הרשם נמרוד פלקס, 18.3.2010): בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. בתביעה, עתר התובע להורות לנתבעות למסור לו את פרטי פלוני או פלונים, אשר שולחים הודעות דואר-זבל (Spam) לכתובת הדוא"ל של התובע. התובע מעוניין בחשיפת הפרטים בכדי לנקוט בהליך משפטי למניעת המשלוח. נפסק - ככלל, הסמכות "הולכת" אחרי הסעד ודי בכך לכאורה כדי לקבוע שביהמ"ש אינו מוסמך לדון בתובענה, אשר הסעד המבוקש בה אינו כספי והסמכות נתונה לביהמ"ש המחוזי נוכח סמכותו השיורית. אמנם, נפסק בעבר כי ניתן לראות בתובענה לסעד כאמור כבקשת ביניים שנועדה לשרת תובענה לסעד עיקרי. ברם, לצורך כך על התובע להצביע על כך שהסעד המבוקש בתובענה העיקרית הינו בסמכות ביהמ"ש השלום. התובע לא הבהיר מהו הסעד שבדעתו לבקש מביהמ"ש כנגד אותו פלוני. התובענה הועברה לביהמ"ש המחוזי בירושלים.

ת"ק 11014-06-09 שמעון ברק נ' דקה ה-90

(החלטה, בית המשפט לתביעות קטנות עפולה, השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד, 7.3.2010): בקשת הנתבעת להעברת הדיון בתובענה מחמת חוסר סמכות מקומית. עניין התביעה בחבילת נופש שהזמין התובע מהנתבעת. נפסק - מקום עסקה של הנתבעת מצוי בת"א וכך גם מקום יצירת ההתחייבות. העסקה נשוא התביעה בוצעה באמצעות האינטרנט ומטרתה רכישת חבילת נופש. במקרים אלו, החברה מציעה את חבילת הנופש ואילו המזמין, באמצעות האינטרנט, סוגר את העסקה, דהיינו פונה באמצעות האינטרנט לספק ומבקש לשריין לו חבילת נופש. מועד סגירת העסקה הינו מועד הגעתם של פרטי התובע הנדרשים למשרדי הנתבעת בת"א. הזמנת חבילת הנופש על-ידי התובע בוצעה באמצעות תקשורת אלקטרונית, כך שטופס ההזמנה, המהווה הודעת קיבול, שוגר על-ידי התובע ממקום מגוריו אל משרדי המבקשת בת"א וזהו מקום יצירת ההתחייבות. הבקשה התקבלה. הדיון בתובענה הועבר לביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א.

א 534/08 חוה קורן ישראלי נ' שי כהן

(פסק-דין, מחוזי חיפה, השופט רון סוקול, 11.3.2010): תביעה לפיצוי בגין שימוש בקול התובעת באתר הנתבע באינטרנט. התובעת היא קריינית ובעלת האתר karyanit.co.il. באתר מצויות דוגמאות לקריינות בקול התובעת. הנתבע הוא מפעיל האתר compix.co.il, בו מוצעים שירותי בניית אתרים. באתר הנתבע פורסם מדריך בנושא "קריינות לאתרי אינטרנט", שכלל צלמיות שלחיצה עליהן השמיעה דוגמת קריינות בקול התובעת. נפסק -

• התובעת טענה כי רכשה מוניטין בתחום הקריינות והביאה פרטים על עיסוקיה בתחום זה, הציגה את רשימת לקוחותיה והפנתה לאתר בו היא מפרסמת את שירותיה. הנתבע אינו כופר במוניטין שצברה התובעת. התובעת הוכיחה כי צברה מוניטין בתחום שירותי הקריינות. מוניטין בתחום זה מבוסס בעיקר על יכולותיה האישיות של התובעת, על צליל קולה ועל מקצועיותה. על כל אלה באה עוולת גניבת העין להגן.
• יש לבחון האם בקישור באתר הנתבע יש כדי להטעות את הציבור כנדרש להקים לתובעת את עוולת גניבת העין. די שהנתבע יצר מצג כאילו קיימת זיקה בין שירותי הנתבע לשירותי התובעת. התובעת טענה כי הקישור לדוגמת הקול יוצר חשש שצרכנים יסיקו כי קיים קשר בין שירות בניית האתרים של הנתבע לבין שירותי הקריינות שלה. אמנם אין במדריך, בצלמית הקישור או בקטע הקריינות המושמע כל זיהוי של התובעת בשמה, אך טוענת התובעת כי כל המאזין לדוגמה מזהה את קולה.
• דומה שלקוח השומע את דוגמת הקריינות יכול לזהות את הקול עם קולות אחרים ששמע, כמו במענה קולי, בפרסומת או בתקשורת. גם אם שם התובעת אינו מוכר לציבור, הרי שלקוחות עשויים להתרשם כי הנתבע קשור עם מי שקולו נשמע בדוגמת הקריינות. לקוח כזה עשוי להניח כי קיים קשר בין הנתבע לבעלת הקול ובמקום לאתר את הקריינית המוכרת לו, הוא עשוי לטעות ולהתקשר עם הנתבע. קיימת הסתברות ברמה מספקת שהמצג שיצר הנתבע עשוי להטעות את הלקוחות בדבר הקשר בינו לבין בעלת הקול. עומדת לתובעת עילת התביעה בגין גניבת עין.
• התובעת אינה טוענת כי נגרם לה נזק נפשי או נזק לא ממוני כלשהו בגין מעשי הנתבע ופרסום קולה, שהרי התובעת עצמה עושה שימוש מסחרי בקולה. מאחר ואינטרס התובעת הוא כלכלי-מסחרי בלבד, הוא אינו מוגן לפי חוק הגנת הפרטיות.
• התובעת לא הביאה ראיות כלשהן להוכחת הנזק, או לסייע באומדנו. לכן יש להסתפק בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות. בהתאם לנסיבות המקרה, להעדר נתונים על משך התקופה והיקף העסקים של שני הצדדים, יש להעריך את נזקי התובעת בגין הפגיעה במוניטין ובגין השימוש שנעשה בדוגמת הקריינות ללא הסכמתה, בסך של 20,000 ש"ח.

פ 4259/09 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' ניב כהן

(הכרעת-דין, שלום תל-אביב, השופטת גיליה רביד, 28.2.2010): הנאשם נמצא אשם, לפי הודאתו, בעבירות של חדירה לחומר מחשב ושיבוש או הפרעה לחומר מחשב. על רקע פיטוריו מתפקידו כסמנכ"ל בחברת או.בי.טל, חדר הנאשם ממחשב ביתו לתיבת הדוא"ל של החברה ומחק הודעות דוא"ל שהיו ממוענות למנכ"ל החברה. הנאשם עשה כן ביודעו שהמנכ"ל נמצא בחו"ל, תוך שימוש בשם המשתמש והסיסמה של המנכ"ל, שהיו ידועות לו מתוקף תפקידו. הנאשם עתר להימנע מהרשעתו. נפסק - אין להקל ראש בעבירות בהן הורשע הנאשם. בעידן של היום, בו הקדמה וההתפתחות הטכנולוגית מכתיבים שימוש במחשבים ובדוא"ל, קיים גם הצורך להבטיח את השימוש ולנטרל משתמשים לרעה. הנאשם ניצל את האמון שניתן בו, בכך שכאשר הושארו ברשותו נתונים אישיים ומסווגים, חדר לתיבת הדוא"ל הפרטית של המתלונן ופעל בה ללא רשות, מתוך יצר נקמה על פיטוריו. נסיבות המקרה אינן מצדיקות את סיום ההליך הפלילי ללא הרשעה. הנאשם הורשע בעבירות בהן הודה. ביום 4.3.2010 גזר בית-המשפט על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי למשך 3 חודשים ותשלום קנס בסך 2,000 ש"ח.

עמר"מ 13028-04-09 בנימין אליהו נ' עיריית טבריה

(פסק-דין, מחוזי מרכז, השופטת נגה אהד, 11.3.2010): ערעורים על פסק-דינו של ביה"ד למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, שהרשיע את מבקר עיריית טבריה בעבירות משמעת והשית עליו עונשים שונים. בין היתר, דחה ביה"ד את בקשת המערער שלא לקבל כראיה נתונים והודעות דוא"ל שהועתקו מספריית הנאשם על-גבי שרת העירייה [ת.מ. 46/06]. בית המשפט קיבל את הערעור, זיכה את המערער מכל האישומים והורה להחזירו לתפקידו. המערער חזר על טענתו לפיה הגשת ממצאים שנתפסו בתיבת הדוא"ל האישית שלו כראיה, מהווה פגיעה בפרטיות והאזנת סתר אסורה. לעניין זה נפסק -

• חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות באה לידי ביטוי, בין היתר, בבילוש או התחקות אחר אדם, האזנה האסורה לפי החוק, העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו בלי רשות מהנמען או הכותב. הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית ובתי המשפט העניקו פרשנות רחבה לזכות זו וכללו בה גם פרטיות מידע שהועבר בתקשורת מחשבים וגלישה באינטרנט.
• העתקת תיבת הדוא"ל האישית של המערער מהווה חדירה אל פרטיותו והיא שקולה לחיטוט בחפציו האינטימיים, או לחיפוש במגירה הנמצאת בלשכה בה מונחים חפציו האישיים. יש לדחות את טענת המשיבה לפיה הנתונים נלקחו משרת מחשב שבבעלותה ולפיכך אין פגיעה. מתחם הפרטיות אינו נקבע לפי דיני הקניין. הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום.
• תפיסת תכתובת הדוא"ל ששלח המערער נעשתה בניגוד לדין, תוך פגיעה בפרטיותו וסיכון מנגנון הביקורת בעירייה. חדירת המשיבה לתיבת הדוא"ל של המערער נעשתה על-ידי הגורם המבוקר וכן בהעדר הסכמה מפורשת או ידיעה של המערער. הפגיעה במקרה זה נעשתה במידה העולה על הנדרש, שכן הייתה למשיבה האפשרות לאסוף המידע באופן חוקי, על-ידי פנייה לערכאות המוסמכות, אשר להן הסמכות לבדוק נחיצותו של אקט פוגעני זה.
• אין לקבל את הראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות, במטרה לפגוע במעמדו של מבקר הפנים ותוך פגיעה בעבודתו. פגיעה אסורה בפרטיות מובילה לפסלות הראיות שהושגו באמצעותה, כאמור בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות.
• אם בתיבת הדוא"ל של המערער הושארה הודעה, או שנשאר עותק מהודעה שהוא שלח בעצמו והמערער לא נתן הסכמתו לכך שמי מנציגי המשיבה 'יאזינו' לתוכן ההודעה, אזי מדובר בהאזנת סתר אסורה. אין מקום, לטעם ביהמ"ש, בהבחנה ובהפרדה בין הודעה שהגיעה ליעדה ונקראה, לבין הודעה שנמצאת בדרך ליעדה, שכן התכלית החקיקתית של חוק האזנת סתר נועדה למנוע מאדם שלישי להאזין לתוכן הדברים שנאמרו בין שניים, כשאיש מהם לא הסכים להאזנה. 

א 1008/09 פנקס אורי נ' דפנה וסטרייך

(פסק-דין בפשרה, שלום כפר-סבא, השופט אהרן ד. גולדס, 8.3.2010): תביעה לפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, בעקבות דברים שפרסמה הנתבעת בגנות התובע, בפורום של האוניברסיטה הפתוחה בפורטל 'תפוז'. נפסק - הדברים שפורסמו על-ידי הנתבעת בפורום מהווים לשון הרע ביחס לתובע, שכן יש בביטויים אלו כדי לבזות את התובע, להשפילו, לביישו ולפגוע במשלח ידו. הנתבעת תשלם לתובע סך של 30,000 ש"ח.

תק 3171/09 לירן שמש נ' באג מולטיסיסטם בע"מ

(פסק-דין, בית המשפט לתביעות קטנות ירושלים, השופט שמעון פיינברג, 2.2.2010): תביעת פיצויים בגין נזק שנגרם לתובע בעקבות אובדן מידע מ'דיסק חיצוני' שרכש מהנתבעת, לאחר שהועבר לתיקון ולא הוחזר. התובע ביקש במפורש מהנתבעת לא לבצע כל פעולה העלולה לגרום לאבדן מידע. נפסק - בין הצדדים נכרת חוזה ביחס לאופן מסירת הדיסק לתיקון. התובע הציע לנתבעת למסור את הדיסק לתיקון, בתנאי שתהיה אחראית לא לבצע כל פעולה העשויה להוביל לאבדן מידע. הנתבעת הפרה הסכם זה. לחילופין, חבה הנתבעת כלפי התובע בנזיקין. הנתבעת חבה חובת זהירות לתובע בגין הדיסק שקיבלה לתיקון, כאשר הייתה מודעת לחשיבות החזרת הדיסק לתובע לצורך שחזור מידע. הנתבעת התרשלה בכך שלא קיימה את חובתה להחזיר לתובע את הדיסק. אין ראיות באשר למידע שנשמר בדיסק. באי-החזרת הדיסק, השמידה הנתבעת את ראיות התובע באשר להיקף נזקיו. יש בכך משום גרימת "נזק ראייתי", ההופך את נטל הראיה. יש לייחס אשם תורם לתובע, משום שלא גיבה את החומר שנשמר בדיסק, למרות שטען כי נשמר בו מידע בעל ערך רב. משלא גיבה את המידע, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 50% מגובה הנזק. הנתבעת תפצה את התובע סך של 9,000 ש"ח בגין אבדן המידע והדיסק וכן סך של 399 ש"ח בגין עלות הדיסק.

ת"א 8370-02-10 גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' Google Inc ואח'

(החלטה, מחוזי מרכז, השופט ארנון בנימין, 10.3.2010): ניתן צו מניעה ארעי האוסר על גוגל, או מי מטעמה, למחוק ו/או לשנות את המידע האגור במחשבים ו/או שרתים (לרבות שרתי גיבוי) ביחס לחשבון דואר-אלקטרוני בשירות Gmail.

עת"מ 326/09 התנועה למען איכות השלטון בישראל, ע"ר ואח' נ' עיריית בית שאן ואח'

(פסק-דין, מחוזי נצרת, השופט דוד חשין, 8.3.2010): העותרות טענו כי המשיבות, 31 עיריות ורשויות מקומיות, לא מקיימות את חובתן להקים אתר אינטרנט נגיש וזמין לטובת ולרווחת הציבור, בו ייכלל כל המידע הנחוץ להגשמת עקרון חופש המידע והשגת שקיפות מרבית בפעולות הרשות הציבורית. עוד טענו העותרות כי סעיף 248ב לפקודת העיריות [נוסח חדש], שהוסף לפקודה בתיקון 110 ונכנס לתוקפו ביום 18.1.2008, מטיל על כל עירייה להקים אתר אינטרנט בתוך פרק זמן שלא יעלה על שנה וחצי, שיהיה נגיש ללא תמורה לכלל האוכלוסייה. נפסק - אין מחלוקת באשר לעצם החובה המוטלת על כל רשות מקומית להקים אתר אינטרנט בתחומה. ביהמ"ש נתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים, לפיה יחויבו המשיבות, בתוך 120 יום, כל אחת בתחום הרשות המקומית שעליה היא מופקדת, להקים ולהפעיל אתר אינטרנט נגיש לציבור ללא תשלום. כל רשות מקומית תפרסם באתר מידע שעליה לפרסם, מידע בנוגע אליה ששר הפנים פרסם ופרוטוקולים של ישיבות המועצה בדלתיים פתוחות.

ת"ק 16423-02-09 מיכל ואקנין נ' גילה בויים - האגודה לפיתוח מודעות

(פסק-דין, בית המשפט לתביעות קטנות תל-אביב, השופט מיכאל תמיר, 19.7.2009): תביעה לפיצוי בסך 17,000 ש"ח, בגין הפרת הוראות ס' 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים). התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 17 הודעות דוא"ל פרסומיות לאחר כניסת החוק לתוקף, למרות שפנתה אליה מספר פעמים בדרישה כי תחדל מהמשלוח. הנתבעת טענה שההודעות נשלחו באופן רצוני טרם כניסת החוק לתוקף וכי מדובר בהודעות אינפורמטיביות. נפסק - בית המשפט התרשם כי בעת שהנתבעת הבינה כי יש לחדול משיגור מיילים לתובעת, היא אכן פעלה כך והפסיקה את המשלוח. התובעת לא עשתה כל פעולת הסרה זמן רב טרם כניסת החוק לתוקף, אלא מספר ימים לפני כניסת החוק לתוקף. סכום התביעה מופרז ומנופח. הנתבעת תפצה את התובעת בסכום של 170 ש"ח, 10 ש"ח בגין כל מייל שנשלח.